מרגישה שהבדידות חונקת אותי.
מצד אחד ישנם אנשים סביבי אבל עם אף אחד מהסובבים אותי אין לי קשר משמעותי.
הייתה לי חברה עד לא מזמן שהחלטנו יחד להיות חברות טובות אחת לשנייה.
אבל יש לה יותר מידי פעמים שבהם היא צריכה זמן לעצמה, מתכנסת בתוכה, שזה יוצא שבכל פעם שאני הייתי מציעה לה לדבר בטלפון, להיפגש הייתי נענת בשלילה כי כרגע היא לא במצב רוח הנכון.
כבר יותר מידי פעמים זה קרה מיצדה, שכבר החלטתי לשים לקשר הזה סוף.
כי לא יתכן שאני אזום תקשורת כל הזמן ואקבל סירוב בכל פעם מחדש.
נכון שבני אדם עוברים דברים וחייבים מידי פעם להתכנס בעצמם לצורח צמיחה אישית. מבינה לגמרי.
אבל חושבת שיש גבול בתדירות שזה קורה, כי אז זה כבר מראה שמשהו בקשר הזה לא תקין.
וזה לא קורה לי רק איתה.
זה קורה לי עם עוד כמה חברים.
ואני מתחילה לחשוב מה אני לא עושה בסדר?
למה לא יוזמים איתי קשר?
ואז מה שאני עונה לעצמי זה- שאני מספרת לחברים יותר מידי דברים וחושפת את רגשותיי.
שהם כבר מתחילים לזלזל בי כי ראו מעט מהחולשות שבי.
המצב הוא שאני לבד. אולי בגללי אולי בגלל הסביבה, אבל אני בודדה.
ולא מסוגלת לבטוח באנשים סביבי.
לא מאמינה בחברות אמת כי מעולם לא הייתי ולא חוויתי.
לא יודעת אם אי פעם תיהיה לי מערכת יחסים משמעותית לטווח ארוך ..
אני נעלבת מידי, מתייחסת מידי, מפרשנת לרעתי דברים, מצפה מידי וזה תמיד נהרס..