מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

אורית זאבי יוגב
אורית זאבי יוגב
מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.
ד''ר אורן טנא
ד''ר אורן טנא
פסיכיאטר מומחה, מנהל המערך הפסיכיאטרי באיכילוב מייסד ומנהל רפואי של מכון מנטליקס, מרצה מבוקש באקדמיה ובחברות מסחריות, מגיש התוכנית ד"ר נפש בערוץ דוק
ד
ד"ר עודד טלמור
פסיכיאטר מומחה למבוגרים עוסק באבחון, ייעוץ וכתיבת חוות-דעת במצבי דיכאון, חרדה, פוסט טראומה, OCD ומשברי חיים/
כמונידיכאון וחרדהטקסט קצר: "כמה שפחות"

טקסט קצר: "כמה שפחות"

09/02/22 20:42
10 תגובות

החלטתי לנקוט במדיניות של צמצום קשרים חברתיים, הקטנת נוכחות ואכילה לבד של ארוחות,
או בשתי מילים פשוטות: כמה שפחות.

כמה שפחות להגיד שלום לאנשים מוכרים ברחוב,
כדי שלא אצטרך לשקר להם ולהגיד שהכול טוב,

כמה שפחות להיפגש עם אנשים נשואים שלהם צאצאים,
כדי לא להרגיש קטן על ידם, כי אני רווק מזדקן בלי ילדים,

כמה שפחות סעודות משפחתיות כדי שלא ישאלו על זוגיות ומתי כבר אשבור את הכוס,
למה אני צריך את המתח שזה גורם ובתוך הלב לכעוס?

כמה שפחות שיחות מסדרון בעבודה שמביאות שאלות חודרניות,
לא מתאים לי שחמש פעמים ביום אני נאלץ לעבור למדיניות של שתיקות מביכות,

כמה שפחות הליכות לקולנוע, הצגות או הופעות נוצצות,
כי ללכת לבד למקומות הללו זהו קו אדום שאני כמעט ולא מעז לחצות,

כמה שפחות להיות בחוץ בשישי בבוקר או בשבת בצהריים, בזמן שכולם עם משפחות וחברים,
הרי זה עושה לי רע כל פעם מחדש לקנא בחברה שיש לאנשים זרים,

אז כמה שפחות זו המדיניות, כי כל דבר אחר אותי קורע,
והרי ממילא אומרים שכל המוסיף גורע.


תגובות

שובל-של-אור
10/02/22 13:14

הי, ניסית לחפש קבוצות תמיכה רלוונטיות, למשל בפייסבוק, כגון קבוצה שנקראת 'בודדים ביחד' ועוד או קבוצה להכרויות...  יש גם קבוצת תמיכה גדולה ופעילה למתמודדים בווטסאפ, שהתפרסמה בכתבה בynet.. תקליד בגוגל 'קבוצת הווטסאפ שמשנה חיים'... אם תרצה שאקשר אותך, כתוב לי בפרטי.. בברכת 'כמה שיותר'! 🌟🌟🌟

גורם-חוץ
10/02/22 13:17

קודם כל תודה, שובל של אור מקסימה שכמוך :)

דבר שני, אני כן נמצא בפייסבוק/וואטסאפ בקבוצת שעושות פעילויות, שבתכל'ס מיועדות לאנשים בודדים (לא קוראים לזה כך, אבל זו המהות): טיולים, ארוחות שישי, ערבי קונספט שונים ועוד. אבל זה מענה חלקי ביותר. 

מ30
14/02/22 21:09

המטפלת שלי אמרה לי להתנדב, אולי זה יכול לעזור לך?

גורם-חוץ
15/02/22 0:07

אני קמצת מתנדב, בעיקר עם כלבים - הסעות של כלבים או ציוד (בעבר גם עזרה \ בימי אימוץ), אבל אני בהחלט יכול יותר להתנדב.

העניין הוא... שהרבה פעמים אין לי אנרגיות

אורית-זאבי-יוגב
מומחה כמוני
מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.
16/02/22 17:06

יקר, אני לא מכירה אותך ואת הסיפור האישי שלך אבל כאב לי לקרוא שאתה מרגיש שאתה צריך לצמצם את עצמך כדי לשרוד. יכול להיות ששנים של העמדות פנים יצרו שיכבה חיצונית קשוחה למראה אבל הכובד שלה לאורך השנים וברגשות האמיתיים שתססו שם בפנים סדקו אותה.

האסטרטגיה של הימנעות טובה לזמן קצר. יכול להיות שכרגע זה מה שאתה יכול. האם אתה מרגיש שמדובר בדיכאון? מה עובר עלייך? האם היית אי פעם בטיפול?

לאורך זמן הימנעות איננה אסטרטגיה מוצלחת כי היא יוצרת עוד ועוד צמצום. כמו שכתבו לך כאן בחוכמה למעלה - לא!!! אין שום סיבה שתתבייש בעצמך, תרגיש צורך להתנצל ולהסתיר. גם אם כרגע אין לך זוגיות גם אם אין לך ילדים אינך פחות טוב מאחרים בפרומיל.

זוגיות וילדים אינם סמל להצלחה או אי הצלחה. הצלחה בחיים היא בסוף היכולת שלך להיות שלם עם עצמך על הצדדים הטובים ועל הפחות טובים. מה דעתך?

גורם-חוץ
16/02/22 17:24

אורית שלום. קודם כל, תודה על התגובה המעמיקה והיפה.

ההימנעות שאני מדבר עליה מתקשרת לזוגיות, או ליתר דיוק, לחוסר שלה. זו בדידות שחותכת כמו סכין, כמו שנכתב בשיר ישראלי יפה. כל מה שמתלווה לבדידות ואשר כתבתי עליו: קושי לראות אחרים בזוגיות, קושי לדבר על זה, רצון לברוח ועוד - זה דבר שרק הולך ומתחזק עם הזמן. אני לא שולט בזה.

עם זאת, אני פעיל ועושה דברים: עבודה, ספורט, טיולים, קצת חברים, סדנת פלייבק שבועית ועוד. אני מתמודד ונאבק.

שובל-של-אור
17/02/22 12:34

ה 💗 יוצא אלייך… תחזק בתוכך את האמונה שגם לך מגיע וזה יבוא... הזוגיות שאתה מייחל אליה…

״ וזה יבוא, אתה תראה, הידיים הקפוצות יתארכו, והלב השומר לא להפגע, יפעם בקצב רגיל….                                         זה יבוא בטוח בעצמו כאילו היה שם תמיד וחיכה רק שנבחין בו"...'ומה שיפתח לך, מחכה'.  

תשמע את השיר היפה הזה ׳מחכה' של עידן רייכל  והלוואי והתקווה שבלב תהפוך לאמונה בוטחת  ! ! ! 🌟💓🌟

גורם-חוץ
17/02/22 13:18

תודה על המילים המחממות. זה לא שיר של ריטה?

הזכרת לי שלפני כמה שנים הכנית דיסק עם שירים, שקראתי לו "דיסק שירי עידוד", והיה בו בין היתר את השיר הזה :)

 

אורית-זאבי-יוגב
מומחה כמוני
מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.
17/02/22 15:33

יקר, אני מציעה לך לבדוק בתהליך שאתה תבחר עם מי לעשות אותו (למשל שמעתי על סדנה שנקראת "זו בחירתי", שמסייעת לאנשים להתמודד עם נושא הזוגיות/אין זוגיות/רצון להשיג זוגיות/והתכווננות לכינון זוגיות) בכדי לבחון מה קורה לך ברמה הזוגית ולמה הדבר הזה שאתה ככ רוצה לא מתממש. אם זה מה שאתה באמת רוצה ומוכן לעשות שינויים פנימיים ואחרים  - אין סיבה שלא תהייה לך. מה דעתך?

גורם-חוץ
17/02/22 15:43

תודה אורית.

אני אבדוק לגבי הסדנה. אני חושב שאני עושה שינויים פנימיים וגם מוכן לעשות עוד. אבל אולי אני לא מודע מספיק לטעויות שלי או לחוסר גמישות.