שלום לך, אני מזדהה מאוד עם השאלה שלך, ואני מבין שגם היה בעבר שלך אירוע כלשהו שמעיב על ההרגשה שלך עד היום. אתה מתאר חיים שהם די טובים בסך הכל והרבה היו רוצים להתחלף איתך (וואללה, כל הכבוד לך בנאדם! זה ממש מרשים!). אבל אני מבין, כמו שגם כתבת, שעדיין משהו חסר. כדאי תמיד לזכור שהחיים שלנו הם לא רק חומר (עבודה, גאדג'טים, מסעות בעולם, טיולים וכו), אלא מורכבים גם מחומר וגם מרוח. המוח הוא בסה"כ איבר שכלוא בתוך קופסה חשוכה וכל הגירויים החיצוניים שלנו משפיעים לנו על התחושה ונותנים לנו נחת אבל רק לזמן קצוב עד שהגירוי העצבי עובר ואז שוב מרגישים שמשהו חסר. כדי שהמוח ואתה תרגישו טוב לאורך זמן, צריך לספק לעצמך גם קצת מזון רוחני. מזון רוחני הוא מה שאתה מפיק מהחוויה התחושתית החומרית מבחוץ. מה שאתה מפנים ואז מזקק לכדי תחושות חיוביות שמלוות אותך להרבה יותר זמן ממה שכל גירוי חיצוני מסוגל לתת. אני רואה בחיים סוג של דרך שהולכים בה. יש את הדרך הגשמית החומרית (עבודה, משפחה וכו) שלרוב אין לנו עליה יותר מדי שליטה ויש את הדרך הרוחנית שהיא לגמרי שלנו (ועם זאת משותפת לכולם. אנחנו רק בוחרים את הנתיב והקצב). אתה יכול לבחור ללכת בדרך חשוכה, או ללכת בדרך יותר מוארת. האם אתה מעדיף לצעוד במדבר יבש בידיעה שבסוף אולי מחכה נווה מדבר או שמא מעדיף ללכת בדרך ירוקה ושוקקת בידיעה שבסופה אולי מחכה תהום? המסע הזה הוא בלתי פוסק, והייתי אומר אפילו שהוא עצמו הטעם לחיים. אני רואה בחיפוש אחר הדרך הירוקה מעין קווסט מתמשך וכל פעם שאני מוצא את הדרך, אני נהיה מאושר ומרגיש שהיה שווה להמשיך. בנוסף, סיפרת שהאדם שאיבדת לפני שנה גרם ועדיין גורם לך למועקה עד היום. אני לא יודע אם איבדת אותו בגלל שהוא עזב אותך או שמא הלך לעולמו חלילה. אבל יש לך כבר ניסיון באובדן של מישהו יקר לך, ואתה מבין כמה הרס זה יכול לגרום לסביבה כשאדם אהוב עוזב אותנו. גם אתה יקר למישהו, אני בטוח בזה. תאר לך איך זה יהרוס את אלה שאתה יקר להם. אני מקווה שמה שכתבתי יעזור לך איכשהו, ושולח לך חיבוק מכל הלב. אנחנו כולנו גוף אחד. :heart: