שבת שלום כואב לי לקרוא שאתם שניכם מרגישים כל כך רע. אין לי ספק שבדידות ותחושה שאף אחד לא מקשיב לך, היא מצב שקשה לחיות איתו. לגבי הפורום- גם אם אתה לא מקבל תגובות , יש תמיד יש מי שקורא, ואפילו מזדהה איתך. אין ספק ששיחת הטלפון מאפשרת להרגיש פחות בדידות, ואם אנחנו יכולים לסייע לך בקו הטלפוני אפילו טיפ טיפה, גם זה הרבה. ואני מעריכה את היכולת שלך וגם של אחרים לכתוב פה ולשתף גם בדברים הקשים שאתם עוברים. גם אם זה לא פשוט, נדמה שאתם לגמרי לבד, תמשיכו לכתוב פה. יש מי שקורא, יש מי שמרגיש דומה. לא לכל דבר יש תשובה ופתרון, אבל אנחנו בכל זאת איתכם, מנסים עם המילים הכתובות לתת מעט עידוד ותחושה שאתם לא לגמרי לבד. ואני בכל זאת מקווה שתמצאו גם סיבות לעורר את החשק לעשות דברים משמעותיים בחיים, שתוכלו להנות גם מדברים קטנטנים ולא תאבדוותקווה, שבת שלום

אני חושב שאני אשאר עצוב ומדוכא לעולם אני פשוט לא יכול לא להיות עצוב, אני מרגיש לבד כל הזמן ומתי שאני מנסה להיות עם חברים אני עוד יותר לבד, עם המשפחה אני לבד, בצבא אני גם לבד, לא בגלל שאני רוצה, אני בודד בלי שאני שולט בזה גם שאני בחברת אנשים אני מרגיש בודד ועצוב ואין לי כוח לכלום אני בנאדם שבור וריק שאין לי שמץ למה אני צריך לחיות בכלל זה מעצבן אותי כל פעם אני מגיע לשאלה של מה יש לי להפסיד בעולם שאני נמצא בו כרגע, הדבר היחיד שייש לי להפסיד זה הבגדים שאני לובש, הבית שמגדלים אותי בו והאוכל שאני אוכל כל הדברים שייש לי לאבד זה נטו רק זכות קיום, אין לי יותר מזכות קיום אז למה להיתקיים? אלוהים אם אתה קיים אני שונא אותך, למה אני קיים למה אני צריך לחיות ככה? למה אני שונא את החיים שלי ואת כולם? ובכן אני לא שונא את כולם כי אני לא יכול להאשים אותם בזה שאני מרגיש לבד אבל אני מאשים את העולם הזה שהוא לא נותן לי בנאדם אחד, חבר אחד, מישהו אחד בחיים שלי שאני אוכל לסמוך עליו רק אחד! מישהו אחד שאני אוכל לדבר איתו שאני עצוב! מישהו אחד שאני אוכל להיות לידו שקשה! מישהו אחד שיבין כל מה שעובר עליי! מישהו אחד שיתחשב בי ובבעיות הנוראיות האלה מישהו אחד שיהיה שם! רק אחד!!! האם ביקשתי יותר מידיי מהעולם הזה? למה עד היום אין בנאדם אחד שיאהב אותי באמת...

אין דבר כזה תחלים, אתה לא חולה. תפוס את עצמך בידיים במקום להתלונן ותעשה צעדים שיקדמו אותך לעבר המטרה. אם אין לך את כוחות הנפש כדי לעשות זאת מצא לעצמך אדם שילווה אותך בתהליך. ותאמין לי אני מבין דבר אחד או שתיים במה שאתה כותב. קשה, מאתגר, לא פשוט, בדידות נוראה, עצבות, אין סיכוי שנהיה כמו כולם. כל הדברים האלו זה גמגומי סרק. אתה בסדר, והכול בסדר. רק צריך לעשות מספר מהלכים כמו בשחמט כדי שיוציאו אותך מהמצב הזה. ותאמין לי שאני הייתי במקומות שאפילו גהינום דבש לידם. קח אחריות על חייך והתחל לפעול כדי לשפר אותם ואפילו לו במקצת. שיהיה בהצלחה חבר. ואם תצטרך עזרה והכוונה או דבר אחר אשמח להוות לך כעזר.

barak, שמח שהצלחת להתגבר על הדברים שעברת לצערי יותר קל לי להזדהות עם מה שגופה מהלכת כתב מאשר מה שאתה כתבת מקווה שאתפוס את עצמי בידיים ושאשתחרר מהאחיזה של היאוש ..

"תפוס את עצמך בידיים במקום להתלונן ותעשה צעדים שיקדמו אותך לעבר המטרה" אני מאוד אוהב אנשים שאומרים דבר כזה כי זה נשמע משפט מחץ שפותר הכל נכון? אם אתה כל כך מנוסה ואתה יודע איך אני מרגיש עם כל הבעיות הפיזיות והנפשיות תגיד לי אתה מה אני צריך פאקינג לעשות עם ככה? כי אם להיות כנה אין לי שמץ אני חושב שניסיתי הכל וממשיך, אבל אין לי באמת שמץ של תקווה, אני לא חווה משבר קטן אני חווה את זה יותר משנה אני בנאדם שונה לגמרי ממה שהייתי והסבל שלי נובע מתוך המון דברים, ולפי מה שאתה כותב אם אתה כל כך אמיתי "ותאמין לי שאני הייתי במקומות שאפילו גהינום דבש לידם. " כן? אז קדימה תגיד מה לעשות, קדימה, נו איפה הפתרון? מה כבר אני יכול לעשות? יש לך רעיון? משהו? כולי אוזן, למרות שבשיא הכנות אני לא יודע מה אני יכול לעשות ודבר אחד קטן אחרון, אתה קראת את כל הבעיות שרשמתי למעלה או שקראת רק חלק אחד?

אני מניח שלא תגיב בזמן הקרוב, אבל אני חושב שקל לאנשים להגיד, תמצא חברים לא תיהיה בודד, ממש לא נכון בשביל חלק מאיתנו, לא כל בנאדם שני ברחוב מסוגל להיות חבר שלנו, וכמובן שזה לא רק זה, קשה מאוד להישתלב עם הבעיות שלך שמישהו אחד יקבל אותך, זה קשה, אלה שחושבים שמכירים אותי הם לא מכירים, בגלל שאם הם היו, סביר להניח שלא היו מדברים איתי כל כך, אבל בצבא אני מתנהג שהכל כרגיל, כי כשלא זה סתם מעביר צרות לאחרים וזה חוזר אליי כמו שהיה לי עם החברה שהאמנתי בה וגם החבר שהאמנתי בו שהייתי בטוח שהם שונים

היום קרה משהו שמעולם לא חשבתי שיקרה, המצב הפך לגרוע יותר אם הייתי בדיכאון והמון בעיות ועדיין יכלתי להינות מכמה דברים, זה מתחיל להיעלם, כל דבר שאהבתי פתאום כבר לא טעים אני לא יודע איך להסביר את זה אבל משום מה אני בשוק! איך פאקינג הדברים שאני הכי אוהב לא טעימים???? מה נסגר, מה כבר נשאר לי בעולם הזה שישמח אותי חוץ מהאוכל שאהבתי שגם הוא נעלם, אין חברים אמיתיים, אין משפחה תומכת או מבינה, אין אהבה אמיתית, אין תשוקה או חלום בחיים, אני במבוי סתום, העולם הזה הוא ממש לא פייר הוא פשוט אכזער

עוד מאט יש לי יום הולדת, היום הכי נוראי בשנה הזו, משום שיבואו אנשים שיזכרו או יראו בלוח שנה ויתקשרו להגיד יום הולדת שמח, אבל מה, זו הסיבה שאני שונא כל כך בני אדם, מאחלים לי יום שמח למרות שזה יום הכי עצוב בשנה בגלל סיבה אחת פשוטה, כל בנאדם שזוכר את התאריך מזכיר לי כמה רע לי, מאחל לי יום הולדת שמח, שהוא לא שמח כלל!, קל לאנשים לדבר, אבל בתכלס כולם מאחלים איחול שווא וזה כל כך כואב להבין שאתה לא שמח, ביום הזה אני רק מבקש מאלוהים! אם אתה פאקינג קיים, תן לי יום 1 שאני לא יהיה עצוב בו, רק 1 ! שיהיה בלי אף טיפת סבל, יום מושלם, תן רק 1 !!!!! האם אני מבקש יותר מידיי? יום אחד לא להיות עצוב? האם אתה פאקינג לא יכול להגשים את זה? ואם אתה לא קיים אז בתכלס אין לי ממי לבקש עזרה לדבר כזה, למעשה אין לי אף אחד שיוכל להפוך זו למציאות, כולכם צריכים להכיר תודה על מה שייש לכם!!! בזמן שכל יום הולדת אתם עושים אטרקציה אפילו קטנה, וחוגגים יש אנשים כמוני שרק מנסים להיסתתר ביום הזה, לא רוצה לשמוע אף אחד שאומר לי מזל טוב !!!!! מזל???? טוב????? רציני??? מזה המשפט הנוראי הזה!!!! אם היה לי מזל טוב לא הייתי עצוב כל הזמן!!! אם היה לי מזל טוב לא הייתי מבקש יום אחד שמח, כל מי שיגיד לי מזל טוב, כל מה שאני אעשה זה יהנהן , ובלב אני אשנא את מי שאמר לי את זה משום שלהגיד לי מזל טוב כי זה יום הולדת זה הדבר בן ההכי אכזערי להגיד לי, מהסיבה שאין לי מזל ביום הזה, ובטח שלא טוב, אז למה להגיד פאקינג שזה מזל טוב, זה יום נורא שכולם מזכירים לי שרע לי אומרים לי מזל טוב אומרים יום שמח שבתכלס זה אף אחד מהדברים האלה, קל להם לדבר כי זה נהוג אצל בניי אדם, אבל בתור אחד שלא מרגיש בנאדם זה משפיל

למה אני רוצה למות כל כך, אבל עדיין לא מצליח למה אני שונא את כולם, אבל עדיין מרגיש צורך לדבר עם מישהו למה אני כל כך בודד, למרות שמסביבי יש אלף אנשים למה אני שונא את עצמי, אבל שונא יותר את מי שמסביבי למה אני תמיד עצוב, ולא יכול להיות שמח אף פעם? למה כל מה שאני אוהב כבר הופך להיות סביר? למה פעם חששתי לכל החיים של האנשים מסבבי והיום אני חושש שאני זה שמסכן אותם ואני שונא אותם למה אני מרגיש את הצורך לפגוע בעצמי, למרות שזה לא אמור לתרום במשהו למה אלוהים לא הורג אותי, אבל משאיר אותי בלי יום שמח למה אני כל כך בעייתי, אבל מתעלמים מכל הבעיות למה אני לא יכול לדבר עם אף אחד חוץ מהפסיכיאטר, למרות שאם אדבר אני יודע שאצטער על זה למה אני ממש רוצה חבר אחד, אבל לא מתכוון לדבר בכנות יותר עם אף אחד למה אני מרגיש צורך לקצת תשומת לב, אבל שונא את אותה תשומת לב בו זמנית כי אני מרגיש שהיא מזוייפת למה אני מרגיש מת בפנים, אבל בחוץ אני מצליח לזייף בנאדם מלא שמחת חיים למה אני לא רוצה לעשות כלום כל הזמן, ואני מרגיש שכל יום הוא מבוזבז למה אני שונא כל בנאדם שלידי, אבל בכל זאת הייתי מקווה שמישהו אחד יאהב אותי למה אני הפכתי למפלצת חסרת רגשות, אבל כולם חושבים שייש לי יותר מידיי כאלה ואחת השאלות שהכי כאבו לי עשיתי ניסוי חברתי בכמה מקומות וכמה פורומים והתשובה חזרה לעצמה ומה שאני שואל, למה אתם מתנהגים ככה 100% מהשיחות היו ככה אני: מקווה שאתם שמחים לפחות אתם לא אני זר 1: אתה לא שמח? =( אני: אני מרגיש אובדני זר 2: תמיד יש משהו שאפשר לחיות בשבילו זר 3: סתום בנאדם שצריך תשומת לב זר 1: נו תפסיקקק להגיד דבר כזה אני: סליחה אני מצטער, בסדר אז אני בסדר זר 1: תרגיש טוב זר 2: תרגיש טוב אני: (מחכה שמישהו יבין שאני לא באמת בסדר רק מישהו אחד) אין תשובה זו דוגמה אחת מאחד הניסויים אבל כולם היו דומים הייתה שיחה הם רצו שאפסיק לדבר שלילי אני הסכמתי לא רציתי להטריד אותם אז אמרתי בסדר אני אפסיק ומכאן נגמר ומכאן באה השאלה הכי חמורה שלי, אף אחד לא ייתן לה תשובה אמיתית *למה אנשים מרגישים רע בשביל אנשים שבמצב לא טוב אבל ברגע שהם לא יספרו להם עוד על המצב וברגע שהם לא ידברו על הבעיות שלהם אנשים יוכלו להמשיך להיתעלם* למה בני אדם מרגישים פתיות כלפיי אנשים אבל לעולם לא יראו אמפתיה כנה? למה אנושות כזו רעה? למה האם נולדתי יצור יפייפה בתוך גוף של בנאדם או שנולדתי במפלצת בעולם אנושי או שאולי אני חייזר שנחת בכוכב לא נכון או אולי כל מי שמסביבי רע ואני היחיד שצודק? או אולי כולם צודקים ואני היחיד שטועה? אולי אני מפגר וכולם חכמים? אולי אני חכם וכולם שמסביבי הם חסרי הרגש? העולם הזה דפוק, ואם למות היה קל, אוףףףף הייתי עושה את זה ממזמן אני לא יודע למה אני רוצה לפגוע בעצמי ולהרגיש את הסוף אני פשוט רוצה להוציא אותי מהמקום שאני חי, אבל מפחד לעשות את הדברים הקשים כמו לקפוץ מבניין, למרות נסיונות היתאבדות כושלים, הניסיונות עם 100% הצלחה אני מפחד לעשות, כמו ללכת לדוד שלי בקומה 10 ולקפוץ מהחלון שהוא לא שם לב או אולי, לקחת אוטו של ההורים לנסוע על 130 ולהיתנגש בקיר או אולי, לקנות סכין גילוח גדולה וללחוץ ממש חזק על הגרון או אולי לקנות מבית מרקחת כדורים ממלא סוגים ולערבב הכל ולשתות מלא או אולי לקשור משקולות חזקות לרגליים שלי בזמן שאני נמצא בבריכה של 2 מטר או אולי ללכת בלילה עם חולצה שחורה לכביש המהיר ליד הבית שלי ולחכות שמישהו ייפגע בי במקום שקשה לראות או אולי ללכת לעץ לקשור אבן גדולה עליו לעמוד על ספסל למשוך את האבן והחבל יעלה ואני לא אוכל לצאת אולי אני אנסה להיתנפל על שוטר עד שמישהו ירה בי? או אולי שאני אנסה לגנוב ממישהו רובה בבסיס, ואני אטען וירה על עצמי? או אולי אני אמצע עירבוב כימי שינשום אותו יהרוג אותי או אולי אני אשים אזיקון על מחזיק המיקרוגל אפעיל את המיקרוגל ואכניס את הראש?(זה יכול להרוס את המוח בעשר שניות בלבד! יש מצב שאעשה את אחד הדברים בקרוב, אולי אלוהים ייתן יום אחד שמח, אולי ניתן לו צאנס חודשיים או שלוש , אבל לעזאזל נו! למה שאני לא אמצע את הפתרון הכי קל ויוציא אותו לפועל, במידה וה' לא יביא לי יום אחד שמח ולא יהיה לי סבלנות לחכות כל התוכניות יצאו לפועל עד ההצלחה, המיקרוגל יהיה ראשון הכי נגיש ומסוכן, מסרטן ברגע, גלי קרינה גבוההים מאוד שעלולים להשביט את המוח ואף לגרום לדימום פנימי בכל הגוף זה יכול להיות טוב! לקנות 2 מיקרוגלים להפעיל את שניהם יהיה כל כך הרבה קרינה זה מוות בדקה, תוך דקה יהיה פתרון הרבה יותר מהיר מלחכות נצח ליום שמח אחד. אני רוצה שמשהו יציל אותי, אני לא יודע איך ומה, אבל אני יודע שיום אחד אני כבר לא אשלוט בעצמי, אני רק ממשיך לדחות את זה בתקווה קטנה שמשהו ישתנה, אבל כמה עוד אני אדחה כמה עוד אני אמשיך זה פשוט לא פייר

אני חושב שאני לא אכתוב כאן יותר משום שאני לא יודע למה אני חושב שאני אצליח כאן להשיג איזה אמון או משהו אבל לפניי שאני כבר כנראה לא אכתוב כמעט יש לי ווידוא קטן, אני לא יודע אם עשיתי משהו נורא או משהו טוב, ואני מבקש סליחה, אני אשם אני מצטער כל כך, הכל בגללי, אני פאקינג מצטער לא היתכוונתי, אני מפגר כנראה אני יודע בפורום הקודם, הייתה מישהי שקראה לעצמה מנופצת, והיא אמרה שהאקר פרץ לה למחשב החיים שלה נהרסו, והיא מתכוונת להיתאבד, יום לפני שהיא עשתה את המעשה היא פירסמה מידע אישי, יכולתי לתת לה להמשיך עם התוכניות, אבל חשבתי אולי אני צריך לעצור אותה, והיום שאני מרגיש כל כך אובדני אני לא בטוח אם עשיתי את המעשה הנכון, באותו יום שהיא פירסמה את הפוסט, לא הצלחתי לישון, חשבתי שאם אני לא אעשה משהו זה כאילו אני הרגתי אותה, אז בלילה דיווחתי למשטרה, שוטרים באו לבית שלי, סיפקתי להם הכל, שלחתי מיילים עם צילומי המסך של כל השיחות, הדגשתי כל מידע אישי עליה, ותפסו אותה ותחקרו אותה ביום למחרת, היא אחכ אמרה שהיא לא הצליחה, והמשטרה הפריעה לה, במילים אחירות עצרתי אותה, סביר להניח שאני היחיד שהיתקשר, משום שתמיד הייתי איתם בקשר ואמרו שאני המדווח הראשון, אבל עכשיו.... שאני ממש אובדני, ואני אומר לעצמי איזה פחדן אני למה אני לא מסיים את זה כבר, אני לא חושב שאני אראה איי פעם יום שמח, אין לי כבר כמעט תקוות, האם הרגע הרסתי לבנאדם את הצאנס שלו לעשות כרצונו, עם מספיק אומץ לעשות זאת, שאני מפחד שאני אכשל ואהפוך את חיי לאף גרועים יותר, אבל עצרתי מישהי שהיה לה צאנס, האם זה היה טוב האם זה היה רע, אני יודע שאם היה לי את האומץ לא הייתי רוצה שיעצרו אותי, אז מה לעזאזל עשיתי, אני כבר לא יודע, אם את שם אני מתנצל אני ממש מצטער, אבל אני לא יודע מה לעשות, אבל הייתי חייב להוריד את זה מהלב, אבל מה שכן היום אני כבר לא יודע אם זה היה המעשה הנכון, אני רק מקווה שהיה לי את האומץ בכלל לנסות משהו ממש פאתאלי, לעומת אנשים אחרים שאולי ניסו להיתאבד ואז גילו כמה אכפצ לאנשים מהם, אצלי זה הפוך, ברגע שגילו בפעם הראשונה, כולם כעסו עליי, קראו לי בשמות, אמרו שאני דפוק, אמרו שאני עושה סתם רע לאנשים, שאלת המיליון שלי היא אנשים ..... בני אדם.... האם תאוהבו אותי רק בקבר? ותצטערו שלא דיברתם אליי יפה ושהיתנהגתם אליי ממש נורא ובגדתם באמון שלי בחברים האם אתם תאוהבו אותי כשאני אהיה מת? כי זה ממש מצחיק שאתם לא מתנהגים אליי בלי אף אהבה שאני בחיים, אבל אח''כ בני אדם סביב יחשבו מה הם יכלו לעשות כדיי למנוע, מה אם להיות נחמדים, לעזור, להראות אמפטיה, להראות שאכפת לכם, להיתחשב, אבל לא.... על זה תחשבו רק שאני מת, אני באמת לא יודע איזה סיבה יש לי לחיות, בכנות אני שואל את עצמי כל יום, למה אני חי? האם אני רוצה לחיות בכלל? אבל באותה מידה האם אני רוצה למות? משפט אחרון להודעה הזו משפט שלא תצליחו להבין בקריאה אחת "אני ממש לא רוצה לחיות! אבל אני גם לא רוצה למות"

No one אתה עכשיו עומד במבחן, המבחן יראה לי תוצאה אחת האם אתה בן אדם רגיל, כמו כולם, מלא בפטיות (רחמים) או בנאדם כמוני שמאמין באמפתיה, והמבחן יגיד לי את התשובה, השאלה היא פשוטה מה היה השם שלי בפורום הקודם? אם הקשבת לי בפורום הקודם, ואם אתה מקשיב לי כאן אתה אמור לדעת את התשובה, אם אתה לא, אז זה אומר שאתה רק מנחם, אבל לא באמת מקשיב, ומרגיש מה שאני מרגיש, זה בסדר אן לא תדע, זה לא יפתיע אותי, אבל אם תדע, אולי אני אצטרך לשנות תפיסה על המציאות, יכול להיות שאני טועה? בשביל זה יש מבחן, תמיד אני בודק את השטח, קדימה וואן, יש לך היזדמנות, אני מצפה לתשובה

היי אני גם לצערי מרגישה אותו דבר ...מרגישה שאני לבד ושאין מי שבאמת מכיר אותי אני אפילו כבר לא מכירה את עצמי מרוב שאני עושה דברים שבעבר לא חשבתי שאעשה :/ אני גם פשוט מעדיפה לבלוע כמה שיותר כדורים עכשיו ולהימחק

מודה שלא קרתי את כל התגובות.. והפוסט דיי ישן ואני חדשה כאן... אבל בכל זאת הרשיתי לעצמי להגיב. עברתי חיים לא לקחם, ועדיין עוברת ומתמודדת בכל יום מחדש עם שלל בעיות, פיזיות ונפשיות. ומניסיון אישי שלי, של אחת שהייתה אי שם במעמקי הדיכאון, כן גם עם מחשבות אובדניות וגם עם ניסיונות בעבר, יכולה לומר דבר אחד בוודאות: זה לא הולך להיות קל בכלל, אבל זה שווה את המאמץ הנוראי, האדיר והמרגיש "מזוייף" / "לא נכון" / "שקרי" / "לא אני" שצריך להשקיע. השיטה שעבדה אצלי, ועדיין מיושמת כדי לא להתדרדר שוב למקומות החלשים, היא כזו: בכל בוקר, עם פקיחת העיניים, עוד בטרם ירדת מהמיטה, ובכל ערב עם הכניסה למיטה לבצע את הדבר הבא: לעצום עיניים, מומלץ לנשום כמה דקות בשקט לתוך עצמך ואז לומר בקול (אם ממש קשה בקול, אז לפחות בלחש/לחשוב) לעצמך: אני אוהב .... (משהו) 1 בעצמך, גם אם זה הכי קטן, למשל "אני אוהב את זה שניסיתי את השיטה שאפי (AF1 , כלומר אני) המליצה". אני אוהב... (משהו) 1 בסביבה שלך, זה יכול להיות חפץ בחדר / ריהוט / בגדים וכו.. אני אוהב... (משהו) 1 באנשים סביבך, זה יכול להיות בחברים / משפחה / פורומים / עבודה מה חשוב? 1. לומר אני אוהב (אפשר גם מעריך / מודה/ דברים חיוביים אחרים אבל בבקשה לבחור מילים עם עוצמה! ולא "אני חושב שאני בסדר עם זה שניסיתי את השיטה של אפי" למשל...) 2. לא להשתמש במילים מקטינות - למשל לא להגיד: "אני אוהב את זה שניסיתי את השיטה של אפי אבל מרגיש טיפשי עם זה..." מהחלק של ה"אבל.." בבקשה לא! להגיד ולא לחשוב. - בהתחלה זה יקרה אבל תילחם בזה. 3. להשתדל למצוא בכל פעם דברים חדשים - מומלץ לנהל רישום של מה שאתה אומר ככה שלא תחזור על עצמך בתוך יומיים על אותו דבר. ואם כבר עשית רישום, תקרא את כל מה שכתבת.. זה יתן לך הרבה כוח עצמי. איך זה עוזר עם בדידות? כל האנשים מתמודדים עם כאב, סבל, בדידות לפעמים ושלל קשיים פיזיים, נפשיים, רוחניים ואחרים. אנשים אוהבים לעזור אבל גם להם אנרגיה מוגבלת. אם אתה עוזר לעצמך ונעזר בהם לקבל עוד קצת, אז יהיה להם נוח בחברתך ונוח לתת לך, אם אתה רק "שואב" מהם אנרגיה בלי לעזר לעצמך זה מחסל אותם ולכן הם מתרחקים. או במילים אחרות, אתה מרגיש בודד. זה קצת כמו שלא תסכים למלא במים דלי עם חור ענק בתחתית, לעומת אם יש בו סדק או חור קטן - בחור קטן יש סיכוי שתמלא את הדלי, גם אם כל הזמן תצטרך להוסיף, בחור ענק.... הבנת נכון?! הערה: כל הנכתב בלשון זכר, נכתב ל2 המינים ואינו מכוון לאף 1 באופן אישי (אני מדברת גם אל עצמי הרבה פעמים במונחים "אתה"). מבקשת סליחה אם מישהו נפגע/לקח את זה אישית.