בוקר טוב, נפלאה בעיני הדרך שאת מתארת בדיוק ואפילו מעניין את מה שעבר עליך בטיפול.. כמה שידוע לי, הפסיכולוג איננו יכול להגיע ולהיות בחיים שלנו, במקום בו אנחנו "תקועים", ולכן הדרך שלו לעבוד איתנו עוברת הרבה פעמים דרך מה שנקרא העברה, כלומר עבודה על הדפוסים שמנהלים אותנו בחיים, דרך אותם דפוסים בצורה שהם מופיעים בקליניקה, כולל ביחסים שלנו אתו ולטיפול.. ושוב מקסים בעיני שאת משתפת, וגם אני מרגיש אתך עם כל הלב..

חשבתי שהוא מלאך. הוא כנראה לא היה מקצועי כל כך. עשה בשבילי הכל.. נמשכתי כל כך. עד שזרק אותי. ומאז איבדתי כל אמון בזה. כל כך נפגעתי. אני יוצאת מדעתי, במיטה. לא מסוגלת יותר

עדי, נסי להסתכל על הפסיכולוג לא כמישהו שפותר עבורך בעיות, אלא כמישהו שעוזר לך לפתור בעיות. את בעלת הכוח.. והוא יכול רק לתת לך את נקודת המבט שלו שאולי תתחבר לך למשהו בפנים ותאפשר לך לעשות שינוי. מה הסיבה שאת מחליטה בכל פעם ללכת לטיפול? תחשבי על זה. הייתי אולי מעלה מולו את ההרגשה שלך שהוא "זורק" אותך (אם הבנתי נכון). יכול להיות שזה המפתח לכל העיניין. אם את לא מרגישה בטוחה עם פסיכולוג איך את יכולה לעשות אצלו תהליך? ואם הרגש הזה הוא עיניין שחוזר על עצמו בחייך, אולי על זה צריך קודם כל לעבוד.. לאט לאט לבסס אמון.. כמובן שקל להגיד.. אני מבינה את ההרגשה שלך מאוד ולא הייתי יודעת מה לעשות בעצמי.. אבל זה הקטע של לקבל פרספקטיבה מבחוץ...