היי אוראל,

מבינה את התחושות שלך. זה מעציב ומכעיס שככה הוא התנהג אליך לאורך כל השנים. התחושה היא שהוא עשה לך עוול גדול.

נראה לי שטוב שאתה מודע לזה ומנתח את הדברים באופן כה בוגר וחכם. אמרת שזה לא עוזר לך שאתה מבין, כי הוא אח שלך והיית רוצה יחסים אחרים איתו.

אני מציעה כי אולי כדאי היה שתיתן לו לקרוא מה שכתבת כאן, כדי שיידע מה אתה חושב. יתכן שזה לא יעזור והוא יכחיש, אבל אולי משהו כן יחלחל.

נראה לי שאין מה להפסיד מלשתף אותו.

חבל. הוא מפסיד ככ הרבה. 

גם אם ההבנה לא מביאה איתה הקלה כרגע היא תאפשר לך לנתב יותר אנרגיה למי שהכי חשוב - לעצמך.

היי אוראל

ליסטן יקירי ,זה כואב והפוסט הזה נכתב מדם ליבך

שמראה כמה כן אתה אח אוהב וכמה חשובה לך זאת 

אני ככ אוהב לקרוא איך שאתה כותב לאחרים ברגישות חמלה והרבה חוכמה

והייתי מזמין אותך לכתוב ...

לעצמך 

ואולי כשתכתוב לעצמך ההבנה הזאת שאתה יודע

שזה שלו ואתה נהדר כמו שאתה ,תוכל להסתכל דווקא עליו בחמלה

שזה מה שיש לו והוא לא הצליח לגדול מעצמו ולמעשה הוא תלוי בך

וכשאתה מבין את זה ואתה זה שיכול לחמול אותו

תוכל לחמול את עצמך על כךשהשקעת הרבה שנים לשפר עצמך כדי להרשים אותו

והנה ההשקעה שלך השתלמה יקירי,אתה אדם מרהיב בעיני

מרהיב במובן שיש לו לב ועומק עם המון אמפתיה וחוכמה

וככזה מקווה שתבין שאתה כבר יכול לפרוק הצידה את תחושת המעמסה

ולהרגיש קל ונישא על גבי התובנות שלך 

ותרשה את זה לעצמך 

ותן לאנרגיה שלך לזרום 

אליך

ואתה יותר מראוי

אתה אור אל עצמך ואלינו שעוטפים ונעטפים על ידך

כשאנחנו מנסים להשיג משהו, הוא בדרך כלל בורח..

וזאת מאחר וכשאני אומר שיום אחד ארגיש טוב, זה

בעצם הכרזה על אין.. כלומר שאני לא מרגיש טוב,

ומאחר ומחשבה יוצרת מציאות, אני יוצר מציאות שבה אני לא מרגיש טוב..

(ראה מהספר שיחות עם אלוהים של דונלד וולש)

לפיכך חמלה מועילה יותר היא להתרכז במה שיש

ולהכיר בו ולהגיד עליו תודה.. וכך להכריז יש

וליצור אותו במציאות שלנו..

וזאת על ידי שמירה על טוהר המילה.. כי מה שאנחנו

רואים כחסר הוא להסתכל במה שאין

ולחשוב שהוא יש.. ולשם כך כמובן לחשוב שהיה צריך להיות

איזה יש שאיננו ומאחר והוא איננו (ואנחנו הופכים את זה לאמיתי,

למרות שזה בפרוש מחשבת סרק)

זה לא בסדר.. שכמובן זו מניפולציה שאנחנו עושים לעצמנו,

וכך ממשים מחשבה שאנחנו לא מספיק טובים,

ויוצרים אותה בעולמנו..

נשים בצד מחשבות ושיפוטים ותלונות שהם תמיד השוואות ומחשבות

ולא חשוב כמה האמנו שהן אמת,

ובאמת נסתכל על מה שיש.. ואפילו נרשום את זה..

והכי חשוב נגיד על זה תודה..

ושים לב.. אתה כותב שאחיך משליך עליך את מה שכנראה

מרגיש לו שלא היה בסדר, כאילו אתה לא בסדר

כי לא כתבת.. חוזר.. זו השלכה של דעתו על עצמו, ולא

קשורה אליך..  אז אם אתה מתבאס מזה,

זה לתת לו כוח עליך.. ולחזק את המחשבה שכפי שכתבת

התרגלת להאמין בה שאתה לא מספיק בסדר..

אבל זה שהתרגלת לכך כי חזרת על זה,

לא אומר שזו אמת.. רק ששיננת את זה.. ואגב

אתה גדלת ונהיית מודע וחכם.. אבל אחיך כנראה לא..

זה לא אומר שהוא לא בסדר.. רק שהוא לא גדל..

וזה אפילו לא אומר שלא ייתכן שעוד ישתנה ויגדל..

אבל כרגע נעשית האח הגדול.. רק התבונן בזה..

תודה רמי :)

הארת לי פה כמה נקודות חשובות.

אתה צודק שבמרדף אחר הרצוי אני שוכח להודות על המצוי, זאת צומת שאני מוצא את עצמי בה פעם אחר פעם, והיא כנראה תורמת לתחושת התסכול. אני באמת חייב לזכור את העניין הזה טוב.

בגלל שזה אחי, זה מרגיש כאילו זה ממש כאן, המוח שלי מתקשה לקלוט שאין את האחדות ביני ובינו, כי הוא לא מוצא הצדקה לזה. ואני מניח שזה גם יוצר את הקושי להכיל את זה שזה לא חלק מהמציאות שלי, מה שמתבטא בתחושת תסכול.

ובשורה התחתונה, לגבי האמונות איך שזה גורם לי לראות את עצמי, שם העבודה קצת יותר מורכבת, כי אני נוטה להעתיק את היחסים שלי איתו לכל היחסים שלי עם אחרים, ולבוא ממקום נחות. אני מניח שבגלל זה אני גם כל כך רוצה שהוא יכבד אותי, כי אני סוג של מקווה שזה ישפיע באופן מתקן על איך שאני חווה את עצמי ביחס לאחרים.

פה אתה זוכה להערכה גבוהה ביותר..

שלא לאמר אהבה..

נקודה למחשבה.. מדוע אנחנו תוחרים

לראות הוכחות כשהו נגדנו,

ולא רואים הוכחות שהן בעדנו?

האם באמת אין לנו את כח הבחירה,

להשתמש בו עבור האהבה?

והרי מותר האדם הוא

יכולת זו לבחור..

מאחל לך לפקוח את העיניים

והלב לאהבה של העולם,

ולא להתכווץ כשאדם מקווץ

פורק מהקושי שלו..

ואנחנו לוקחים את זה אישית..