מרוב שאני כועס על עצמי, הפגיעה העצמית שלי לא תיפסק, לא מגיע לי מוות מהיר, מגיע לי לסבול, מה שעשיתי, אין לזה מחילה, לעולם

כי מה שעשיתי אין לזה מחילה, אתם חייבים לעזור לי, קשה לי להרוג את עצמי, אני יכולל לתעלל בעצמי כמה שאני רוצה, אבל להרוג זה קשה, אני לא יודע אם אני מסוגל אולי, אבל בבקשה מישהו יכול לירות בי?, לדרוס אותי? להפיל אותי מביניין?, כל דבר, תעזרו לי אני מתכנן, כל דבר, אני אתן לכם הכל, אבל תעזרו לי, קשה לי לחיות

אתה עדיין צעיר, אין גבול לכמות האנשים שתוכל לעזור להם אם תמשיך לדאוג ולפתח את עצמך. צריך להשקיע בך, ולתת לך את מה שכל אדם זקוק לו, בשביל שתוכל לגדול ולהגשים את עצמך. מישהו צריך להיות טרוד בצרכים שלך, לחשוב עליך, למלא את החוסרים שלך, ולשמוח על ההשגים שלך

אני כן אשם, הכל בגללי, פגעתי בו, פגעתי בו כל כך, זה בלתי נסלח, הבנאדם היחיד שהיה לו אכפת ממני כל כך, בסוף פגעתי בו, אז מה אם היתכוונתי לטוב, לא רציתי לפגוע בו, וכן, בגללי, הוא נפגע, בגללי כנראה הוא לא יסמוך על אף אחד יותר בחיים, הוא סמך עליי, ופישלתי, בגללי הוא לא ידבר עם אף אחד, הרסתי לו את הסיכוי שהיה לו, רציתי שהוא יהיה איתי, ובסוף הוא הפך להיות לבד, אני בשוק ממה שעשיתי, אני כל כך כועס על עצמי, זה בלתי נסבל, קשה לי עם זה, אני לא יודע מה לעשות, אני מת מבפנים

אסור היה לי להיתערב לו בחיים, אני מרגיש שמגיע לי לסבול, בבקשה, אין בנאדם אחד כאן שיכול לעזור לי, אני לא יכול להיתמודד עם מה שעשיתי, אני לא יכול, קשה לי מידיי, תעזרו לי בבקשה! שמישהו יהרוג אותי או ישבור לי את כל העצמות, זה מגיע לי!

וואי אני כל כך מבין את המצב שנקלעת אליו. קרה לי מקרה מאוד דומה שעד היום אני מצטער עליו וחושב עליו כל הזמן. באתי לעזור ויצא שקלקלתי. זה עד היום מקלקל לי את מצב הרוח ברגע שאני נזכר בזה... אפשר לשאול אם התחושה שהרסת באה ממנו כי הוא אמר לך שזה בגללך או שאתה פשוט מסתכל על זה ומרגיש אשם בלי שום קשר לאיך הוא רואה את זה? עם כמה שזה קשה, אתה יכול למצוא צד חיובי אחד לפחות ל"הרס" שגרמת? בטוח יש משהו טוב שקרה בעקבות זה. לרוב, גם כשאנחנו מתכוונים לעשות טוב ומנסים לעזור, אנחנו לא פותרים שום בעיה ב100% וגם לא קרוב לזה... אנחנו לא גיבורי על. אנחנו בני אדם.

לא אכפת לי שאני בן אדם זה לא הגיע לו, הוא נפגע, והוא גם אמר שהוא נפגע לא הסקתי את זה לבד, לחיים שלי לא היו הרבה משמעות, ועכשיו יש משמעות בגללי, הרסתי לו אמון באנשים, קיקלתי הכל, אני לא יודע איך אני יכול לחיות ככה, אני לא יכול להפסיק לחשוב על מה שגרמתי, כמו שהוא אמר, זה באמת היה סכין בגב, נלחצתי, ניסיתי לעזור בכוח, אבל זה לא היה נכון ולא צודק הייתי חרדתי מדיי שיקרה לו משהו, ועכשיו דירדרתי את זה הרסתי הכל!, אני לא יודע מה לעשות, זו טעות בלתי נסלחת, אני חייב להיענש, חייב לסבול, עד שלא יהיה בי רוח חיים, מבקש שאלוהים יחליט לקחת אותי, אני מסוגל לחיות ככה, הלוואי שיפגע בי ברק, שהעולם הזה כבר ייקח אותי, בכל מקרה לא הייתה לי משמעות, ועכשיו, זו גם משמעות שלילית, מבחינה בריאותית אני לא יכול לחיות בבית כלא, אבל מגיע לי לסבול, זה בלתי נסלח, ואני אבוד, לא יודע מה לעשות, אני לא רוצה לחיות, לא מגיע לי יותר, אני חושב שהייתה לי היזדמנות להציל אנשים, ובסוף קורה ההפך, אין לי זכות יותר, אני מתפלל שיבוא מחבל אליי, עדיף שייקחו אותי, מאשר כל בנאדם אחר , מתפלל שאני זה שאמות בפיגוע,מגיע לי, אני מתפלל שזה מה שיקרה, זה מה שצריך להיות

אני לא מסוגל לדבר יותר, אני לא מסוגל לאכול יותר, אני לא מסוגל לעשות כלום, אני באמת לא יודע מה לעשות יותר, הכדורים לא עוזרים לי אני לא מצליח להירגע

קשה לי נורא נורא לקרוא מה שאתה רושם פה באמת שאני רוצה לדבר איתך ובאמת רוצה שהעניינים יפתרו אבל אני צריך שתדבר איתי אני דואגת לך !!!! שתדע לך שאני סולחת לך ואני יודעת שהכוונת שלך היו טובות ואני רוצה להמשיך להיות חברה שלך אז בבקשה תענה לי שלחתי לך הודעה

אני קצת ריקני, אבל דואג וקצת חושש, לא יודע למה, אבל שאנשים סובלים זה פשוט כואב לי, ואני לא יכול לצפות מהצד וברגע שאנשים שאני מכיר סובלים זה עוד יותר הורג אותי, ואם אני לא מצליח לשפר את מצבם, אני מרגיש כאילו אני צופה מהצד, ההרגשה הזו נוראית, כי אם אתה לא תצליח לעשות כלום בשביל אלה שחשובים לך, איך את מצפה שבעולם הזה יהיה קצת אמפתיה, הלוואי והיה לי את הכוח לשנות, לשנות את העבר, לשנות את העולם, לשנות את התרבות, להעיף את הרוע האנושי מכל אחד, כי זה פשוט אכזרי, וכואב

אני מרגיש כעס עצום, לכל אלה שגורמים סבל לאחרים, כי חלקם עושים סריטה או אפילו חור בתוך הבנאדם, ובשביל לתקן אותה, לוקח שנים, אני לא מאמין שאנשים כאלה חיים בכלל, ואני, לעומת זאת משתדל לא לעשות רע, אבל אם אני אעשה בעתיד משהו, אני לא אהיה שונה מאף אחד מהם, הלוואי והיה לי כוח, יותר כוח לשנות, ולא להיות סתם חסר עונים שלא יכול לעשות הרבה

יואו, היה קשה לי לקרוא את כל התכתובת כי זה מחזיר אותי אחורנית, לימים שהייתי מעדיפה לשכוח. את היום ההוא שישבתי עם אחותי על שפת הים ותכננו יחד את הדרך שלנו ל'שם'. זמן קצר אח"כ הא אושפזה בכפר שאול, שוחררה כאקט על התנהגות טובה נתנה לנו בסה"כ פחות מח"י שעות וכבר הייתה עטופה.... נקברת, ואני נרקבת. כי סייעתי לה! ידעתי ולא דיווחתי. ההיפך שיתפתי איתה פעולה. זממה יצא לפועל ואני נותרתי עם המצפון הזועק. 3 שנים שאני חיה עם זה לבד.. השנה בערב יו"כ הרגשתי שלא עוד!!! הסבל הזה נוראי, וכ" מתחברת. כי במקום להועיל יוצא נזק, וגם אני היום במצב שלי- סובלת ככה בגלל נסיון של משהו לעזור. ובמקום לעזור הוא קלקל, ועברתי עכשיו כמה חודשים לא קלים בכלל, של עבודה לא פשוטה וכאב!!! אבל, אמנם עוד לא בשביל ביצוע, אבל יודעת שלי הייתה הבחירה איך לקחת את הפגיעה שלי, ואיך לקחת את הפגיעה של אחותי... והבוקר, הרגשתי שאין לי טעם לקום עוד... רציתי רק למות... יום חמישי היום- וי שלי הרבה עבודה!!! ואין לי באמת זמן להתפנק במיטה... קמתי, שלחתי את הילדים, ורציתי רק לצרוח. היו לי שני פגישות חשובות היום שבוטלו,- אחת מהן מאוד פוגעת בי, ולא יודעת איפה לשים את עצמי עם המידע הזה... כ"כ מבינה, ורוצה להיות כאן בעבורך, נחווה יחד. יש משהו שיכולה לעזור?