מנהלי קהילה



ילד 'חתיך' - עם המון חתכים.
כשאנשים נורמטיבים נחתכים,
הדם נקרש, פרץ הדם נעצר, הפצעים נסגרים - ותוך מספר ימים מתאחים.
אני לא אדם נורמטיבי, כשאני נחתך - הפצעים נשארים פתוחים,
הדם לא נקרש, הדימומים נמשכים,
זהו סיפור חיי, ילד 'חתיך' - עם המון חתכים.
"יש לך שכבת עור דקה שלא מתאחה" - הרופא הסביר,
"הגוף שלך שרירי ואתה נראה כמו אביר - אך זהירות, הוא מאוד שביר.
כל מכה קטנה - תגרום לך לכאב מתמשך ולא סביר,
וחתך קטן יכול לגרום לך למות - ולא אני לא מכביר!"
הרופא צייד אותי במדבקות מיוחדות,
הן לא מרפאות - אך את הדימום הן עוצרות כשלחתך הן מוצמדות.
מים גורמים לדבק שלהן להתפוגג - ואז המדבקות מהעור נפרדות,
לכן במשך שנים התקלחתי בתמיסה כימית מיוחדת - ועל כך שמרתי בסודי סודות.
במשך שנים נחתכתי - הדבקתי, הסתרתי.
מהילד ה'חד' שזרק עלי מחדד,
"אתה לא העיפרון הכי מחודד...קח תחדד".
מה'חבר' שטען שהוא אדם ערכי ונשגב,
אך בסוף תקע סכין בגב.
מהבחורה שבגדה באמון,
מסתבר שהוא פחות חשוב לה מריצוי תאוות ההורמון.
זה קרה במסיבה בוילה עם בריכה,
'חבריי' חשבו שיש לי פוביה ממים - ואני רכיכה.
הם תפסו אותי וזרקו אותי לבריכה - רצו להביא אותי ליידי מבוכה,
אולי חלקם חשבו שהפחד עוצר אותי - והם 'עוזרים' לי להתגבר על המשוכה.
צרחתי שיעזבו אותי - זה הצחיק אותם.
ניסיתי להסביר, גימגמתי משהו לא ברור - חשבו אני מטומטם.
כשצנחתי למים המדבקות נפרדו - דם זרם ללא אטם,
הם כבר לא צחקו כשהבגד בדמי הוכתם.
הם התקשרו למד"א - בזמן שניסה לעצור את הדימום המציל,
אך עד שמד"א הגיעו - כבר לא היה את מי להציל.
מי אשם? - תוהה אינטרוספקטיבי.
האם זה רצח - או הרג בשוגג ע"י מתיחה בגלל חוסר ידיעה נאיבי?
אם העזרה הייתה מגיעה מהר יותר - חייו לא היו מתקפחים,
אז אולי מותו באשמתם - והם אלה שצריכים להפיק לקחים?
הדם היה זורם באופן יותר איטי אם רק היו פחות חתכים,
אז אולי כל הפוצעים במשך השנים - הם בעצם הרוצחים?
ואולי בכלל אלה שזרקו אותו למים הם אלה שאשמים?
הרי אם הם לא היו עושים זאת - הוא היה פה ולא במרומים.
האם בכלל משנה הכוונה - או רק התוצאה?
ואולי בכלל הוא אשם, אם הוא היה מספר - אולי הוא לא היה מגיע ליידי טביעה.
אני חושב שכולם אחראים למוות ברמות שונות,
אך במקום לחלק האשמות - כדאי להפיק מסקנות שבסיפור הזה טמונות.
תיזהר במעשיך ומילותיך - תברור אותן בקפדנות,
תעשה ותאמר את הדבר נכון - לא את מה שמוצדק,
כי בין חיים ומוות - לפעמים מפריד רק קו של חתך דק.
Misstik
אני האדם הלא נורמטיבי אני הרופא אני הפצע אני החברה הבוגדנית אני החברים הרעים אני העצבים החשופים של הנפש שמנסה להתאחות
אינטרוספקטפובי
אני חושב שכולנו משחקים לפעמים דמויות שונות בסיטואציות שונות, לפעמים הנפגע, לפעמים הפוגע, לפעמים התומך וכו'... הסיפור הזה בעיקר בא להעביר את המסר לשים יותר לב למילה שאומרים, למעשה קטן, לנסות לעשות את הדבר הנכון לא מה שמוצדק ע"י תירוצים שונים שאנו מספרים לעצמנו. כי לפעמים בין חיים ומוות - מפריד רק קו של חתך דק.
אורית זאבי יוגב
כתבת חזק ובהחלט מעביר את המסר. מסכימה עם כול מילה. מאוד אוהבת את הדרך שאתה מעביר את הדברים....
אינטרוספקטפובי
תודה רבה אורית! מעריך.