אני לא יודעת איזה עצות לתת לך יכולה רק לשלוח לך חיזוקים. מקווה שאחרים יענו לך בהקדם. טוב שאתה כותב את זה פה. כאן אתה לא לבד. תחזיק מעמד. מה שלקחת זה די הרבה... זה בטח ישפיע עליך בקרוב. אם תרצה לדבר אני פה.

צוריאל יקר - גם אני לא כל כך יכול לתת לך אילו עצות פרקטיות ומצטרף ליסמין בחיבוקים. הגעת לבית חם עם אנשים נפלאים - תמצא פה טוב שמן הסתם כל כך חסר לך בבית. מי בבית פרט לאחיך חסר הרגישות ? מהם יחסיך עם ההורים או מישהו אחר במשפחה או חברים טובים ואמיתיים ?

בוקר טוב ושבת שלום צוריאל, לבי אתך בחוויה הקשה הזאת שתיארת. ואני מקווה שעכשיו אתה כבר אחרי, ואולי אפילו החיים חזרו למסלולם..ההתנהגות של אחיך מעידה על קושי בתוכו, שהוא לא מצליח להכיל. אלימות היא תמיד תוצאה של חולשה ולא של כוח, וכנראה שהיא נובעת מחוסר יכולתו להכיל את מה שקורה, ולהבין זאת. להבדיל אלף הבדלות, גם הריצה שלך אל הכדורים, מעידה גם היא על מחשבה שמשהו בך לא בסדר, ואתה מקווה שהכדורים יעזרו לך לתקן את הפגום.. הדרך להתמודד עם הדרך המיוחדת שאתה ובעזרתך גם משפחתך עוברים, עוברת דרך ההבנה, שאנחנו לא יודעים שמשהו בסדר או לא.. בכל דרך וגם בדרך הזאת יש שערים להבנות נפלאות ולאהבה ולאור.. רק צריך להתבונן ולהקשיב ולזרום.. אני מקווה שכשמיהרת אל הכדורים, זכרת את מה שהרופא שקבע את המינונים והזמנים קבע. ותמיד נכון לא להיחפז מדי, אלא לספור עד 10 ואז לקחת את מה שנקבע. ואני רוצה להוסיף, שהדרך להתקרבות לאחרים, עוברת תמיד דרך תקשורת, הקשבה לזולת והבעת עצמנו. מובן שאלימות ולהיכנס למחבוא הם ההפך מתקשורת, וכדאי להקשיב ולמצוא דרכים לתקן את ההפרעות האלו ולתת לתקשורת להמשיך לזרום ולרפא.. ואני רוצה לסיים בשמחה על כך שאתה מתקשר אתנו, וכך מתרגל את הכוח שלה לרפא.. ושבת שלום לך אח יקר