גילי יקרה - מה שלומך ? זה באמת מרגש ועצוב אבל אולי זה הדבר האמיתי - "לברוח פנימה מפחדייך שנעצרים על סף ביתך ולגלות שאין אף אחד וזו רק את לבדך" אכן זה כנראה ככה - אני לא באמת יודע ומבין מה את מרגישה כי זה מה שרק את מרגישה אבל אני כל כך מאמין לך שכמגיעים לנקודה הכי עמוקה שם בגוף - בתוך העלייה השמאלית אי שם בלב הפועם - אנחנו מרגישים שאנחנו לבד. לא הורים, לא חברים, לא מטפלים זה רק עם עצמך במקום הכי עמוק אבל גם הכי מפחיד. ומצד שני כשאנחנו לבד - מסתכלים בלבן של העיניים של עצמנו אולי אז נוכל לטפל/לנהל/לרפא/לעשות משהו עם האני הלבדי שלנו. קבלי חיבוק גילי ריד יקרה ותזכרי שמאחורי כל גילי ריד מסתתרת לה גליה-דורה לאונרה ריד :heart::heart::heart:

וואו את כל השירים שלך אני אוהבת אבל על זה הייתי חייבת להגיב!!! וואו!!! כ"כ עצוב ומפחיד מפחיד הלבד הנצחי הזה אני מזדהה ממש עם הזרות הזאת מול העולם את כותבת ככ עמוק אני לא מכירה אותך אבל בחיים האמיתיים אין הרבה כמוך!!!! (את בטח יודעת)