היי חברים, אני רק מחפשת מקום לפרוק.

אז לפני כמה שנים איבדתי את אבא שלי. הוא היה בין האנשים הבודדים בחיים שלי שבאמת האמינו בי והוא תמיד היה גאה בי, גם על הדברים הבנאליים ביותר. פחות משנה לאחר מכן, אבא שלו, סבא שלי נפטר. חצי שנה אחרי זה הסבא השני שלי גם הוא נפטר. 

תוך כדי כל זה אני עוד מנסה לעשות תואר בדבר שכבר מזמן אבדה לי התשוקה אליו. בני המשפחה האחרים שלי לא רואים אותי והחיים שלהם יכלו להתמשך כרגיל בין אם אהיה פה ובין אם לא. אני לא יכולה לדבר עם חברים שלי על מה שעובר עלי כי אף אחד מהם לא מסוגל להבין את זה. 

קשה לי למצוא סיבה להמשיך ואני רק רוצה שכל הדבר הזה ייפסק ושאני אוכל לנוח סוף סוף. אני לא הרגשתי שמחה אמיתית כל כך הרבה שנים. אני רוצה שמישהו יגיד לי שאני לא הבן אדם הכי נורא בעולם על זה שאני לא רוצה שיכאב לי יותר.