משתתפת בצערך , זהו הכאב הכי גדול וקשה, יש יגידו שאני מטורפת אבל- אני חושבת שכולנו חיים לנצח מבחינת נשמות....... אולי הגוף מת אבל הנשמה בטח קיימת שומעת מרגישה רואה אולי אי אפשר לתקשר איתם אבל יש לי תחושה שזה לא נגמר באמת.

שרית יקרה ,
כנראה שאי אפשר לתאר, ואין לך תמורתו. רק את מסוגלת לחשוב ולהבין את געגועייך. וזה בסדר.
געגוע הוא מנגנון טוב שגורם לך להמשיך.
מחבק אותך בחיבוק של טוב

נראה שזה עצב שאין לו סוף יכול להבין שאיבדת אב יקר ומשמעותי מי יתן ותמצאי את הכוחות להיות שם עבורך עם הזכרון והגעגוע לאביך

בדיוק באותו האופן בו זכרונות מרים של דברים שעוללו לנו בילדותינו נשארים איתנו שנים רבות אחרי שמי שעולל אותם כבר איננו, כך גם זכרונות טובים נשארים,וזו אולי התמורה הגדולה ביותר שניתן לבקש , זכרונות כאלה אינם מובנים מאליהם ,ויש ביכולתם לעזור לנו לעמוד בנטל העבר.

כאב הגעגוע להורה, לצערי מוכר לי גם. והיו שנים שחשבתי שהכאב לא יעלם או יפחת לפחות. אבל החיים נמשכים גם בלי אלה שהיו בחיינו ואהבנו ! הגעגוע לדבר איתם ולשתף אותם במה שקורה בחיינו קיים. והזכרון מהם גם הוא מתעמעם קצת, וחוזר בעוצמה מטורפת לפעמיים. ליבי איתך ואם כל אלה שאבדו הורה בשלב מוקדם בחייהם.