NOT an invitation!
אתה יכול אחי.
בשלב הזה היא גם ככה כבר לא יודעת מה קורה איתה. נשבע לך.
היא תזכור מי עשה לה את זה, אותך היא כבר לא תזכור.
כולה כוס, מה אתה עושה עניין, אתה לא מכיר אותה, מה זה כבר משנה.
לך על זה, גבר! ככה! יפה! תגמור לה בפה! תיראה איך היא טינפה אותך עם הדם שלה, תביא לה אותו בפה, שתנקה!
תן לה לינוק ממך את זה.
אם תסתום לה את האף אתה תראה איך היא מוצצת לך אותו.
.
.
.
אדוות במים. כל כך הרבה שנים אחרי.
אני במטבח, מטגנת לילדה חביתת פטריות,
גשם מתחיל לטפטף, ופתאום ככה סתם, זכרון צף ועולה.
הכאב בגוף בלתי נסבל, מועקה נפשית משתלטת לרגע,
אני חייבת לשמור על פוקר פייס. בא לי להקיא.
מותר כבר לבכות? מה פתאום. מה הילדה תחשוב? היא תיבהל!
לא לשרוף את החביתה.
״אמא, את רוצה חצי?״
״לא מותק, לאמא יש בחילה עכשיו. בטח עוד רגע יעבור. תאכלי יפה שלי. אני אשב לידך.״
משהו טוב אחד לפחות יצא לי מתוך כל החרא הזה...