לפני כמע שנה הגעתי לטיפול רגשי במגזר הציבורי דרך קופת חולים לאחר מותה של אחותי שהתאבדה וכמה חודשים אבא שלי נפטר    אני בת 49 נשואה 25 שנה ללא ילדים אמא שלי נפטרה שהייתי בת 10 חודשים  גדלתי עם אמא חורגת. לאהיה לי טוב וקל איתה.   שהגעתי לטיפול לאחר כמה חודשים התחלתי להרגיש דאני עוד בחיים. היה מטפל טוב ומקצועי לאחר טיפול פסיכודינמי של שדה חודשים הוא מפתיע אותי דהוא עוזב את המרפאה והולך למקום אחר רחוק.  המשפט שאמר שהוא אורז וההשפע של המשפט ממש שאמר לי בעלי אחותך זכרונה לברכה.  לעולם לא אשכח את זה. המטפל נתן לי שני מפגשים לדבר על פרידה ועזב פגיעה קשה מכה קשה כאב סבל דכאון עד שהלכתי למטפלת פרטית שלמתי הרבה כסף אבל היא גם מטפלת מדהימה כמעט עזרה לי לצאת מעצב שהרגשתי לאחר הפרידה  לאט לאט התחלתי לעבד את הפרידה מהטיפול שהייתי צריכה   לאחר שבעה מפגשים אותו מטפל מתקשר אלי ואומר לי שהוא חוסר למרפאה בתור מנהל ושאל אותי אם אני רוצה לחזור לטיפול באותה מרפאה אצלו. מאוד התלהבתי כי כבר יותר קל מקום יותר קרוב למגורים עם סבסוד של קופת חולים וכן חזרתי והמשכתי איתו את התוכנית הטיפולית והתחלתי להתקדם ולהרגיש עוד םעם בשמחת חיים ועוד פעם לאחר שש חודשים מהטיפול מפתיע אותי שוא עוזב את המרפאה כי הוא לא קיבל תנאים מתאימים ועדיין אין מקום שהוא הולך אליו ואמר לי שנשאר לי שני מפגשים לדבר על פרידה. עוד פעם אותה סיטואציה    אבל הפעם נמנעתי מללכת למפגשים מתוך כעס וכאב  שאי אפשר לסבול.  עכשיו אני במצב הכי קשה שיש החזיר אותי לאותם ימים של אבל אובדן נטישה כאב   עוד טראומה  עכשיו אני בדיכאון הולכת לאיבוד חסרת אונים מרגישה שדום דבר לא שווה בחיים לא מרגישה בטוחה  ולא מאמינה שארגיש בטוח עם עוד טיפול. הנפש והנשמה מדממים  עם כאב לב עד כדי כך שאני חושבת לעזוב הכל עבודה חברות אנשים אך ורק לשבת בבית......בוכה כל הזמן....