מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

ד
ד"ר אילן וולקוב
פסיכיאטר פרטי מומחה, מנהל רפואי MindMe המרכז לטיפול פסיכיאטרי מתקדם, בקניון רמת אביב, מגדל הקניון קומה 4, תל אביב. https://mindme.co.il/
אורית זאבי יוגב
אורית זאבי יוגב
מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.
כמונידיכאון וחרדהלמה אני כל כך שונה מרוב האנשים..

למה אני כל כך שונה מרוב האנשים..

13/05/17 18:01
19 תגובות

אהלן שמי חנן,
אני בן 21.
לפני שנתחיל אתם זוכרים מהבית ספר את הילד הזה שיושב תמיד לבד? בדוק עברתם לידו בבית ספר או בעבודה או בכל מקום בשבל מסויים בחיים.
אז חברה הילד הזה הוא אני.
נתחיל מההתחלה של הסיפור.
תמיד הייתי שמח תמיד הייתי צוחק או זה שמצחיק את כולם, בגיל 13 הבנתי שהתפיסה שיש לי על העולם שמסביבי או צורת המחשבה שלי היא של מבוגר מהגיל שלי. כולם כיום הולכים אחרי הטכנולוגיה החדשה כל האייפונים וכל הדברים האלה, כולם מחפשים את הרכילויות של מי יוצא עם מי , מי עשה מה, מי בוגד במי, כל הרכבים החדשים שיוצאים ומי לובש הכי יפה וכל מה שהולך כיום בחברה. אני לאומת זאת תמיד היו לי דעות שונות תמיד ראיתי דברים אחרת מכל בני גילי שזה התחיל לשגע אותי. וכשהגעתי לגיל 15 הכל השתנה הגעתי לבית ספר תיכון חדש בעיר שאני גר בה ושם לא הכירו אותי גם לא הכרתי שם אף אחד, מה שגרם לי לשבת לבד תמיד בצד ועם הזמן לאט לאט התחלתי להרגיש שאני לא מתאים בשום מקום. תמיד הסתכלו עלי ושאלו מה נסגר עם הבחור הזה כל הזמן עם אוזניות ויושב לבד.

לאט לאט התחלתי להכנס לדיכאונות להסתגר לבד ולחיות תחיים אני כנגד העולם. ועם הזמן התחילו אצלי חששות מכל דבר כמעט כל צעד שאני רוצה לעשות בחיים שלי אני בעצם נופל כי אני חושב יותר מידי תאמת אני חושב על כל דבר כמעט יותר מידי. התחלתי לקרוא באינטרנט על דיכאונות וחרדות ובעצם סוג של הבחנתי את עצמי והבנתי שאני בעצם סובל מהפרעה חרדתית דיכאונית, עם השנים שעברו נהייתי יותר ויותר שקט לא מדבר עם אנשים סגור עם עצמי יום אחד הבנתי שבאמת יש לי בעיה היית בכיתה יב שישבתי לבד בהפסקה בכיתה ופשוט בכיתי דמעות פשוט נשברתי לא יכולתי כבר התחלתי להבין שאני כל הזמן עייף לא מעייפות אלא מיאוש ובסוף כשהצלחתי להרגע קמתי וניקיתי תדמעות ויצאתי מהדלת כאילו לא קרה כלום, הגיע הזמן ללכת לצבא ופה חברים החיים שלי נהיו יותר ויותר גרועים. בצבא מאוד אהבתי את הטירונות רק שגם שם הייתי המוזר שיושב בצד רוב הזמן, סיימתי את הטירונות נתנו לי תפקיד שנקרא מאבטח מתקנים שזה בעצם שנתיים שירות אבל מה שלא ידעתי שזה התפקיד הכי בודד שקיים בצהל. מצאתי את עצמי עושה שמירות במשך שבוע רצוף כל שמונה שעות שמירה של ארבע שעות וכן חברים זה המון זמן של להיות לבד ועם המחשבות שלי.

יום אחד בשמירה החלטתי שאני חייב להפגש עם קבן. ביקשתי מהמפקד שלי תור לקבן הוא אמר עד שבועיים תיפגש איתו בסופו של דבר עברו 3 חודשים ולא ראיתי קבן והמצב שלי רק הלך והתדרדר ומצאתי את עצמי על סף התאבדות. מצאתי את עצמי יושב עם נשק טעון בעמדת שמירה ב3 בלילה והנשק מכוון אל מתחת לסנטר, ישבתי ככה לפחות 40 דקות בוכה ומריץ מחשבות אחרונות בראש פתאום החלטתי שאני מסיים תשמירה, ודבר ראשון בבוקר שאני עושה זה ללכת למפקד בסיס ולדרוש קבן. בסופו שלי דבר מצאתי את עצמי 30 יום בכלא 6 במצב נפשי כל כך ירוד שכל מה שרציתי זה למות ולנוח בשקט. לאט לאט שמו לב שמשהו מדאיג לגבי בכלא והכניסו אותי לבידוד ששם ישבתי 17 יום כמו נבלה זרוק כל יום אוכל שניצלון מסכן קפוא עם קרח עליו אשכרה ככה ופסטה קרה בלי טעם וריח אלה הארוחות שאכלתי שם אחרי שבוע שם כבר איבדתי את עצמי החלטתי שזהו אני חייב לצאת מפה כי אם לא אני הימצא את עצמי משוגע בסופו של דבר יותר מידי זמן לחשוב. שכחתי לציין שגם כל יום ראיתי שם פסיכיאטר שבמשך כל יום הוא החליט שאני צריך להשאר בבידוד לטובתי לעוד 24 שעות אני לא רוצה לספר מה הולך שם בבידוד כגון אלימות מצד המפקדים כלפי ולא אף אחד לא מאמין לי. בסופו של דבר החלטתי שאני חייב לצאת משם אז חיכיתי לארוחה ודיברתי עם המפקד שם והוא התעצבן עלי בצורה קיצונית מה שגרם לזה שהאריכו תכליאה שלי בעוד שבוע.

בסופו של דבר השתחררתי מכלא 6 ישר מהבידוד וכשיצאתי משם לכיוון האוטובוס פשוט התישבתי כולי רועד כמו מסכן שלא ראה אור יום שנים. עבר חודש ופשוט המצב רק החמיר והחמיר לא חשבתי שזה יכל להחמיר בצורה כזאת בסופו של דבר קיבלתי קבן והוא החליט לשחרר אותי מצהל ואני שמחתי מאוד אפילו. השתחררתי בגיל 20 שיצאתי לאזרחות הבנתי שאין לי מה לחפש באזרחות. כיום שנה אחרי אני עדיין סובל מדיכאונות וחרדות על בסיס יומי לא נירדם בלילות. מצאתי עבודה לפני כחצי שנה ופשוט לא הצלחתי לעבוד מצאתי את עצמי חושב על דברים לא מסוגל לתפקד כראוי כגבר בן 21. פיטרו אותי ואני כבר שנה שלא עובד לא מצליח למצוא עבודה שאני אצליח להחזיק וגם כשמצאתי הראיון עבודה היה מול 17 מתמודדים, וכשהגיע תורי לדבר הייתי מגמגם לא מצליח להוציא תמילים מלחץ מכל האנשים שסביבי ומסתכלים עלי, בסופו של דבר לא קיבלו אותי.. ועד היום זה ככה פשוט לא מצליח להחזיק את עצמי בידיים אני גם לא מסוגל לדבר על זה עם אנשים או משפחה. הלכתי לטיפולים במשך חצי שנה בלי הצלחה. אני פשוט לא יודע מה עוד לעשות אני צעיר, חכם, יצירתי באמת שאין שום סיבה שאני לא יעבוד אני לא רוצה להגיע למצב של לקבל ביטוח לאומי אני רוצה לעבוד ולא מצליח וזה הורג אותי שאני כל כך צעיר עם ראש על הכתפיים ומאוד חרוץ אבל שופטים אותי מבלי להכיר אותי...

זה הסיפור שלי כתבתי אותו פה כי אני רוצה לשמוע ממכם אולי יש דרכים שלא חשבתי עליהם. אני באמת מיואש אני לא רוצה להגיע למצב של התאבדות שוב פעם.


תגובות

שלום לך יקר. הסיפור שלך הוא סיפור של הזנחה ארוך ועצוב. לא ברור למה איש לא הבחין בבדידותו של הילד והציף אותו בטיפול , באהבה וביחס. ראה כאן בקהילה - כולם מיוחדים, אחרים, כואבים, בודדים. עכשיו צריך להוריד שכבות של שנים וזה לא פשוט. חשוב לקבל גם טיפול תרופתי וגם נפשי אינטנסיבי וגם קבוצתי וגם שיקום תעסוקתי. כמה שיותר ועוד ועוד. להכיר אנשים חדשים, לזנוח אמונות טפלות. להתמיד. בסוף תראה תוצאות.....

Yet.so.different
15/05/17 15:06

אני באמת שמפחד ללכת לטיפול כיום גם אני לי ממש תאפשרות לממן טפול. לא יודע למה כל צעד שאני רוצה לעשות פשוט משתק אותי אני בקושי מתפקד.

מופי
22/05/17 2:18

תשמע, אני עם אורית, אבל גם יותר מזה. זה סיפור של התעללות, מה שעשו לך בצבא, זה פשוט מרתיח אותי. אני עשיתי ניסיון התאבדות בצבא כך שאתה בטח מבין שאני יודעת על מה אתה מדבר. מנייקים! אתה פשוט מין איש עדין, והחיים כיסחו אותך! אל תוותר, אתה נשמע מקסים, ......

שי3
15/05/17 16:00

מדוע אתה מפחד לקבל טיפול? מה הסיבות? לגבי מימון, יש אפשרות להשתמש בביטוח של קופות החולים אם יש לך ולשלם פחות

Yet.so.different
15/05/17 17:49

אני לא יודע בדיוק להסביר יש לי פחד שהמצאו עוד בעיות נפשיות אצלי ובסוף זה ידפוק אותי סופית.

רון171
15/05/17 16:11

חנן שלום לך ואם תרשה לי אז מה שלומך? רציתי לומר לך שלא רק שאתה שונה אתה מיוחד מאוד שמזכיר לי אותי ממש.אני כפול ממך בגיל ילד בן 47 אך אנחנו דומים הרבה ואתה לא לבד.עד כמה שאני זוכר מהכתוב אתה מתכוון שיש הרבה התעסקות בתפל ולא בעיקר אכן?בכל אופן בגלל שאתה דומה לי אז אני מרשה לי לומר לך ככה:חנן?קום על הרגליים אתה מיוחד וזה בסדר שאתה שונה בתכונות מאחרים כי גם אני כזה. צא למלחמה של עצמך ואל תדאג מכלום.יש אנשים טובים שיעזרו לך ויפה שעה קודם.תרגיש טוב חנן ותזכור שציינתי שאנחנו דומים ואתה לא לבד.

טל-מוזס
16/05/17 8:50

חנן היקר, אתה נשמע בחור מדהים ומיוחד שלא קיבל תמיכה ברגעים קשים ולאט לאט נפל בשוליים. אתה מוזמן ליצור קשר, גם טלפוני ואסביר לך על אפשרויות טיפול, גם בחינם. בבסיסך יש המון טוב וייחודיות ואתה צריך סיוע לצאת מהמשבר למרות הכוחות האדירים שאתה מתאר כי אחרים כנראה היו נשברים הרבה קודם. בטיפול לא ימצאו לך אבחנות שאין ומנסיוני רוב האנשים רוצים להיות מאושרים, פחות משנה להם קורות החיים הרפואיים. מה אתה אומר?

אביב17
19/05/17 0:39

אחשלי היקר אתה לא שונה אתה נסיך ורשמת כל כך יפה וזה אומר שאתה יודע לדבר ואתה יודע מה אתה רוצה מעצמך כי עובדה שלא הולך לך זה מציק לך ושובר אותך אז זה אומר שאתה מאוד רוצה להצליח ואתה בן אדם חי כי אתה מאוד רוצה להצליח וכשאתה לא מצליח אז אתה נשבר אז זה אומר שיש לך רצון גדול ובגלל זה גם השבר שלך הוא גדול תחשוב לדוגמא אם בן אדם מצא את הבחורה שהוא חיפש כל החיים שלו ועומדים להתחתן ופתאום הכלה לא מגיע לחפה ומבטלת את החתונה איזה כואב זה לבן אדם שהוא חשב כבר שמצא את האחת שלו והוא כבר בחופה פתאום הכל מתפוצץ זה נראה לי הכאב הכי גדול שיכול להיות כי הרצון היה חזק גם לך יש רצון חזק לא צריך להישבר כי בסוף אם תתעקש אתה תשבור את כל הדברים שמפריעים לך רק צריך להיות עקשן לאף אחד לא קל בחיים צריך כל פעם להתחיל מחדש תחייך בכוח גם אם לא בא לך סתם שאתה יושב לבד תחייך ותדבר עם אנשים ויש לך שכל גדול ואתה מדבר מאוד יפה ויש לך כוונות ורצונות טובים אל תפחד מכלום הכל בראש תאמין שיהיה טוב ויהיה טוב בהצלחה

מיכל14
19/05/17 10:28

שלום חנן היקר, קראתי את מה שכתבת ובכיתי, כי יש לי ילד שהזכיר לי אותך באופן מסוים, הבן שלי מגיל 10 (בערך) מסתגר בבית ופוחד מהעולם החיצוני. כשקראתי את מסכת הסבל שעברת בבית הספר התנחמתי מעט שחסכתי את זה מבני, כי דאגתי לשחרר אותו, ואני מסייעת לו היום בתמיכה מלאה. הצבא הוא לא מקום לבחורים עדינים ורגישים כמוך וכמו הבן שלי, אתה שרדת שנתיים, שזה הרבה זמן, ולכן תראה בזה כושר ויכולת הישרדות שקיימים בך, יש בך כוחות אדירים שאתה לא מודע להם- חשוב שתדע עובדה זו על עצמך, כי זה דבר שייתן לך "דרייב" וכוח התמדה לא לוותר עד להשגת המטרה. פנית לפורום הזה וזה מעולה, יש אנשים טובים באמצע הדרך שיושיטו לך יד, לא למען רווח, וכבר מישהו הגיב לך כאן והזמין אותך ליצור אתו קשר כדי לסייע לך. אל תהסס אפילו לפנות באמצעות התקשורת (אם לא נוח לך אפשר עם טשטוש זהותך) יש הרבה אנשים במחוזותינו שיש בהם חסד ורחמים, שסיפורך נוגע להם, והם יפתחו לך צוהר לפתרונות שלא תאמין שקיימים. זכור רק לא להתייאש לפנות לעזרה, וכבר בכתיבתך כאן עשית צעד אדיר. מאחלת לך הרבה מאוד הצלחה ואושר ❤❤❤

מיכל14
19/05/17 10:30

התכוונתי לסבל הלא הוגן שעברת בשרותך הצבאי.

ענת-שטרנברג
21/05/17 13:06

היי חנן, הייתי מאד רוצה לעזור לך, אבל רציתי לשאול האם אתה מקבל טיפות תרופתי כלשהו כעת? האם פניתי ליעוץ פסיכולוגי? כי יש טיפול אנרגטי שיכול מאד לעזור אך הוא לא הולך ביחד עם תרופות פסיכיאטריות וכו'. במדה ואתה מעוניין צור קשר ואסביר לך טלפונית 054-4311788

גלי-אלן
21/05/17 17:54

אלוהים אדירים! איזה מזל שניצלת מהתאבדות וזה אומר הרבה עליך ועל החוזק הנפשי שלך. אחרת היית יורה. לי זה נשמע כמו שאמרתי בהודעה הראשונה שלי כאן, שאתה פשוט שפוי. הרגישות שאתה סובל בגללה היא תוצאה של ראייה, אתה פשוט רואה, ואתה בטח גם רווי כשרונות ואינטלגנציה. אני גם חרדתית בחברה, ומשהו בי אומר לי שזה תופעה פיזית בלבד כי אינטלקטואלית אני מבינה שאין סיבה לפחד מאנשים. כולם רוצים לאהוב ולאהב רק שיש כאלה שעושים את זה בחוסר ביטחון וזהירות, ויש כאלה מלאים בעצמם, ויש כאלה דורסניים. זה לא אמור לשנות לנו ולמנוע מאיתנו למצוא מה *כן* עושה לנו טוב, מי *כן* היינו רוצים להיות בעולם הזה, ומה מרגש אותנו. מה מרגש אותך? ומי יודע על זה?

michaeljag
16/03/19 2:19

היי חנן, שמי מיכאל. אני עו"ד, הייתי פרקליט צבאי בצבא. ראיתי כמה דברים בחיי. אני בן 29, ועברתי לא מעט. אני רוצה להגיד לך - אתה לא לבד. אתה לא לבד. אתה לא לבד. יש עוד אנשים, כמוני, שמרגישים ושחושבים כמוך. צריך פשוט למצוא אותם. ויש אהבה, יש הרבה אהבה בחיים האלו. צריך למצוא אותה. אם תרצה לדבר איתי מוזמן - michaeljag@gmail.com. מיכאל

ריקי91
16/03/19 7:42

היי חנן.. קודם כל כנראה שמה שמשתק אותך זה החברה , איך יחשבו עלייך , האם יקבלו אותך .. אז כל אדם הוא שונה .. ולכל אחד יש את השריטות שלו. וזה בסדר להיות אתה !! אם אתה רוצה מקום בחברה תדרוש אותו .. אל תפחד !! תאהב את עצמך , את מי שאתה האמיתי , היצירתי , זה שחושב הרבה , הרגיש , תצא לעולם ותבין כמה אתה יכול לתרום לו ! תאמין שהמשבר הזה הוא מכשול שיחזק אותך ! תשלים עם עצמך ! תיהיה חבר של עצמך! ואל תוותר !! לא לעצמך ולא על עצמך . עצם זה שאתה כותב פה אתה רוצה שינוי והשינוי יגיע, הוא כבר מגיע ! תנסה לדבר על זה עם עוד אנשים ותראה איך לכולם יש את השריטות שלו.. עברת כבר את החלק הקשה .. תפתח , תפרח , יש לך מקום בעולם . אתה שייך !! כולם שונים זה בסדר .. תתחבר לעצמך . תחפש מה עושה לך טוב .. ותלך לטיפול . גם זה בסדר . מעולה לפרוק אצל מישהו לדבר , ככה אתה מבין את עצמך יותר . בשביל לקבל את האומץ , לשחרר את השיתוק הזה שאתה נמצא בו .. מאחלת לך בהצלחה ! אתה בטוח בן אדם מקסים עם המון מה לתת ! בטוחה שתמצא את הדרך לצאת מהמקום הקשה שאתה נמצא בו ! אתה תמצא !!

אביב17
16/03/19 19:11

חנן היקר שבוע טוב חנן אתה צריך להכריח את עצמך בכוח לצחוק בכוח להיות שמח זה מה שהיה עוזר לי שהייתי מרגיש לא טוב מחשבה יוצרת מציאות הכל בידים שלך תצחק בכח. שתחרר תראה דברים מצחיקים כל בן אדם יעזור לך ויבין אותך אתה רק צריך לעבור את ההתחלה ולהתגבר ואחרי זה הכל יהיה כבר קל ההתחלות קשות אחרי זה הכל זורם וטוב ביותר מדינה הזאת האנשים טובים בד"כ לא מדבר על הצבא וכל הארגונים שדומים לו זה סתם זבל קח את עצמך בידים הכל בראש תחשוב טוב יהיה טוב תלוי בך שאף בן אדם מפלצת לא ישבור אותך יהיה ךך חיים טובים אשה וילדים ושאתה תעבור את זה את תוכל לעזור לאנשים גם שעוברים דברים כאלה הכי טוב כי אין חכם כבעל נסיון תחשוב טוב אחי תחשטוב טוב זה העיקר הכל בראש הוא המלך של הגוף שנשנמע ממך דברים טובים בהצלחה

גליה21
16/03/19 20:01

היי חנן דבר ראשון מוזמן להכנס לפוסט שלי או לרשום לי טלפון בפרטי ולהצטרף לקבוצת ווצאפ תומכת.. דבר שני אתה צעיר!! אתה השחקן הראשי בסרט שלך וכולם ניצבים בחיים שלך .. כל מה שאנחנו עוברים בחיים זה בא לטובתינו ובשבילנו.. אני עברתי חרם ענק בבית ספר וחא הלכתי חצי שנה רצוף.. אחכ חזרתי והיה לי עוד קטע חברתי לא טוב והייתי הכי בודדה בעולם נועלת את עצמי בשירותים בהפסקות

גליה21
16/03/19 20:02

אני מאמינה בך שהכל יהיה בסדר!! אמונה רצון ותקווה

גליה21
16/03/19 20:04

ואתה לא שונה! אני גם הרגשתי ככה.. שכולם מאושרים ושמחים ומצאו את המקום שלהם.. ואני לא קשורה לחיים.. ורע לי ואני לא מוצאת את עצמי ולא שמחה מכלום. יש המון כאלה.. תראה כמה חברים יש רק בקהילה כאן.. מעל 19.000 תשמע את מה ששלחתי

גליה21
16/03/19 20:05

תכנס לשמוע.. אני חילונית.. וזה עשה לי ממש טוב