תודה רון. תהיתי עם מישהו יתייחס לכינוי... מה שרשמת זה חלק מהדיאלוג הפנימי. אני לא מנותק, יש לי תמיד קול אובייקטיבי שאומר בדיוק מה שרשמת. כאילו מה אתה בוכה, מה הסיפור שלך? סתכל מסביב סתום את הפה ותגיד תודה. אנשים עוברים דברים חיים הרבה יותר קשים ואסונות שאי אפשר לתאר. אני יודע, אבל לא מוצא בזה שום נחמה. להפך... זה רק גורם לי להרגיש עוד יותר אפס, כי אין כלום, שום דבר להאשים, אני דפוק וזהו. הכל אני. אתה בטח מצפה למישהו שחי עם כאלה תחושות יהיה איזשהו סיפור. אין כלום... הזוגיות שלי רחוקה מלהיות מה שאתה מדמיין. התקשורת די אפסית, חיים כמו שותפים. גם החברה בן אדם לא רגיל, מהסיבות שלה (ולה בניגוד אלי יש סיבות...), אבל היא הרבה יותר מוכנה לעולם הזה ממני. הרבה יותר. יש לה כוחות שאני יכול רק לחלום עליהם. גם המשפחה, לכאורה הכל בסדר כלפי חוץ. בפועל לא מדברים על כלום. בית אשכנזי די נטול רגש. ברור מה מצפים ממך, מה מותר, מה אסור. הכל רובוטי, מתוכנת. האבסורד הוא שכל קשר כזה, באיזשהו מקום רק מכביד. כי אם אני מיותר ולא תורם כלום, אז אני רק נטל. רק מפריע. יש ימים שאני לא יכול להסתכל על חברה שלי מרוב בושה. כל פעם שאני פוגש את אבא שלה אני רוצה לברוח, אם הוא רק היה יודע שאני הורס לבת שלו את החיים... אותו דבר עם ההורים. לך ספר להם שלמרות כל מה שהם עשו הילד שלהם כזה דפקט... אם אני רואה פתרון למצב? - האמת שלהפך, אני רואה איך העתיד רק הולך להיות הרבה יותר גרוע. מבחינה נפשית וגם מבחינה רפואית. לא רואה טעם לפתוח את זה עכשיו... ניסיתי בעבר כמה פעמים ללכת לטיפול (פסיכולוגי, פסיכיאטרי, טיפול מיני). גם התחלתי לא מזמן עוד פעם. הכל הרגיש לי לא רלוונטי בעליל. בזבוז זמן בלי שום תועלת. אוסף של מילים יפות וקלישאות שלא עוזר בכלום. אני מטבעי לא אחד שמדבר יותר מדי, ובאמת שכמו שרשמתי בהתחלה, גם אין סיפור לספר. הרגשתי שאף אחד לא מתקרב אפילו ללהבין מי אני ואיך אני חושב. שקצת התחלתי לדבר בפעם האחרונה, וזה באמת היה על קצה המזלג, הפסיכולוגית חשבה שיש לי מחשבות פאשיסטיות ושאני יוצר תורת גזע משלי. העולם הזה מלא בפוליטיקלי קורקט ודברים שאסור להגיד... יצאה עוד חפירה...

תודה גפן. עניתי על רוב הדברים בתגובה לרון. אם זאת לא חוצפה, תרשה לי להוסיף לכל מה שרשמת גם קצת ציניות. איזה כוחות נפשיים כבר צריך בשביל לרשום משהו אנונימי שיקראו כמה בודדים? ולמה אני מיוחד? כי כולם מיוחדים? הסיפור האישי שלי די ריק. בין 32. תמיד הרגשתי לא שייך לעולם הזה. עוד בתור ילד הבנתי שמשהו בי שונה מאצל אחרים, שאני לא מצליח להנות מכלום למרות שהנתונים שלי הרבה יותר טובים משל הרבה אחרים מסביב. שאני לא מצליח למצוא שקט נפשי. עוד בתור ילד היו לי מחשבות די עמוקות שאני מניח שלא כל ילד חושב... הייתי טוב בספורט ובלימודים, אז היה קל להסתיר הכל עד הצבא. שם זה התפוצץ. יצאתי אחרי שנה וניתקתי גם את מעט הקשרים שהיו לי מבושה. וזהו בגדול. מאז החיים שלי הם בריחה. בגלל שאין לי עניין בכלום, אז אני תמיד בוחר באופציה הכי קלה ומה שדורש ממני הכי פחות. ומעביר שנים בכלום...

תודה רמי. ממש לא כותב לפרנסתי. גם לא מחשבים. זה לא משהו שלקח לי 2 דקות לכתוב, אז כנראה שאחרי הרבה זמן והרבה תיקונים יצא משהו סביר... ברור שאני נכנס למחשבות של אחרים. שהידיעה מה הייתי חושב על עצמי נמצאת תמיד ברקע. הבעיה היא שכל מחשבה כזאת מנומקת היטב אצלי בראש. זה לא משהו שאני יכול להתנתק ממנו בקלות. אתם חבורה של אנשים מקסימים, הבעיה שאתם לא באמת מכירים אותי. אם הייתי יכול להשתנות בגלל שמישהו אמר שאני ראוי המצב שלי היה טוב...

הכינוי...ראיתי כתבה על הנושא לפני כמה זמן. אני לא ברמות האלה, אבל מרגיש עם אותם מאפיינים בדיוק. אני כבר שנים מבודד את עצמי מהעולם באופן אקטיבי ומרגיש שמתישהו זה הולך להתפוצץ. מה זה אומר? לא יודע. סביר שאותו דבר רק ברמות יותר גבוהות, כלומר היקיקומורי. תקשורתי? - זאת אמירה מאוד כללית. איך מודדים? איזה סוג של תקשורת? להתנסח בכתב מהחדר הרבה יותר פשוט. לדבר עם אנשים זה כבר סיפור אחר. במיוחד אם אין איזה נושא מוגדר לשיחה. בניגוד למחשבה הטבעית, אני לא חושב שיש מתאם גבוה בין מתבודדים לבין חוסר תקשורת. בטח לא כזאת שיכולה להתבצע מרחוק באופן אנונימי. אני חושב שרובם אנשים עם אינטילגנציה רגשית סופר מפותחת, מה שגורם להם בין היתר לשים לב להרבה פרטים שאנשים אחרים מתעלמים מהם. אני מאמין שלרובם יש נתוני פתיחה די טובים, וזה חלק מהבעיה כי זה רק מעצים את הבושה העצמית והבושה מהסביבה. אין לי נתונים, לא קראתי, לא חקרתי, לא ניסיתי לדבר עם מישהו כזה. הכל תחושות. לדעתי זה שרשמתי שאין סיפור זה משהו שמאפיין הרבה מהם. הרגשה שאין עם מה לעבוד ואין בכלל ציפייה שמישהו יבין את המצב כי אין מה להבין.

תודה יאיר. מבחינתי כל שיחה היא סיוט. לחץ, חרדה, דופק גבוה, יובש בפה. אני אף פעם לא אומר מה שאני רוצה או תכננתי להגיד. ברמות הכי אבסורדיות שאתה יכול לתאר לעצמך. אני מבין את מה שאתה והאחרים רושמים. הלוואי והייתי יכול להתנחם בזה. יש במתמתטיקה מושג שנקרא מוגדר היטב. בקצרה זה אומר שהדברים מוגדרים בצורה כזאת שאי אפשר להגיע לסתירה. כל מחשבה כזאת אצלי מנומקת בראש לפרטי פרטים. עם שאלות ותשובות פנימיות. מכל זווית אפשרית. הכל מוגדר היטב... דרך אגב, יש הרבה דמיון בין מתמטיקה לפילוסופיה.

היי רון. אני מבין את הנקודות שאתה מעלה ולמה אתה מעלה אותן. 1. אני חוזר על זה שיש הבדל עצום בין תקשורת אנונימית בכתב, בזמן בלתי מוגבל, שאפשר למחוק ולנסח מחדש, לעומת תקשורת מילולית. רק את המשפט הזה ניסחתי כמה פעמים... 2. אהבתי את הדוגמאות. לא בדיוק מסכים איתן, אבל זה כבר התפלספות מדי. הכוונה ברורה. אני לא איזה מתמטיקאי דגול. מבין דבר או שניים. מחשבה מעגלית זה טיעון חזק. קצת קשה לי לקבל אותו כי אני באמת מנתח כל דבר מכמה נקודות מבט שונות. מכיר חדו"א 2? אם כן, זה יותר דומה לחישוב גבול בעזרת מסלולים. אמנם אי אפשר להוכיח קיום גבול בצורה הזאת, אבל אם כמה מסלולים מגיעים לאותו מקום אז... נראה לי שאפשר לסכם את החלק המתמטי בדיון הזה. 3. מכיר את זה שיש קשר בין אינטיליגנציה לדכאון. הגיוני. לא יודע כמה זה רלוונטי אלי. אני רחוק מלהיות איזה גאון יוצא דופן. עוד אחד... זה קצת מזכיר לי את אלה שכשאין להם חניה, הם חונים על המדרכה מתחת לבית. כאילו המצוקה נותנת להם לגיטימציה לפרגן לעצמם באיזה צ'ופר שהם לא היו חושבים עליו אחרת. אותו דבר להסיק מדכאון על זה שאתה גאון.