היי, בדיוק התחלתי לימודים מה שגרם לי למשבר נפשי מאוד מאוד קשה (אני מאובחנת בחרדה, אבל היא רק מתגברת. מקווה שאחרי שאספיק בכל העומס לקחת לי כדורים חדשים זה קצת יעזור, אבל זה לא יפתור לי לצערי בקסם את הסיבות שבגללן אני חרדה), למרות שציפיתי להם בקוצר רוח. עבדתי קשה כדי להתקבל לתואר במדעי ההתנהגות שחלמתי עליו במשך זמן רב, מאז ומתמיד הייתי תלמידה מצטיינת מאוד ולכן לא חששתי בכלל, הייתי בטוחה שהכל ילך לי מצוין כי אני חרוצה. סיפרתי לחברות בהתלהבות וכולן היו גאות בי מאוד.

אבל כשהתחלתי, הבנתי שאוניברסיטה היא לא מה שחשבתי. חוסר הקשר האישי עם המרצים, הלא נודע איך אמורים לגשת לחומר, העובדה שאין תחושת ביטחון כמו בתיכון ונזרקים מיד למים העמוקים, להתמודד עם העומס העצום למרות שבזמן התיכון תפקדתי מצוין תחתיו (ואז הגיע הצבא כמעין הפסקה באמצע ואני מפחדת שאיבדתי את היכולות שלי למרות שעשיתי תפקיד שמפעיל את המחשבה), אולי בעיקר העובדה שמתחילים באופן ישיר מעומס ולא בהדרגתיות כמו בזמן הלימודים. יש לי רק חברה אחת כי אני מאוד עדינה וביישנית ואני לא מספרת לה כי אני מפחדת להעיק עליה עם הבעיות שלי ושהיא תעזוב אותי, סטודנטית שהתחברה איתי וראתה אותי מזילה דמעות מאז לא מדברת איתי.

מה שהכי גרוע הוא העובדה שלא הייתי מוכנה לכך שאצטרך ללמוד פסיכולוגיה פיזיולוגית, ביולוגיה של המוח, שזה הגיוני אבל אני מתקשה להבין חלק נכבד מהחומר- אני אומנית באופן מובהק ואפילו דיסקלקולית במתמטיקה (בסטטיסטיקה אני מסתדרת עם מורה פרטי). הגשתי כמובן אבחון כדי לקבל התאמות. אני בוכה כל הזמן בזמן שאני מתעקשת על לנסות להבין את החומר במקצוע הספציפי הזה ולא מצליחה ונכנסת לחרדות של ציונים גרועים במבחן, לפחות מתחת לסטנדרט שלי, שיורידו לי את הממוצע ושהמרצה לא תחבב אותי ואני לא אעמוד בזה, תמיד קיבלתי ציונים גבוהים ועכשיו קשה לי לחשוב על דבר כזה. אני לא יודעת איך להבין את החומר.

בשאר המקצועות לא נורא לי שצריך את רוב החומר ללמוד לבד כי הם תיאורטיים נטו ובסטטיסטיקה כפי שאמרתי אני מסתדרת נחמד עם מורה פרטי. בסוציולוגיה אני מבינה את המאמרים כשאני קוראת לבד כקריאה מקדימה לשיעור לא רע בכלל, אבל אני לא יודעת איך ללמוד אליהם, תמיד מרגיש שהסיכומים של המרצה והמתרגל לא ממצים אותם ושהם מצפים שנכיר כל פרט ופרט למאמר לעומקו. לא יודעת איך לגשת אליהם בעיקר כי קשה לי לסכם לבד- אני נוטה לכתוב יותר מידי במקום מתומצת, כי אני מפחדת שלא אכתוב משהו חשוב שישאלו עליו. חוץ מזה, בקרוב קבעו לנו בוחן ואני ממש מפוחדת ממנו. בחיים, בחיים לא פחדתי ממבחנים ומבחנים. הייתי רגילה ללמוד כמו שצריך את החומר במחברת ולקבל ציון גבוה מאוד, קיבלתי אפילו מאה בבגרות באזרחות ... זה לא כדי להתנשא חס וחלילה ומקווה שלא עשיתי רושם כזה, רק כדי להמחיש כמה חרוצה הייתי. אבל עכשיו, אני לא יודעת איך הם מצפים שנלמד אליו ... המרצה שובתת, אז לא עברנו עליו בכלל בכיתה, אבל חשבתי שטוב להתחיל ללמוד אליו בתוך כל העומס הזה ובעיקר כי יום לפניו אני מסיימת בשש. קראתי בנתיים פעם פעמיים את המאמר ואני בעיקר מתמקדת בסיכום שתלמידה משנה שעברה'/סימסטר שעבר השאירה כי הריי לא עברנו בכיתה, אבל אני בפחד מתמיד שהוא לא ממצה מספיק, שישאלו אותי על דברים קטנים במאמר, ציטוטים, אזכורים, כל מיני פרטים קטנים שאפשר לדעת רק מתוכו ושאני אמורה ממש לדעת אותו בע"פ ... או לפחות חלקו ואין לי ממש זמן בתוך העומס של שאר המקצועות. (זה לא ממש מאמר. יותר כמו פרקים ספציפיים מספר. אבל נתתי לזה שם כללי) אני מפחדת מאוד שיכעסו שלמדתי גם מסיכום שהסטודנטית השאירה ולא ממשהו שאני סיכמתי לבד ושהרבה מהכיתה יענו מהסיכום הזה ושיפסלו לנו ולי את הציון בגלל זה.

אני חרדה כל הזמן בין אם במחשבות שלי, בין אם בבכי, אני כל הזמן בוכה, מידי פעם בשקט בלי קול בהרצאות, בדרך לאוטובוס הביתה ובבית בכמויות ולאמא שלי כבר אין סבלנות. היא אמרה שאם קשה לי בפסיכולוגיה פיזיולוגית אז זה לא התואר בשבילי וכדאי שאפרוש, אבל אני לא מוכנה. זה חשוב לי יותר מידי. דיברתי עם מורה פרטית שאמרה שאני בחיים לא אצליח בתואר כי "הכל מבוסס על מתמטיקה וחכי חכי שתגיעי לסטטיסקה ב', אז נראה אותך" והיא שללה בעיקר כי עשיתי שלוש יחידות וכי אני דיסקלקולית (קיבלתי מאה עם מורה פרטית והמון עבודה בבית).
אני חוזרת עכשיו לנסות ללמוד. אשמח לטיפים מנחמים כי כואב לי להיות לבד בזה. הרשתי לעצמי "לחפור" כי אני יודעת שפה תקבלו ותאהבו אותי כפי שאני על כל הפגמים שלי. אשמח גם לטיפים מסטודנטים בכלל ואפילו באותו המקצוע בפרט.
תודה ויום מקסים לכולנו 3>