איש יקר וגם חברי הוירטואלי הנאמן - אתה נשמה אחת גדולה. אני מודה שהניגמה סביבך מסקרנת אותי ואולי בגלל זה אני פשוט מחבק אותך מכל הלב. אני לא יכול לחשוב על שיר אחר כשאני חושב עלייך ועל כל הנשמות הנהדרות שפה

וואי וואי כמה זה נכוןןןן מה שכתבת!! אני כשהלכתי למות לא ידעתי את זה בכלללללל רק אחרי זה! והייתי בשוק טוטאלי לדעת את זה! ואמרתי לעצמי או מיי גוד תארי לך!! זה מה שהיה חסר לך עוד בחיים, להיות בנוסףףףףף לכל עוד עם נזקים חמורים בכבד בכליות ואלוהים ישמור. לא ידעתי אז! היה לי הרבבהההה יותר מזל, משכל… טוב אבל זה לא באמת קשור לשכל הרי כמו שכולנו פה יודעים. זה מתוך בור שחור כזה שאתה בטוחחחחחח אבל בטווווווווווווווווווח שזהווווווו זה אין ולא יהיה שוםםםם שינוי, ולעולם לא, ובשום תחום של הסבל שלך, הרגשה חונקתתתתתת אני אז אמרתי כל הזמן זהו איןןןןןןן מוצא ולא יהיהההההה (שאגב החיים מראים שטעיתי!!!!) כל הזמן רק זעקתייייי הצילו הצילוווווו מישהווווו תיראו אותי אני טובעת אני לא יכולה יותר עם הסבל הזה וזה רק הולך ומחריף הכל ועשיתי לצערי הרב מה שעשיתי והנה אני פה ומה אגיד לכם זה הפך להיות עווווווווד טראומה בחיים שלי אתם מבינים את האבסורד…?? אני, ש"אספתי" טראומה אחרי טראומה אז וואלה יופי עכשיו יש לי זכרון אימה נוראי. וללכת לעשות דבר כזה זה היה הדבר והמקום הכייייייייי בודד שהיה לי אי פעם זאת בדידות ועצב תהומייםםםםםםם שאין מלים לתאר זה זכרון שרודף אחריי שהלוואיייייי והוא לא היה והקטע שזה לא קירב אליי אףףףףףף אחד אחכ, נהפוך הוא! חשבתי טוב אחכ יראו שאני באמתתתתתתתת סובלת אימיםםםםם אם עשיתי את זה אשכרה. ולא! לא יכולים לראות, להכיל. מתרחקיםםםםם אפילו. מסתכלים עלייך כאילו את עכשיו ממש לא נורמלית יותר משחשבו עלייך תמיד והנה, לא נורמלית עם קבלות. זה נורא. זה נראה אופציה, כאילו נו נגמור עם הסבל אי אפשר עוד רגע יותר הרי!! אבל לא! תאמינווווווו לי, זה טראומה איומהההההה וזה הולך איתך כל החיים וזה היה עצוב עצוב רק כל הזמן אמרתי אז: סליחה מהנשמה שלי! סליחה מהנשמה שלי! סליחה מהילדה הקטנה שבי, סליחהההה! סליחה אלוהים! סליחה ממי שזה יפגע בו וסליחה מהנפש שלי מהגוף שלי זה נורא כי זה להרוווווווג מישהו. איך שלא תסתכלו על זה. ועוד אותך עצמךךךך..!? כזאת בדידות הייתי כשעשיתי את זה בהלה בכיתי בכיתי על עצמי ושכך מסתיימים חיי, זה עצווווווב ככ!!! בלבד מזהיר כזה. ובלהוציא אותי להורג!? אני, הקטנה, הטהורה והמקסימה והמתוקההההה שסבלתי מספיקקקקק גם ככה, טוב זה נורא. יש לי בלי סוף לספר על זה, זה כלום כלום עוד…

מצטער, הגעתי למצב שלא אכפת לי אפילו לקרוע את הכבד. קשה לי, לא טוב לי. ההורים גרושים, חזרתי בשאלה אימא שמנסה להוריד אותי בעוד שאני מנסה לסדר את החיים שלי. מצדי להיות נכה רק כמה ימים של שקט נפשי.