אני חשבתי על זה, ובשונה מעיוור וחירש שאלו הם דברים כרוניים,

חולים אחרים אין סיבה שלא יהיו רופאים, נניח אין סיבה שחולה סרטן לא יהיה רופא אונקולוג אחרי שיבריא.

ואין סיבה שחולה כליות לא יהיה רופא נופרולוגיה אחרי השתלה.

אז כאן נעוץ ההבדל. בין כאלה שיכולים להרפא. לכאלה שלא.

ומה אם אני כבר כרונית?

די נפגעתי ממילה שהושלכה לעברי, לא כדי לפגוע אלא הפוך. אבל קשה לי לקום מזה.

ואני באמת רוצה לשמוע רק את האמת. אולי אני צריכה למצא לי חלום אחר.

ואולי בכלל כדאי להתייאש ולהיות כרונית באמת.

אין לי הרבה שנים לחיות.

ומה הטעם לחיות. אם אין בשביל מה.

אבל מה הטעם לחלום על משהו לא הגיוני.

אני באמת צריכה לדעת אם זה לא הגיוני.

ותודה אנונימית!

לא עשיתי עריכה לתגובה הקודמת כי הכל נהייה בלאגן בעריכה.

אבל חשוב לי להגיד לך שממש תודה על התגובה שלך.❤

ואת צודקת לגבי הלהכיל. כי אין לי מקום לעצמי כרגע. אז בטח לא עכשיו. זה גם הסיבה שאני סטודנטית לתחום שלא קשור בכלל לתחום הזה.

לא.

הוא אמר את זה על זה שדימתי את מה שאני מרגישה כלפי זה- לעיוור שרוצה להיות רופא. אני מבינה למה הוא אמר את זה. כי זה דימוי מעניין.

אבל זה לא היה משהו שנתן לי הרגשה טובה. זה לא מה שהייתי צריכה לשמוע כשפרסתי את החלום שלי.

אבל אני בטוחה שהוא לא התכוון להכאיב לי בזה. אלא הפוך. ונכון שהוא היה קצת קצר רוח וכו, אבל עדיין סה"כ הוא מתנדב ואנלא כועסת עליו.

זה שנפגעתי זה משהו שאני צריכה להתמודד איתו. וזה שזה פגע לי באמון בעצמי וקצת העלה לי מחשבות קשות זה בטח משהו שהוא לא התכוון.

חבל שזה קצת מרתיע אותי מלגשת פעם הבאה בצאט. וחבל שהיה קצר רוח ולא ממש ניסה להסביר את עצמו כששאלתי למה התכוון ורק אמר שצריך לסיים, וחבל שהרגשתי רע כל כך אחרי שיחה שהייתה אמורה לעזור לי.

אבל באמת אני לא כועסת. והוא רק מתנדב, והוא לא חייב לי משהו.

זה קרה בצאט של ערן.

ואני מספרת את זה כי אני יודעת שהמתנדבים בצאט לא נכנסים בקושי לפורום. (חוץ משרי:) חחח שאני יודעת שהיא מתנדברת גם בצאט. נראה לי...)

אמרתי מה שכתבתי כאן,

והוא אמר שיש לי חוש הומור מעולה.

ונכון שהוא לא התכוון לפגוע, ובטח הוא התכוון לחלק שדימתי את זה לעיוור ולא לעצם הרעיון שזה החלום שלי.

אבל אני ממש לא התכוונתי לצחוק.

החיים שלי לא מצחיקים. החיים שלי הם לא הומור. והחלומות שלי הם לא בדיחה.

וכשאמרתי לו שהנה הוא גם מסכים איתי, הוא ניסה להגיד שממש לא וכו, אבל באותה נשימה הוא גם אמר שצריך לסיים.

הוא שאל מה לאחל לי, אמרתי שיאחל לי לא להיות. מילים קצת יותר עדינות משיאחל לי למות.

ביקש לתת לי חיבוק ופשוט התעלמתי מזה. הוא רק היה קצר רוח לסיים.

לא עניתי על השאלות בסוף. לא דירגתי את השיחה. כי אני אדרג רק אם היה טוב. אבל אם הייתי מדרגת ספק אם הייתי אומרת שאפנה שוב במידה רבה.

ממש ממש חבל. דווקא אתמול המתנדבת המקסימה שענתה לי נתנה הרגשה ממש טובה ורגישה. ובזכותה לא הקאתי.

ועכשיו- פניתי וחיכתי המון זמן וממש עצרתי את עצמי מלהקיא, כי אמרתי תכף מתנדב או מתנדבת יענו לי ויעזרו לי לא לעשות את זה.

אבל עד שענו- הספקתי להקיא. ואני לא מתחרטת על זה לשניה אחת. יצאתי ורציתי לבכות. ואי אפשר להכנס שוב לחוויה מתקנת.

ובאלי להקיא עכשיו שוב.

סליחה על המגילה ותודה שאת (אתם) קוראים.

אני בטוחה שהמתנדב הזה היה עם כוונות טובות. והוא פשוט לא ידע מה לומר לי. אבל עדיין קשה לי.

וגם רציתי להגיד- שלא משנה אם יש או אין לך כוחות עכשיו בשביל זה,

כאן בפורום את כל כך כל כך נותנת כח, ואת פשוט לא יודעת כמה.

אני יכולה מאוד להבין למה את מתכוונת 

האמת ניסיתי כמה פעמים בצאט והתאכזבתי וזה לא כי אנשים לא טובים אבל לא כולם מתאימים לכולם ומצליחים להבין. ואני לא יכולה לסבול את התחושה שהמשפטים שכותבים לי זה סלוגנים מתוך מאגר מילים מוכן מראש ולפעמים זה מה שזה מרגיש ....

וואי.. האמת שאני פניתי עד היום רק בצאט, אבל הרבה פעמים.ובאמת לפעמים אתה נופל על מישהו שמצליח להיות יותר מדויק ולפעמים לא.גם לי היה מישהו שפשוט לא הצלחנו להבין אחד את השני, אני לא הבנתי מה הוא רושם והסיטואציה הייתה מוזרה, והוא לא הבין אותי, התלהב מדברים שלא הבנתי, ייעץ עצות שלא הבנתי... כאילן לא היה תחביר במשפטים.ואולי פשוט דיברנו בשפה אחרת...אז זה באמת עניין שלפעמים מדברים בשפה קצת אחרת אחד מהשני..ובכל זאת , ברור שזה נגע בך בנקודה שלא נעימה לך.לא כיף ❤️❤️❤️ אבל יש גם צ'אטים מדהימים..נפלתי על כמה משיבות מרגשות, מופלאות ומחבקות באופן מדהים

כן ממש כך.

וגם המתנדב ההוא- אני בטוחה שעבור מישהו אחר הוא הצליח להיות מתאים בדיוק.

כל אחד מתחבר לסוג אחר. וזה לא אומר שום דבר על מי שמתקשרים איתו.

אני הפוך:) התחלתי מהפורום ורק אז העזתי מידי פעם לפנות בצאט. בהתחלה זה הרתיע אותי שיחה אחד על אחד. אבל יש בזה משהו הרבה יותר זמין כשצריך.

נכון.

אני מעריכה גם אותם. מאוד מאוד.

וגם בהכרח הם עוזרים מאוד מהמון אנשים.

אבל קצת קשה כשמחפשים מישהו שירגיש קצת יותר.

אבל בנתיים באמת הפורום הוא הערוץ התקשורות הכי פופלרי אצלי:) כי את כאן ומטפסת הרי כאן וכל המתנדבים/ות המדהימים כאן.

ריגשת אותי❤

תודה לך!!

יהיה לך המוןןן המוןן מה להציע. גם עכשיו יש לך. ועל זה את נלחמת כרגע כדי להגיע למקום יותר טוב ושתוכלי גם להביא אחרים למקום יותר טוב.

מהתגובות שלך כאן לאנשים, אי אפשר לפספס כמה הולם אותך הנתינה והרגישות הזו שצריך.

אני כבר לא יודעת אם מותר לי לחלום.

ואם לא- אז אין לי בכלל עניין בכלום.

ואין עניין לחלום סתם.

אז אני לא יודעת אם יש לי אותו בכלל.

אז בואי נלך עם זה לאט..

אפשר לשאול יותר על החלום הזה? מתי התחלת לחלום אותו, ומה גורם לך לרצוות לחלום אותו?

שוב אגיד, שהוא מדהים מדהים בעיניי❤

מאז שאני זוכרת את עצמי רציתי להיות רופאה. לא סגרתי על שום התמחות באופן ספציפי, והיה לי כמה תחומים שעניינו אותי ובינהם פסיכיאטריה.

תמיד, עוד לפני שהתחלתי את הטיפול, אהבתי לחקור על הנפש מצד אחד, מצד שני גם בהיבט הביולוגי והנירולוגי. חשבתי אולי להיות מדענית,נניח למדעי המח שזה מקשר מאוד את הנפש וגם בתחום הרפואה ועוד תחומים שמעניינים אותי. אבל כשהכרתי את המטפלת שלי- החלטתי שאני רוצה לעבוד עם אנשים. ולא רק לחקור אותם.

כשהתחלתי בעצמי להתמודד עם דברים, לפתוח דברים מהעבר, להרגיש עוצמות אחרות של רגשות שבחיים לא הכרתי, להיות פחות ופחות מנותקת- מכל התחומים של הרפואה רציתי פסיכיאטריה. כי גם אמרתי שלהיות פסיכולוגית אולי אני לא מספיק רגישה בשביל זה, אבל פסיכיאטרית משלבת גם את ההיבט השכלי ולא רק הרגשי.

מאז שאני קטנה קראתי המון המון ספרות על פסיכופתולוגיות. וצברתי ידע לא מועט. ותמיד חקרתי את האישיות ואיך אנשים מקבלים החלטות ולפי מה הם פועלים, לא רק מבחינה רגשית אלא גם עבור תעמולות, שכנוע, פרסום ופסיכולוגיה חברתית. אח"כ הבנתי שמעניין אותי בעיקר- פסיכופתלוגיה. ולא החלק האחר בהכרח.

אבל- היה לי תמיד עוד מליון ואחת דברים שרצית ללמוד ולעסוק, כך שאף פעם לא הייתי בטוחה שזה זה. שזה מה שאני באמת הכי רוצה.

אבל ככל שעובר הזמן- החלום הזה לא נמוג. בכלל בכלל לא. ואילו דברים אחרים כן עברו לי עם הזמן.

אמנם אני סטודנטית למשהו שאני נהנית ממנו באפון כללי. (למעט התקופה הזו שהכל נראה לי חסר טעם וגם הלימודים נראים לי סתם ולחינם)

וואי קראתי את זה והתרשמתי ממש ממש ממש מהחלום המיוחד שלך, ומכמה שאת מחוברת אליו.

שומעים את האווירה מהמילים, מרגישים אותה.

אני מאמינה ובזה שתוכלי לעשות את זה לגמרי לגמרי לגמרי ❤️❤️❤️❤️❤️❤️

אני חושבת שזה יוכל להיות מדהים. ושתוכלי להיות כל כך רגישה, כל כך מיוחדת, בתור פסיכיאטרית. כל כך

תודה שרי

בנתיים אני מצליחה מאוד במה שאני לומדת. וגם אוהבת.

ולא מצריך שום מעורבות של שום רגש. והפוך. זה לימודים לוגיים וריאליים עם יצירתיות ולא צריך רגשות.

אז כשאני נפגעת אני חושבת לעצמי: למה לי? את מצליחה בתחום הזה, אז זהו, אל תרדפי אחרי חלומות שבכלל לא מתאימים לך.

וגם עכשיו.

מרגישה שאין בשביל מה ללמוד. אם מתישהו לא אוכל ללמוד מה שהכי מושך אותי.

כל הזמן הרגשתי שהלימודים עכשיו- זה רק תחנה ואח"כ אחרי שאעשה עבודה עם עצמי ואבוא מתוקנת אני אוכל לעזור לאחרים גם בהליך.

אבל זהו. אסור לחלום את זה. זה באמת לא מתאים שסנדלר ילך יחף. אז אין לי שום טעם.

הייתי רוצה יומחד ליפול למשמרת שלך:) שיהיה שיחה אחד על אחד. למרות שסיכויים קטנים שזה יקרה, כי גם אני בקושי פונה- וגם כי יש כל כך הרבה שעות בשבוע. אלא אם כן תגלי לי מתי המשמרת שלך... (אבל ער"ן אל תתפלאו אם פתאום יהיה עומס מטורף בדיוק בשעה הזאת. כולם ירצו לדבר עם שרי...)

בכל מקרה אפשר לשאול משהו? בצאט את מזדהה בשם שרי? כלומר- אם אפול עליך אני אדע שזאת את?

המשפטים הסנדלר הולך יחף ועיוור לא יכול להיות רופא עיניים..

אלה משפטים קטשיים שנשארים בגדר המילים

היום המציאות עוברת כל דמיון

את יודעת שיש נכים שעושים אולימפיאדות? משחקים כדורסל?

אנשים שאמרו להם שבחיים לא יוכלו לעשות משהו וכנגד כל הסיכויים עשו אותו ואפילו הצליחו יותר מאחרים שהיה להם לכאורה יתרון?

שום דבר לא יעמוד בפני הרצון

גם אם כואב לך בנפש

זה לא אומר שאת לא צריכה להיות פסיכיאטרית

אומרים שגם הפסיכולוגים וגם הפסיכיאטרים הולכים ללמוד את המקצוע הזה בראש ובראשונה בשביל עצמם, כי גם להם יש בעיות

ויש גם פסיכולוגים ופסיכיאטרים שלהם בעצמם יש מטפלים

אז באמת שאין לך סיבה לדאוג ואין לך מה להילחץ ומה לגנוז את החלומות שלך

את חכמה וכישרונוית ויש לך הרבה תובנות

ואם את רוצה לעסוק במקצוע הזה

אל תתני לאיזו מילה של מישהו לעצור אותך

תאמיני בעצמך! 

אני מאמינה בך

💝

פרפרונית שתדעי שנורא ריגשת אותי

אז תודה לך❤❤

ונכון את צודקת בקשר לזה. אבל שומעים על המקרים האלה כי הם נדירים...

אבל אני כן בנאדם שמאמין שגמני יכולה להיות מהמקרים האלה.

פשוט מדמיינת מטופלים שלי מתיחים בי: "מי את שתביני את הסבל שלי??? את יודעת מה זה לרצות למות???????? האם אי פעם הרגשת כל כך נורא שרצית פשוט לא לקום בבוקר??????? את בטח נולדת עם כפית של זהב בפה, לתוך עטיפה מפונקת ומגינה!!"

ואני אחייך אליהם בסלחנות ואצטרך להתאפק שלא לשלוח אותם לקרא את כל מה שכותבת כאן...

אכן כן  ! ! 🌟🌟 ...וכדי לחזק את הדברים שנאמרו כאן, בחוכמה, אפנה אותך, (להקליד בגוגל), לדף שכתבה אירית שקד על הגשמת חלומות : "מה צריך כדי להגשים חלום?"... אצטט קטע מהנאמר: "הגשמת חלומות כרוכה בהתגברות על פחדים ומכשולים הקיימים לרוב בראשנו בלבד, המפריעים להגשמתו.

דווקא זה שאת יכולה לעזור לאחרים מתוך המקום שאת מבינה וחווית בעצמך זה הרבה יותר חזק

יש לי כמה כאלה שלומדים איתי באוניברסיטה

בדיוק מהסיבה הזו, רוצים לעזור מהכאב שלהם מההזדהות מזה שהם צמחו ממנו

💖

חחח מבינה למה אסור לומר... בדיוק מהסיבה שכתבתי למעלה. כי פתאום יהיה עומס לא פרופרציונאלי לשאר השעות:) חח גם אם את חושבת שזה מהסיבה שלא בוחרים...😉

טוב אז אומרת להמשיך לנסות את מזלי בשעות שונות ובימים שונים, וייתכן שבדיוק אפול על המשמרת שלך אבל בדיוק עם מתנדב אחר, ואז לא אדע שגם את שם...

אבל יום אחד זה יצליח. ואז אני אכתוב לי בצד: "שרי יום שני ב6 בערב". (המצאתי שעה ויום...) פעם אחת מספיק. אם לא תשני ימים באמצע חח. חוצמזה שיש עוד דרכים לגלות:

אני יכולה לעשות ניתוח הסתברותית של השעות שאת מגיבה כאן, ולראות מתי יש לך "חור".... משערת כשאת בצאט את לא בפורום...😂

ברור שיש לך עוד עיסוקים חוץ מלהיות בפורום או בצאט, אבל כשאת בטוח מגיבה בפורום- אז בטוח את לא בצאט. לכן עדיין משערת שההסתברות תעבוד.

יאלה אני יוצאת למסע בילוש.😉 אם הייתי יודעת מספיק לתכנת הייתי כותבת משהו שעושה את זה אוטמטית. יודעת שיש אפשרות.

ואגב- זה לא הפעם הראשונה שנמחק לך- אני ממליצה לך לפני השליחה לעשות ctrl+c ואם נמחק אז לפחות יש לך ctrl+v...

ולעניינינו- אני אוכל ללכת לתוכנית ה4 שנתית אחרי תואר ראשון. כך שגם אם לא אהיה מוכנה מיד לצאת לתוכנית ה6 שנתית מיד בסיום עכשיו, עדיין אוכל לעשות השלמות לתוכנית ה4 שנתית ולהמשיך להביא את עצמי בעצמי למקום טוב יותר.

חוצמזה שאולי גם יותר פשוט- לשאול את פרפרונית מתי היא נפלה עליך.

או לשאול את חמנית.

אני יודעת ששתיהן כותבות בצאט בקביעות. כך שסביר להניח שהן תפגושנה בך מהר יותר ממני....

ואני יודעת שגם אחת עם l-ים וbים בשם שלה פונה הרבה.

תראי מה עושים בשבילך🤣😍

לצערי זה לא עובד

למתנדבים יש שעות שונות..

דיברתי עם שרי רק פעם אחת בצ'אט האמת, לא יודעת מאיפה הבאת את הנתון הזה :-)

יש כמה מתנדבים שאני כבר שבועות נכנסת בשעות שלכאורה הם אמורים להתנדב, והם לא נמצאים

ואני מחכה לזה כל היום, ואני מבקשת לשוחח איתם ואומרים לי שהם לא במשמרת

ולמתנדבים יש שעות שמשתנות.. אל תסתמכי על זה כי סתם תתאכזבי

חחח לא חשבתי שדיברת איתה יותר מידי פעמים. אבל פעם אחת זה גם הרבה.

אני אף פעם לא יצא לי לדבר עם מישהו פעמיים.

ואז צודקת, זה באמת משתנה, כי מתנדבים מתי שנח להם.

אני צריכה גם לשמור לי זמנים שכדאי לי להכנס:-)

לא אתאכזב. פשוט אבדוק מתי שרי הולכת לישון😊

חח סתם סליחה שרי. ממש סליחה. מקווה שאת ישנה בנעימים. ואולי אפילו חולמת עלינו.

סתם היה באלי לקפוץ על זה. מקווה שזה בסדר❤

דיברתי איתה פעם אחת עוד לפני שממש הכרתי את כמוני :-)

יש 24 שעות ביום, היא יכולה להיות בהמון שעות וזה משתנה

לזכרוני דיברתי איתה בתחילת השבוע (ראשון/שני/שלישי) אחר הצוהריים והלאה

אם זה איך שהוא עוזר.. חח

עדיף לא לפתח ציפיות ולנסות למצוא מישהו

לי זה כבר נהיה מאכזב 

אם יצא.. יצא

חחח מדעי המחשב.

אה אה, אני במחשב כל החיים- תוך כדי הלתכנת. הפורום פתוח. רק בלילה נכנסת בדרך שונה.

כן בדיוק. לעבוד תוך כדי לעשות השלמות ואז 4 שנתי רפואה. בדיוק ר=ווח בצד וכו מה שאמרת. כך שאטעם גם ממה שאני לומדת עכשיו.

חוצמזה שכל הדבר הזה יקח 7 שנים. (לגמור עכשיו+לעשות השלמות, וכדי ללמוד 4 שנים רפואה) ורק אז אוכל להתמחות בפסיכיאטריה.

עד אז יש לי מספיק זמן להיות בריאה לגמרי נכון?

חחח הצחקת אותי עם הללכת לישון... ממתי שרי הולכת לישון ב9 וחצי בערב?

בטח יש לך משמרת עכשיו😂😁😅

טוב טוב, אבל אל תפחדי לחזור להגיב כאן עוד שעתיים. אני אמחק את התגובה הזו, או שאגיד שרק הלכת לנוח😀

לילה טוב לך.

נכון. יש לי חברה שחיה חיים מושלמים. היא בטוחה שאין חיים יותר טובים מזה.

היא לעולם לא תצליח להבין אפילו מאית מהסבל שלי.

כי היא אפילו לא יודעת שייתכן כאלה עוצמות של כאב.

נכון. חכמות. כן. ומקסימות מאוד.

אבל מה שאת אומרת את אומרת, אז זה דברים שיש להתייחס אליהם ברצינות. ולהאמין. כי את אומרת אותם.

ותודה☺

אני אוהבת אותך.❤

סתם רציתי להגיד לך.❤

נכון. בגלל זה אני חושבת שדווקא מהמקום הזה .. דווקא ממנו תקום מישהי שתוכל לעזור הרבה יותר מהשאר.

תודה.. זה לא מובן לי מאליו.. להתייחס למה שאני אומרת.

אבל.. אבל.. אין לי מסיכה עכשיו....ואני לא יודעת איך להגיב על זה...

יואוו את מאמייי.

את לא צריכה מסיכה. אני אפילו רואה את הקרחון שלך קצת יותר חמים ככה. בלי המסיכה.

זה לא מובן מאליו, לא מהסיבה שאת אולי חושבת עליה- אלא כי אני לא סומכת על המון אנשים. אבל את זה... משהו אחר.

תודה טובה! את ממש ממש צודקת.❤❤

אבל מרגיש לי יותר נורא לחלום על משהו לא מציאותי,

מאשר להיות מתה.

ז"א אם זה היה כל כך פשוט- הייתי יכולה למכור חלומות לכל אנשים שאין להם חלומות,

אבל בשביל לחלום- צריך גם להאמין גם שאולי אפשר להגשים. ומרגיש לי פשוט חסר טעם לחלום על משהו אם הוא לא מציאותי.

טובה לך יש חלום? או אולי היה לך פעם?

לחלום זה הטעם. אם ומתי תחליטי להגשים זה עניין אחר שיכול להשתנות (או להבשיל) בתקופות שונות בחיים.

ואגב מה זה ״מציאותי״? פעם גם רשיון נהיגה לנשים היה דבר לא מציאותי

נכון לכן פעם לא היה טעם לאישה לחלום על זה.

וגם בכל המדע- היה נורא קשה לנשים להשתלב ולהיות מדעניות וחוקרות וכו, וסתם היו מבוזבזות. ובאמת לא היה להן טעם לחלום על זה.

אני למדתי פעם שאדם צריך לחלום- אבל שהפער בין הרצוי למצוי יהיה פער אידיאלי,

כלומר- שיחלום אבל שלא יהיה מידי רחוק כי אז זה מוביל לתסכול, ואכזבה וכו

אבל גם שלא יהיה מידי קרוב- כי אז זה מוביל לשעמום, חוסר מימוש, וכו וכו

השאלה אם החלומות שלי הם במרחק אידיאלי.

מה שאני מנסה להגיד שהמרחק הזה הוא לא אבסולוטי. הוא תלוי רק בתחושה שלך שגם היא יכולה להשתנות במהלך החיים. ורק שלא תגיעי לשלב שתסתכלי אחורה ותגידי - דווקא הייתי יכולה לעשות את זה. חבל שוויתרתי על החלום

כל כך מסכימה איתך טובה- אדם בלי חלום זה אדם מת.זה מה שחשבתי מיד כשקראתי את הפוסט שאיזה כיף לה שיש לה חלומות בכלל...החלום שלי אולי זה שיהיה לי חלןם....

אני גם מסכימה עם זה ממש.

חלום גם עוזר להמשיך הלאה ולחתור למקום כלשהו.

והחלום הזה- הוא חשוב גם למטופלים לעתיד.

נכון. טובה, אנונימית וג'יין.

חלום זה דבר נורא נורא חשוב. וגם את מאוד צודקת על הלהביט אחורה וכו

אבל אני כבר לא בטוחה שזה החלום שלי וכבר לא בטוחה מה אני רוצה לעצמי ומחיי,

לאן אני חותרת, ובכלל מה זה עתיד.

החלום שלי- יותר ממימוש מקצועי- זה פשוט לחיות בשלום עם עצמי, להיות מאושרת באמת באמת מבפנים. לחיות בזוגיות תומכת וממלאה, להיות רגועה ושלמה.

פשוט לחיות חיים טובים. בלי מרדפים. נפילות. סבל. הצפות. מחשבות. בדידות. חוסר בטחון. חרדה. ריקנות. ניתוק.......................

פשוט רק להיות מאושרת.

זה כל מה שאני רוצה מהחיים שלי! מה כבר ביקשתיייייי????? זה כל כך מוגזם לבקש כזה דבר?

ואולי אני חושבת שלהיות פסיכיאטרית יעשה אותי מאושרת? אני לא בטוחה.

אז פשוט אני רוצה להיות מאושרת. וזה מה שאני רוצה. זה החלום שלי.

אבל- החלום הזה- רק ממש לפעמים אני מאמינה שזה אפשרי. רוב הזמן אני פשוט מיואשת. כי איך זה ייתכן? יש סיכוי להגיע לרוגע נפשי כזה?