בזמן האחרון אני קוראת פה בפורום שלכמה מכם עוברות בראש מחשבות המביעות מצוקה קשה, ייאוש ,דיכאון,אכזבה ,משבר, בדידות....ותחושה שאי אפשר להמשיך ולהתמודד עם סבל והדרך להפסיק לסבול היא להפסיק לחיות.
טוב שאתם בוחרים לכתוב פה בפורום ולשתף במה שאתם מרגישים גם אם אילו חוויות קשות. הפורום הזה נועד לשיתוף וקבלת תמיכה אמפתיה והבנה. ואנחנו משתדלים לתת לכם אותה.
לפעמים אנחנו סובלים מכאב חזק מאד, כאב שיניים, חזק שלא מאפשר לנו לדבר, לאכול , לישון... כאב שגם כדור הרגעה לא ממש מפחית אותו. ההרגשה היא של יאוש מוחלט ונדמה לנו שאף פעם הכאב הנוראי הזה לא יעזוב אותנו. אבל בכל זאת אחרי תקופה ( בדרך כלל לא קצרה) עם טיפול נכון הכאב נעלם ואנחנו ממשיכים הלאה.
נכון שכאב נפשי ודיכאון הם לא קלים יותר מכאב פיסי אבל גם הם יכולים להיות זמניים וניתנים לפתרון או לפחות להקלה.
לפעמים ההרגשה היא שהכאב הזה רק מתחיל ולא ייגמר לעולם, ואין פתרון ואין סוף הנראה לעין, אין מי שמבין ואין מי שאכפת לו ויכול לסייע.
אבל קרוב לוודאי שגם המצב הקשה ביותר שהוא זמני, הוא יכול להיות טוב יותר וגם להגיע לפתרון.
וכאן חשוב לי לומר לכם, אל תהססו ל לשתף ולבקש סיוע מאנשים שמסביבכם, בני משפחה, חברים, וכמובן אנשי מקצוע. אל תשארו לבד עם הכאב והבעיה. תמיד צריך לחפש דרך לפתור אותה ולהיטיב עם עצמכם. אז אל תוותרו אף פעם




חלק מהאנשים החווים מחשבות אובדניות מתכננים באופן קונקרטי כיצד לסיים את חייהם, אחרים מפנטזים על גרימת מותם בדרך עקיפה (חציית כבישים לא זהירה, נפילה מצוק בטיול) ואחרים משתמשים במחשבות אובדניות כאמצעי נחמה- "אם זה לא ישתפר, תמיד אני יכול להתאבד". בכל אחד מהמקרים, מחשבות אלו מתעוררות בדרך כלל על רקע מצוקה נפשית קשה.