ממש מרגישים מהכתיבה שלך את הכאב, את הבלבול..את הרצון להצליח להמשיך אבל את התחושה שקשה, אני מצטערת שאתה מדחיק את העצב ושאתה לא מצליח לכתוב, אני שולחת לך מכאן כוחות..כמה שאפשר ומקווה שיגיע הרגע שהיה לך טוב שתצליח להתקדם, שתוכל להרגיש את כל הרגשות שיש על הקשת, שלא תחשוב אפילו על לוותר.. אנחנו כאן איתך...

ציפור אש,

כל כך טבעי לא לרצות לחוש כאב, אבל אתה כותב שאתה רוצה להרגיש עצב ושאתה מדחיק את העצב בתת מודע.

מנגד (טוב, לא בדיוק מנגד...) אתה כותב שאתה מרגיש כעס ושנאה.

מרשים ומרתק מאוד איך שאתה מדייק את עצמך. 

על מי ועל מה אתה כועס ושונא? ומדוע?

ולמה אתה מדחיק את העצב?

אם אתה לא מצליח לכתוב, אתה יכול לתת צבעים למה שעובר עליך? או לצייר את זה? לתאר באמצעות צורות?

🍃 🍃 🍃

תסלח לי בבקשה ציפור אש על הציניות, אבל בכיתי הערב בשביל לפחות חמישה עשר אנשים. 

יש משהו שאני יכולה לעשות כדי לעזור לך?

אפשר להרגיש עצב גם כשלא מסוגלים לבכות ולפעמים העצב גם סתם נראה כמו כעס או שנאה (למרות שהוא לגמרי עצב).

מקווה שהקול בך, שמחפש תקווה ולא מרשה לך להפסיק, תמיד יהיה יותר חזק מהקול השני.