שבת שלום יקרה.. טוב עשית ששיתפת כאן. שיתוף הסודות שלנו מפוגג אותם.. כואב הלב לשמוע על הקשיים שעברת כילדה, ועל כך שזה נמשך כל הזמן הזה, וחוסר באמון שלא אפשר לך לקבל את התמיכה שהייתה יכולה לסייע לך לפחות לא להרגיש לבד עם כל זה. בהמשך, הרגשת כעס על היחס הלא הוגן הזה שחווית, ומאחר ולא הייתה תועלת בהפנייתו להיכן שהיה נכון שיופנה, הפנית אותו בחלקו אליך ופגעת בעצמך. כל זה לא היה באשמתך ולו בכלום, אבל הפחדים שנטמעו בך עדיין מקננים בעומק ואת חוששת שאם תראי מי את באמת, יפגעו בך. אז קודם כל, ההתעללות בגיל הצעיר בבית הספר היא משהו שילדים עושים, כשהם מגלים את העצמה של להיות ביחד, וכמה שזה לא נראה אחרת, עלינו, ואני מכליל את עצמי, להבין שזה לא היה אישית.. במובן שמי שנראה רגיש או פחות חברותי, ויהיה זה דווקא לזכותו, הוא יכול להיות לקרבן לכך. בהמשך אפשר יהיה לך לשתף פה ושם יותר ויותר במה שקרה, בלא להרגיש בושה ואשמה, וכך הכאב ירד ובעיקר הקושי הרב ביותר של להיות לבד. בדיעבד מתברר שמדובר בחבורת בריונים, ושיש חלק גדול מהכיתה שלא השתתפו בכך. מעבר לזה אנחנו יכולים להתחיל לקבל ערך עצמנו לא מאחר ואנחנו כמו כולם, אלא לנצל את המיוחדות שבעבר סבלנו בגינה, לצורך פריחה. אנשים כמונו רגישים ומיוחדים יכולים להתפתח כחוקרים או עקב העיסוק בכאב לב לפסיכולוגים או מורים רוחניים, או בעקב הרגישות להתפתח כאמנים וכדומה. ואז מתברר שהברווזון המכוער הפך לברבור..