מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

ד
ד"ר אילן וולקוב
פסיכיאטר פרטי מומחה, מנהל רפואי MindMe המרכז לטיפול פסיכיאטרי מתקדם, בקניון רמת אביב, מגדל הקניון קומה 4, תל אביב. https://mindme.co.il/
אורית זאבי יוגב
אורית זאבי יוגב
מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.
כמונידיכאון וחרדהסובל מדיכאון ולא מתפקד

סובל מדיכאון ולא מתפקד

09/06/19 11:39
27 תגובות

שלום,

מאז שאני זוכר את עצמי אני טיפוס דיכאוני שלא אוהב את החיים ואת עצמי

הייתי בעבר הדי רחוק במספר טיפולי פסיכולוגים, אובחנתי כסובל מדיכאון קליני על ידי מספר פסיכולוגים ופסיכיאטרים ואני מקבל איזה כדור נגד דיכאון שאני לא חושב שהוא כבר עוזר בכלל

מה שמפריע לי כעת זה שאני נשוי +2 ילדים - ואני מתקשה מאוד למצוא עבודה ואם אני כבר מוצא אני לא מצליח להחזיק מעמד יותר מחודש במקסימום והמצב הכלכלי הולך ונעשה גרוע יותר מיום ליום - עד שכרגע הוא בלתי נסבל לחלוטין

כל המצב הזה גורם לדיכאון "הרגיל" שלי להחמיר מאוד - אני לחוץ, מרגיש חסר אונים, יש לי מחשבות אבדניות כל הזמן, אין בי שום שמחת חיים משום דבר, אני מלא בדאגות ובחרדות , אני לא מצליח לתקשר עם אף אחד חוץ מהמשפחה הקרובה אלי וגם זה בערבון מוגבל מאוד , אני עייף מרבית שעות היום אבל לא מצליח אפילו לישון ,ומרגיש ממש מותש כבר מהחיים , בלי תקווה משום דבר רק פסימיות שממלאה את חיי

אני יודע שאני חייב לעבוד כדי לפרנס את המשפחה - כל עבודה - אבל אני לא מצליח להחזיק מעמד באף עבודה - העבודות ברובם מתחילות מאוד מוקדם בבוקר - אני קם במצב רוח מאוד מאוד גרוע וצריך לשלוף את עצמי מהמיטה בכוח רב - אני הולך לעבודה בייאוש , עובד בייאוש וחוזר הבית מותש ומיואש לגמרי עד שעוברים כמה ימים כאלו ואני פשוט רושם להם הודעת SMS - שאני לא מרגיש טוב ולא יגיד יותר לעבודה - סוגר את הטלפון ושוקע לייאוש

המצב הזה נמשך ונמשך ועד היום עוד עזרו לי מהמשפחה להשלים הכנסה כדי שיהיה כסף לילדים ואפילו עזרו לי למצוא עבודות מדי פעם שגם בהם לא החזקתי מעמד יותר מדי - אבל גם הם מתייאשים כבר ולא מוכנים לעזור יותר

אני מרגיש שהמצב הנפשי שלי התדרדר לאחרונה למצב מאוד מאוד גרוע - אני חושב על התאבדויות כל הזמן - ברור לי שאם הייתה לי פרנסה ולא הייתי בחובות בבנק המצב אולי יכל להיות יותר טוב - אבל זה מעגל שלא נגמר - אם אני לא מחזיק מעמד בשום עבודה מן הסתם המינוסים רק ילכו ויגדלו ואיתם גם מצב הרוח

אני מרגיש מותש כבר מחיפוש עבודות כשאני יודע שגם כך אני לא יצליח להחזיק מעמד בשום עבודה- כל בעיה טיפה חריגה שקוראת בבית אני יישר חושב שזה סוף העולם - אם לא היו לי ילדים ברור לי שהייתי כבר עף מהעולם הזה - אבל אפילו את הבחירה לעזוב את החיים אין לי כי אני חושב על הטראומה שתיגרם לילדים שלי

לא יודע כבר מה לעשות - כרגע אני לא עובד - שוב מחפש עבודה - ושוב מיואש בצורה קשה מהחיים ומהמצב

חשבתי לפנות לביטוח לאומי להוציא קצבת נכות נפשית - אבל אני יודע שזה הליך ביורוקרטי מתיש וארוך ולא בטוח בכלל שאני יצליח לקבל אחוזי נכות נפשיים כל שהם וגם אם כן - אז מה זה כבר יעזור - אז אני יקבל קצבת הבטחת הכנסה שלא מספיקה לכלום ומה הלאה?

בקיצור - מה עוד נותר לעשות - אני ממש מרגיש שאני במצב גרוע מאוד ושהוא רק הולך ומחריף עם כל יום שעובר

אני חושב לאשפז את עצמי - אבל חושב מה יעשו הילדים בלי אבא צמוד אליהם כפי שהם התרגלו כבר - ומה הם יגידו על כך שייוודא להם שאני מאושפז במוסד לנפגעי/חולי נפש - ותכלס אני לא יודע איך עושים את זה ובמה זה יעזור בכלל לאשפז את עצמי

מה עושים עם החיים האלו - קשה לי להסביר עד כמה אני מיואש ומרגיש בדיכאון שכבר התפשט בי כמו סרטן עם גרורות - רמת התפקוד שלי בחיים היא אפסית - זהו - לא יודע למה אני כותב את ההודעה הזאת ברשת האינטרנט - אולי סתם כדי להוציא לחצים ואולי כי יש בי איזה קמצוץ של תקווה שלמישהו יוכל לתת לי עצות מועילות מה לעשות הלאה עם החיים האלו - אולי למישהו יש רעיון לאן לפנות כדי לקבל עזרה עם המצב שלי

תודה מראש


תגובות

זר-בעולם
09/06/19 13:31

אין מה לעשות ..בחיים האלה חייב לעבוד קשה, העבודה מצילה אותנו משלוש רעות: השעמום, חטא ומחסור..בעיקר איבוד השפיות בהדרגה אי-אפשר "ליהנות" (במרכאות כפולות ) הבטלה מדכאת ביסודיות, וכן יש הרבה עבודה לעשות. אין שום הנאה מ-לא לעשות שום דבר, כשאין שום דבר לעשות. בזבוז הזמן הופך אז הדיכוי לעיסוק, ומתיש ביותר. העבודה אותה מצאת ועזבת כל זמן שהדכאון הכלכלי שלך לא הגיע בזמן בזמן שעוד דחית את העבודה שאתה בכלל אמור לעשות ולשמור באופן קבוע, לא פלא התייאשו מלעזור לך.. תחשוב כמה הלוואות גדולות ינקת מהבנק בזמן שהיה מקורה בעבודה שטרם עשית עבורך ועבור משפחתך ה-כ"כ חשובה לך. הבנק הם לא העבודה שלך,ובטח לא תכולת הארנק שלך אתה חייב להתעשת ומהר..אחרת מצבך ידרדר יותר ממצבך הנוכחי תיעזר באנשים הקרובים שנותרו לך ודרכם תנסה להתחזק,ותמצא עבודה אף אחד לא יוכל לפרנס אותך ויאכיל את הפיות הנוספות בבית, והחרדה הזאת שאתה מכיר..לא תבטל את צערך וצער משפחתך, היא בהחלט תבטל את שמחת הבית וההצלחה המשפחתית בהווה לעתיד לבוא בעקבות המצב הקיים.

רונלד
09/06/19 18:05

תראה באופן כללי אתה בהחלט צודק - בעולם שלנו חייבים לעבוד אני בטוח שבדורות הבאים רוב האנושות כבר לא יעבדו בעקבות האוטומציה ועוד סיבות אבל זה כבר דיון אחר אני זכיתי להרבה מאוד שנים של חסד - שקרוב משפחה שאני יקר לו סידר לי הרבה מאוד עבודות שברובם היו מהבית - אז בחלק מהפרויקטים תפקדתי היטב ובחלק סביר ובחלק לא טוב בכלל - אבל היה לי תמיד עבודה ותמיד נכנס כסף לבנק וכך "הדיכאון" שממנו אני סובל היה ממותן פחות או יותר עם אפיזודות לפעמים קשות מאוד (כולל אשפוז אחד של חודשיים) ולפעמים זה נרגע קצת בחצי השנה האחרונה הוא עזב את עולם העסקים והודיע לי שזהו יותר הוא לא יכול לסדר לי עבודות ובבת אחת נפלטתי לעולם התעסוקה "הרגיל" - שם מצאתי שבגילי ובלי מקצוע ובמצבי הנפשי אני מוצא רק את העבודות הכי פשוטות שיכולות להיות עם שכר שיוצא בסופו של דבר הרבה מתחת לשכר המינימום - אני לא אחד שמתבייש לעבוד בכל עבודה שיש ואני בדעה שכל עבודה מכבדת את בעליה - אבל מקומות העבודה שאני מוצא הם כאלו שלא מספיקים לי לסיים את החודש בלי להיכנס למינוסים גדולים מאוד ואני כבר בתסבוכת כספית עם הבנק להתחיל עכשיו ללמוד מקצוע חדש אין לי את הזמן ולא את הכסף ואני כנראה גם לא בגיל המתאים כבר לזה והעבודות האלו כמה שהם יותר פשוטות הם יותר עם סביבת עבודה לוחצת ועם בוסים מאוד לחוצים וכועסים ואני לא מצליח להסתגל אליהם ושאתה יודע שהם גם לא מתגמלים בכלל ולא משנה כמה תעבוד את החודש תסיים עם עוד מינוסים אז בכלל המטיבציה על הפנים - בנוסף הדיכאון הרים אצלי את הראש ואני באמת ובתמים קם בבוקר כל כך מיואש שאני חושב שאין בני אדם בעולם שקמים בהרגשה יותר גרועה ממני בבוקר - וכשככה מתחיל הבוקר אז כל היום שלך הוא נאחס אחד גדול - אתה סוחב את עצמך לאוטובוס למקום העבודה - סובל איזה 9 שעות וחוזר הבית גמור ובדיכאון אין סופי כמעט הולך לישון מוקדם למרות שיש לך 2 ילדים שאתה צריך להיות איתם קצת בכל זאת ואתה אוהב אותם אהבת נפש וזאת כדי להצליח לקום מוקדם בבוקר לעוד יום עבודה מגעיל ובנוסף אתה לא מצליח להתקרב אפילו לשכר המינימום טוב - אתה יודע מה - שאני חושב על כך אין הרבה מה לעזור לאחד כמוני - אני מחזיק בבית "ערכת יום הדין" ואני שוקל בשיא הרצינות שאם יכלו כל הקיצין לעזוב את העולם הזה - אולי לא לכל אדם העולם הזה מתאים - ואולי אני נכלל באילו שהחיים לא מתאימים להם בתצורה שהם מתקיימים הדיכאון הארור הזה שאני סוחב שנים כה רבות משבית אותי לגמרי - ואני לא מצליח להנות משום דבר - ממש מכלום - אני שותק כל היום , תמיד עייף, תמיד תשוש , תמיד מיואש - אני לא יודע כמה עוד אוכל להחזיק מעמד כך - אולי הכי טוב לעזוב הכל ולעבור לעולם שכולו טוב.. וגם אין אין עולם הבא אז אין - לא נורא - גם ככה כל אחד מגיע במוקדם או במאוחר לאותו מקום - אז אני יגיע קצת מוקדם יותר - בכל זאת בגילי עברתי כבר יותר מחצי חיים באופן ממוצע בכל אופן תודה על התגובה

צ-יקו25
24/08/19 18:25

דיכאון קליני מתבטא בחוסר של חומרים מסויימים במוח מסיבות שונות. לכן יש להתייחס אליו כמחלה וזו אינה מחלה קלה והיא דורשת טיפול רב מערכתי וחבל על כל יום נוסף של סבל. מציע לך לקבל הפנייה למרפאת בריאות הנפש באזורך, שם אמורים לאבחן את מצבך, כדי שתוכל לקבל את הטיפול והליווי המתאים ביותר למצבך. בהצלחה נ.ב. אם הכדור שאתה לוקח אינו עוזר מספיק, כנראה שיש צורך להחליפו באחר או להוסיף עליו

ל.א
09/11/19 19:14

לוקח את דבריך בערבון מוקבל, הדברים שאתה אומר נכונים לאדם שהוא אדם יציב נפשית ורק סובל מבלבול קל, או מעיין דכאון קליל.. לא אדם שסובל מדכאון כליני.. האדם פה מתאר מצב שהוא בלתי אפשרי כמו שהוא אומר ״ מרגיש שהדכאון התפשט כי כמו סרטן״ הדכאון זו מחלה הרסנית!!!!! גרוע לפעמים כמו סרטן!! שולטת במחשבות, במעשים, במצב הרוח... קקה לי לבוא בדרישות לאדם כזה.. אני מבין אותו מאד!! רונלד.. מבין אותך מאד.. אני אישית נמצא באותו מצב כמוךך ומבין אותך מאדד!! אשמח לדבר איתךךך במידה ותרצהה!

ל.א
07/05/20 22:48

התגובה הנ״ל מאדם שלא מבין מה אצה עובר!!!! בבקשה לא להיחס! אם לא מכירים את המצב של האדם בבקשה לא לתת טיפים שרק יהרסו!!! תודה!

אורלי8910
08/01/21 9:12

תשמע יש אפשרות לפנות לרווחה ושם לקבל אבחון ועזרה.

ע.ח
08/12/22 3:32

ואי אני מזדהה איתך כלכך אין בן אדם שמבין אותך יותר ממני, איזה כדורים אתה לוקח היום?ניסית להחליף אותם או להגדיל מינון?אפילו אם עושים את הפעולה הזו וזה מביא לקצת העלת הסירטונין לתקופה זה מועיל , הדכאון פשוט גורם לך לחשוב ולהבין שאין טעם לכולם בחיים ואתה מתחיל לשנוא את כולם כי הם נהנים מהדברים הקטנים ואתה לא וזה עוד יותר מייאש שאתה בטוח שאתה לבד והיחידי שמרגיש ככה גם היום כל הקטע שבכלל עוד אומרים לך שהמחשבה שלנו גורמת לנו למשוך דברים לטוב או לרע, ואני שואלת את עצמי עם יריית פתיחה כזו איזה מחשבות ועולם אפשר לייצר במוח שכזה? זה דפוק אני לא מבינה למה כלכך הרבה אנשים חווים את מה שאנחנו חווים ואין מקום לעזור לנו. 

זר-בעולם
09/06/19 18:38

אמרת אלוהים במקרה ?? או קיי.. אם אלוהים קיים, דבר שאני באמת ברמת הספק בו לצד האמונה בין כל קותלי הכאילו מאמינים למרות הנחמה הענקית שעומדת מאחורי כל זה,הוא או היא.. ( אף אחד לא יודע איך למדר אותו בין שני המינים ) בכל אופן - יבין שיש גבול להבנה האנושית.,זה שפתח את תיבת פנדורה זה שברא את הבלבול הזה, שיש בו עוני, אי-צדק, חמדנות ובדידות. וכו.. הכוונה שלו היתה מצוינת, אבל התוצאות עלובות. אם אלוהים קיים, כמה נדיב יהיה מצידו כלפי הברואים שרוצים להסתלק מהעולם הזה מוקדם יותר, והוא יכול אפילו לבקש סליחה על שהכריח אותנו לעבור פה. מתנות לא מביאים שום זכויות !! חובתך היחידה בכל רמת החיים הזאת עד שאתה תחזיר ציוד (מבלי שתסדר לעצמך הקדמה למוות ) היא להיות נאמן לעצמך. נעבור לקושי .. הקושי הגדול ביותר מופיע בהתחלה רונלד. הוא נקרא "להתכונן". ולא אצטט את דבריך..כל הקושי שאתה חווה הוא התחלה, לא סוף חייך אתה פשוט מרגיש כמו רכב ששלחו אותו לפירוק.. קח נשימה..תחלק כל קושי שלך לכמה שיותר חלקים, ככל הניתן והנחוץ כדי ליישב כל דבר במקומו. יש לך ילדים ואשה בבית ,את זה אל תשכח. מעטים הם ההורים המטביעים בילדיהם את עקרונותיהם באמצעות דוגמאות חייהם.. אל תתן להם להוות דוגמה ממה שאתה חווה.. תתחיל מהמתנה הגדולה הראשונה שתוכל להעניק למשפחה שלך, והיא להיות להם דוגמה טובה וכמה אתה מצליח סוף סוף וחזרת למסלול. תאמין בעצמך.

רונלד
09/06/19 19:45

נעזוב את זה אם יש אלוהים או לא ואם יש מדוע רוב החיים הם מלאי צער ומכאובים וזה כמעט לא פוסח על אף אדם - ומבחינה דתית אני יכול להבין למה זה כך למרות שזה לא מצליח "לנחם" אותי אלא אם כן יש תקופות בחיי שבהם אני מצליח להיכנס קצת לעומק הדת ומוציא בכך נחמה יותר מכל תרופה או טיפול אחר שקיבלתי אי פעם (דרך אגב אני חילוני אבל מאוד מתחבר לכתבים דתיים ולרעיונת הדת היהודית) - אבל שוב - גם זה דיון אחר לגמרי לגמרי ואין ספור נכתב על כך ואין ספור מילים ואותיות עוד ידברו על הנושא הזה לעולמי עד - אם יש אלוהים אז למה הוא עשה כך ולא אחרת וכו' וכו'.. וזה סתם ויכוחי סרק בלתי נגמרים - אם אתה מתחבר לזה וזה עוזר לך סבבה - ואם לא אז אין הרבה טעם לפנות לכיוון הזה ובטח שלא לנהל דיוני סרק על כך אתה צודק שצריך לחלק את הכל לפרטי פרטים ולא לראות את הכל כמקשה אחת כפי שאני רואה את החיים זאת עיצה שנתנו לי גם מהמשפחה שלי -נדיר שאני מצליח בכך וזה עוזר אבל אני בהחלט יכול לראות את היתרון שבכך אז כן נתת גם דימוי טוב - אני מרגיש כמו רכב ששלחו אותו לפירוק לא השכלתי במשך כל שנות חיי לצבור השכלה מספיקה ולא השכלתי לחסוך אכשהו משהו בצד כך שכעת אני "יוצא לעולם" כמו בחור מיד אחרי הצבא שמחפש את העבודה הראשונה שלו - בלי גרש בכיסו רק שלו אין ילדים ומשפחה ואין מחויבויות כל כך גדולות על ראשו ובדרך כלל גם אין חובות כספיות אם אני הולך להתפרק עכשיו אני יודע שמהכיר לכך יהיה עצום ואני יכול כבר לדעת את התסריט מראש - גירושין וכל הטראומה שקשורה לכך גם לילדים וגם לי אבל אם לא הצליח להשיג עבודה נורמלית ולהחזיק בה מעמד זה יקרה במוקדם או במאוחר (כנראה במוקדם כי כבר עכשיו אני במצב כלכלי פשוט נוראי וזה משליך בוודאי על המצב הזוגי והמשפחתי) מפעמים ספורות בחיי שבהם אכשהו פתאום הרגשתי טוב יותר והדיכאון כאילו היה בנסיגה רצינית ראיתי שגם אני מתפקד הרבה יותר טוב והרבה יותר אופטימי לגבי החיים - וזכיתי לחוות ולו לכמה דקות איך זה לחיות וכיצד נראית ונחווית תפיסת המציאות למישהו שאין לו דיכאונות בחייו אז מהפעמים הבודדות הללו שזכורות לי היטב אני יכול להסיק שהכל מתחיל ונגמר בדיכאון שמלווה אותי מאז שאני מכיר את עצמי (בשיאו הוא היה בגיל 2 ומאז עליות ומורדות אבל הדיכאון התקבע בי בצורה שלא עוזב אותי אף פעם) אני חושב אולי לקבוע תור לפסיכיאטר ולנסות טיפול תרופתי אחר - כי כבר 20 שנה בערך אני עם אותו טיפול תרופתי נגד דיכאון וייתכן והוא כבר לא משפיע עלי בכלל אז אולי עם טיפול אחר הדיכאון קצת יוריד את הראש ופרץ של אופטימיות וחיות יכנסו לחיי - אז אני הולך לקבוע תור לפסיכיאטר ולבקש ממנו לבדו טיפול תרופתי חדש מעבר לזה אני לא רואה הרבה מוצא - כי כי שאמרתי כשאתה בדיכאון אמיתי וחזק שמלווה אותך כל הזמן - אתה מראש ברמת תפקוד מאוד ירודה - הדיכאון הופך אותך לאדם חלש, בלי אנרגיות ובלי חיות , בלי להנות משום דבר בחייך וכשזה מגיע לעבודות זה קטע מכריע כי קשה מאוד לעבוד כשאתה נמצא בדיכאון - וגם בכל מקום עבודה שמצאתי בחצי שנה האחרונה - ישר שמו עלי את התווית של אדם דיכאוני , עייף וכו' ואומרים לי את זה ישירות בפרצוף וזה כבר לא נעים - אבל אין לי מה לעשות נגד זה - זה כנראה מה שאני משדר כלפי חוץ - וקשה לי להסתיר את זה כפי שהצלחתי להסתיר את זה בעבר ולשדר כלפי חוץ "עסקים כרגיל" למרות שבעולמי הפרטי היה "חורבן שלם" של צונאמי של סערות נפש , דיכאונות ענק שמרגישים כמו מועקה שיושבת לך בגרון וכל נשימה אתה מרגיש את המועקה הזאת ולפעמים זה ממש כמו כאב פיזי של ממש וכמובן שיש את הזמנים - כי בבוקר זה תוקף אותי הכי חזק - ישר כשאני פותח את העיניים מהשינה אני מרגיש כאילו הדיכאון נכנס בכל יישותי לכל הנימים והמחשבות וכל כולי וכמובן לא בא לי לצאת מהמיטה לעוד יום חדש - אני ממש מוציא את עצמי בכח מהמיטה בזמן העבודה כבר סיפרתי אני מרגיש מיואש ולא נהנה מהעבודה לקראת סוף העבודה הדיכאון קצת יורד ואז שוב חוזר - ממש כמטוטלת ואני חוזר הביתה גמור מעייפות והדיכאון שוב שולט בחיי עד ליום הבא שהוא כמו אתמול וכמו שלשום - הכל אותו דבר - הכל מייאש כרגיל מחלה ארורה שכזאת זה הדיכאון - ממש גיהנום עלי אדמות לחיות עם דיכאון קליני כל ימי חייך אז מה שנותר לי כעת לפי דעתי זה לנסות טיפול אנטי דיכאוני חדש כי אם המצב הזה יימשך - הגרוע מכל יקרה לי - אני כבר מוכן לגרוע מכל הזה - והייתי לפתחו אין ספור פעמים - ואני באמת מפחד שאם לא אמצא פתרון במהירות - המצב הכלכלי יכריע אותי ואז הדיכאון יהיה כל כך חזק שאני יעשה צעד סופני רק כדי להשתחרר סוף סוף מחיי הגיהנום הללו אפשרות נוספת זה כפי שכתבתי לנסות לפנות לביטוח לאומי ולקבל קצבת נכות נפשית - אבל אני לא יודע אם זה הפתרון שיעזור לי בחיים ורק לחשוב על הבירוקרטיה שכרוחה בכך מוציאה לי את החשק לנסות את המסלול הזה טוב אין לי הרבה יותר מה להגיד שלא נאמר - אילו הם חיי

David-4014
11/11/19 4:00

רונלד יקירי. כל מה שכתבת בפוסט הרגשתי שאתה מדבר עלי . אני מרגיש בדיוק כמוך וגם במצב לא טוב. מקווה שצרת שניים תהיה לך/י כבר חצי נחמה...דוד

נעמה24
08/01/21 10:29

אני חושבת כמה דברים: המצוקה שלך מהמצב הכלכלי מה זה מובנת. הרי אם זה היה נעלם זה היה עוזר מאד. 2. בנוסף הדיכאון עצמו מקשה עלייך לעבוד תיארת הכל אז מה עושים? 3. ויש תחושת אכזבה תמידית של למה לעזלל החיים כאלה ואיך פשוט חוזרים לנורמל? קודם כל בעולמנו זה נורמלי. אתה לא חריג. אתה במצוקה. ומותר להרגיש במצוקה זה לא מעיד עלייך כלום!!!. אתה חייב עזרה בכמה מישורים: 1. תמיכה בכדורים אולי להתייעץ עם הפסיכיאטר לחזק משהו כדאי. 2. תמיכה רגשית יש מליון מטפלים בזום פתח גוגל תמצא מישהו זמין תסמוך על האינסטינקטים שלך ותתחיל טיפול. 3. המצב הכלכלי.לפנות לאדם חיצוני שיעזור לך לארגן מיידית את החובות. יש פיתרון להכל!!פריסה ערבים כל מה שצריך כדי לתת לך אויר.גם אם זה לשנה הקרובה אם תחליט ללכת לביטוח לאומי לתבוע נכות . ואם תקבל יירד ממך עול עבודה.לפחות עד שתתחזק. זה לא לכל החיים. חייב לארגן את חייך בעזרת 3 הדברים הנל. זה לא ייקח יום אבל תתחיל מהיום את 3 הדברים האלה: מייד קביעת תור בזום לפסיכיאטר. מייד קביעת אפילו נסיון בזום לטיפול שיחות. למצוא כלכלית חברות שימצאו דרך לפרוד לך את כל החובות שייתן לך אויר וייריד מאד לחץ גם אם לא תעבוד תקופה. זה יפנה לך כוחות להתמודד עם הקשיים.

זר-בעולם
09/06/19 20:22

כי הרגלת את הייאוש להיות גרוע מן הייאוש עצמו !! רוב בני האדם מנהלים חיים של ייאוש פנימי ושומרים זאת לעצמם עד שמגיעים למצב שמטפל פסיכולוגי/ פסיכיאטרי מעביר את הכלים שברשותו למחסן ההתלבטויות ( מה לעשות עם מקרה שכזה ) כי המצב הוא נותר "ללא תקנה " משמע לא ניתן לתקן.. ויש מה לתקן, פשוט צריך את הכלים והידע לגרום לזה לעבוד. אתה בעצמך שם לב כבר שנים כל הלילה אתה במלחמה ודווקא כשזורחת השמש, במקום שהיא תעודד אותך- אתה מתמלא בייאוש. חי חיים מתוך התייאשות דוממת. וכניעה לגורל בעזרת הייאוש המדע בך. אגיד לך ככה.. ככל שהשכלת כל שנות חייך להביא את עצמך להישגים עד אשר נפלת ..מעולם לא תסיים כאן בעולם הזה את לימודיך. אנחנו כל הזמן בתהליך של החמצה, צריך לשמור על איזון קבוע בין מה שאין לנו, לבין מה שנמצא, לבחור לצמוח גם מתוך החושך ! לזכור שהכאב הוא לעולם, ולדעת שיש דרך גם ממקום של חוסר..לחיות את החיים במלואם. ריפוי רונלד.. אין משמעותו שהנזק מעולם לא קרה.. ריפוי משמעותו שהנזק אינו שולט יותר בחייך. תלמד שלא חייבים ,ואף פעם לא מאוחר ללמוד בשביל לעשות את מה שאתה רוצה . תכריח את עצמך בכוח להיות בריא ותעשה זאת !

נויה14
09/06/19 23:03

מצטערת על הישירות אבל קשה לי לקרוא את כל התגובות מעליי... מרגישות לי וברור לי שלא בכוונה להרע אפילו כואבות ומאשימות ובייאוש גדול וכאב עמוק האדם מספיק מאשים את עצמו בלי צורך שהסביבה גם תעשה את זה מאחלת לך שתמצא נחמה וכוחות לקום מהמשבר הנורא. מבינה את כאבך ממקום אחר ושונה אבל אתה לא לבד. יש בך כוחות גדולים והם אלה שעזרו לך להתמודד עם החיים עד כה. אני בטוחה שאתה חשוב מאוד למשפחה שלך ולילדים שלך ושהם יהיו לצידך בכל החלטה שתקבל כדי שתרגיש יותר טוב... יש המון טיפולים מסוגים שונים וגם מסגרות שונות והלוואי ותמצא את המקום המתאים והטוב ביותר בשבילך כדי שלאט לאט תרגיש טוב יותר בעולם

דנאל19
10/06/19 20:40

אני ממש מבין אותך ואת חוסר האונים והיכולת שלך לשנות את המסלול. אתה חייב עזרה ותמיכה אפילו אשפוז, אתה נמצא ממש בקצה ואני מאחל לך שתמצא את הדרך להתמודד עם הדיכאון שלא מרפה . אתה לא אשם זאת מחלה.

נתי23
10/11/19 14:39

אישפוז

SweetRevenge
10/11/19 18:20

ממליצה על אשפוז. ברגע זה עדיף שתהיה תחת השגחה צמודה של אנשי מקצוע, תחת יעוץ פסיכיאטרי ותחת מסגרת שתתן לך כלים להתמודדות. הילדים יסתדרו. תהיה קצת אנוכי. אתה במצוקה, ואם לא תבקש עזרה אתה תהיה לבד עם זה

טלטולה
10/11/19 20:23

מחלה איומה ולחצי מהסובלים התרופות לא עוזרות. אכן גיהנום עלי אדמות.

רפי.ב1
07/05/20 22:22

לדעתי תפני לביטוח לאומי ולרשויות הרווחה שיעזרו לך. אני בטוח שהראשויות יעזרו לך אם הם ידעו את מצבך העגום

Sveta2
07/05/20 22:41

קראתי את כל מה שכתבת, כ"כ מבינה ומזדהה עם כל מילה שלך.... אין לי ילדים ובמצבי, טוב שכך. דיכאון זה באמת סרטן, של הנפש ולא פחות הרסני מסרטן של הגוף. הבנתי את זה מזמן, לצערי. מקווה שאתה במקום יותר טוב היום.

אורית-זאבי-יוגב
מומחה כמוני
מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.
08/01/21 13:29

דונלד יקר, קראתי בעיון רב וכאבתי כול מילה אבל מעבר להזדהות חשתי משהו מוזר.....כשניסיתי להבין מה הדבר הזה גיליתי שהוא קורטוב של כעס. למה? אתה נשמע לי אדם מאוד מאוד אינטיליגנטי. אני מניחה שאתה יודע לקרוא ולחפש חומר באינטרנט ואני מניחה שקראת דבר או שניית על דיכאון ואם לא גם זו סיבה לכעס. עשרים שנה לא ניסית לבדוק את הטיפול התרופתי שלך?!, למה?!. כאשר מדובר על דיכאון כמו שאתה מתאר אותו הרי מדובר במחלה לכול דבר ומחלה הרבה פעמים דורשת טיפול תרופתי. אני מניחה שאם היית חולה בסוכרת לא היה עולה בדעתך לא לקחת אינסולין. מה שונה כשמדובר בדיכאון? מעבר לכך נראה שאתה נמצא במעגל סגור: אני חייב לעבוד....אני לא יכול לעבוד...כול עבודה שאני אמצא "תהרוג" אותי עוד יותר....אין מוצא...נשאר רק להתאבד....אני חייב לעבוד..." המעגל הזה מתיש אותך ולא מקדם לשום דבר. אני כותבת לך את הדברים הללו באהבה רבה ולא ממוצא של שיפוט אלא מרצון אמיתי שלנות: 1. תדאג לטיפול שהולם את מצבך ואם דרוש אישפוז - קח אותו - חשוב שתקבל טיפול הולם ותעמוד על רגלייך יותר מאשר להעביר מסר לילדים שאבא סבבה ובפנים לרצות למות. 2. במידה ותוכר עם נכות נפשית תוכל לקבל סיוע בלימודים /עבודה - זה יתרון גדול. 3. ברגע שתעמוד על רגלייך קח כול עבודה שהיא ובלבד שלא תהיה בבית עם הלופים של החשיבה.... כאשר תרגיש שאתה יכול לפרנס ולסייע בכלכלת הבית המצב ישתפר. 4. אולי כדאי כמו שהחברים כתבו לך כאן לפנות לרווחה ובדוק זכאות לסיוע בלימודים /רכישת מקצוע....אין לי ספק שהדברים לא הולכים להיות קלים /פשוטים אבל יש בכוחם לקדם אותך ולבנות מציאות טובה יותר. מה דעתך?

אורית-זאבי-יוגב
מומחה כמוני
מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.
08/01/21 14:42

סליחה על הטעות הקלדתי דונלד במקום רונלד...

ע.ח
08/12/22 3:20

ואי מזכיר לי את עצמי רק שאני כלכך פוחדת להביא ילדים מהסיבה שהחיים איתם נראים לי אפילו יותר קשים , איפה אשתך בכל זה היא עוזרת לך, הבן זוג חיים לרתום את עצמו ולעזור לך

משה-155
08/12/22 17:57

תוכל לפחות להתקיים מהביטוח לאומי

חיה-מתה1
08/12/22 23:49

אני בדיוק באותו מצב רק בלי ילדים מעניין לשמוע מה איתך היום תעדכן

רעואל
09/12/22 19:13

זה מה שאני יכול להציע:

1. פנה לביטוח הלאומי כדי לקבל עזרה. זה לא חייב להיות לתמיד. אבל גם כמה חודשים או שנה יכולים לעזור לך להתמודד. הרי בסופו של דבר המטרה היא שתהיה לך עבודה קבועה. זה חלק חשוב בלהרגיש טוב. 

2. יש אשפוזי יום. שזה אומר שהמשך שלושה חודשים אתה מגיע כל יום בין 9:00 ל-13:00 ושם מקבל מגוון של טיפולים. כולל התאמת תרופות, פגישות טיפול אישיות וקבוצתיות. בצורה זו אתה תמשיך להיות עם הילדים.

האם יש לך פסיכיאטר כיום? אם כן אז בקש ממנו הפניה לטיפול יום. אם לא אז בדוק אם רופא המשפחה מוכן להפנות אותך לשם. אם לא אז אתה יכול לפגוש פסיכיאטר של קופ"ח.

ליטל90
09/12/22 21:16

שלום רב אשמח לעזרה אם אתם מכירים סרוקוול מ'ג25 כסובלת מחרדות האם הכדורים מיועדים לזה וכמה זמן השפעה

אשמח לעזרה 

יהיהtov
11/12/22 3:46

אני בדיוק כמוך רק בלי ילדים ולא נשוי. בהחלט תבקש קצבת נכות זה לא בושה. אם לאדם היה סרטן היו אומרים לו חייב לעבוד כדי שלא יחטא? אנשים פה כותבים דברים מזעזעים