השבוע הזה? גיהנום.
איך הוא התחיל?

יום ראשון- בית חולים פסיכיאטרי, הטרדה מינית במונית, וצרחות של הפסיכולוג עליי.
יום שני- תור שהיה לי לפסיכיאטר ולקח לי שעתיים וחצי להגיע אליו ובסוף בוטל, כי הוא לא יכל לחכות לי, ונהג מונית שניצל את המצב השברירי שלי ולקח אותי עד הביתה ב 220 שקל, כשראה אותי עם דמעות. ובדרך הביתה? לקבל במייל תוצאות של בדיקות דם גרועות. יש יותר גרוע מזה?
שלישי-רביעי- יום כיפור. מזעזע.
היום? בבוקר פסיכולוג, וכמה שעות לאחר מכן הפגישה עם הפסיכיאטר שבוטלה, ובעצם שילמתי עליה פעמיים.

ואחרי כל הסבל הזה כל השבוע, כשכולי תקוות לקראת הפגישה עם הפסיכיאטר..

בסוף שהוא אמר לי שניסיתי כבר 9 כדורים מכל מיני משפחות של כדורים ושום דבר לא עוזר לי,
ושפסיכיאטר אחר נתן לי כדור שהקפיץ לי את הכולסטרול בגוף,
ובסוף הוא שוב מוריד אותי מהכדורים, ושוב שואל אותי מה אני רוצה ממנו בכלל? ושלא נעים לו לקחת ממני כסף.

עד לרגע שנשברתי.. ואמרתי לו שהמצב החמיר נורא עד כדי התחלה של פגיעה עצמית.
הוא התעצבן כל כך!! והתחיל לכתוב משהו בטירוף במחשב.
הוא אמר לי שהוא כל הזמן הציע לי אשפוז, ואם הציעו לי את זה במיון? אמרתי שלא. והוא בכלל לא התייחס להצעה שלהם להחליף כדורים או לנסות חשמל. ששתי האופציות נשמעות לי מזעזעות.
אז הוא אמר לי שאני צריכה אשפוז יום. שלהיפגש עם פסיכולוג פעמיים בשבוע זה לא מספיק.
ואמרתי לו אבל מה המשפחה תגיד?? ואחר כך כתבתי לו שהם כל כך גרועים שם בבית חולים שאני לא מבינה למה הוא כל הזמן שולח אותי לשם!!

וכשביקשתי ממנו כדור אחר, במקביל לירידה מהכדור הנוכחי שהרס לי את הגוף, הוא אמר לי שאין מצב!!
והתחיל לצעוק עליי!

למה כולם אומרים לי: מה את רוצה ממני?
זה הדבר הכי מתסכל שיש!!

שמרימים ידיים, שמוותרים.

שכולם עוזבים אותי.

מהרגע שחזרתי אני מתחננת אליו שינסה לחשוב על פתרון אחר, חייב להיות כדור שלא ניסינו!
ואם יש כדור שיעזור אפילו קצת קצת.. זה לא שווה את כל העולם?

למה הוא כל הזמן מנסה לשלוח אותי לאנשים אחרים?
נמאס לי להחליף כבר.
הוא באמת הכי טוב שיש.


כולם צועקים עליי,
כולם עוזבים אותי.

ואני כל רגע מרגישה שאני עוד שניה לא כאן.

כתבתי לו כל כך הרבה, ואני יודעת שאני מתגרה במזל שלי. כי הוא כבר עזב אותי לחודשיים.
כתבתי לו שזה ידרדר אותי. שלא יעשה את זה עוד פעם.. שאני לא אעמוד בזה.
ומה רע כשיש תמיכה ופגישות עם פסיכיאטר?
לא נעים לו מהכסף.
עזבו כסף, זה החיים שלי.. זה החיים שלי.
למה אתה מרים ידיים?

תחפור, תחפור חזק ותמצא בסוף פתרון שיעזור לי!
הרי אמרת בעצמך שאתה לא חושב שהחשמל והטיפול שהציעו במיון גם יעזור בכלל.

למה לשחרר אותי ככה בלי תקווה לחג?

איך אני מחזיקה מעמד?

הוא אמר לי שאצור איתו קשר אחרי החג, ואולי נקדים את הפגישה ולא אצטרך לחכות חודש.

הוא לא חושב שהפתרון שלי זה בכדורים.
כשלי ברור שאם אין לי משהו שיאזן אותי או ירגיע אותי,
עוד רגע.. עוד רגע.. אני לא פה.

תגידו לי עכשיו..
מה אני עושה כל החג הזה?

הפגישה שלי עם המטפל ביום רביעי אחרי סוכות..

אני מפחדת..
אני לא יודעת מה לעשות יותר.

בחיים שלי לא הייתי מפריעה ככה למישהו וכותבת להם כל כך הרבה,
אם הגעתי למצב שהאובדנות הזו כבר יוצאת לפועל..

אני סה"כ רוצה עזרה:(
מה אפשר לעשות?

אם הוא יעזוב אותי אני אקרוס סופית.

כל החודשיים האלה שהוא עזב.. אתם לא מבינים, בכיתי בלי הפסקה לפסיכולוג,
חיפשתי בלי הפסקה פסיכיאטרים..

אני מיואשת. ממש ממש מיואשת

לא יכולה להפסיק לכתוב.

מה עושים שכל כך לא רוצים לחיות?

הלוואי שהייתי יכולה לדבר איתו בטלפון ולהירגע.

אני ממש לא בסדר