אחד מהמשפטים הכי אהובים עלי בעולם זה : אל תשפוט דג על ידי יכולת הטיפוס שלו על העץ.

זה מצחיק ומטופש בו זמנית, הרי קוף לא יוכל לשחות אותו דבר כמו דג וזה מטופש שזה מאד מזכיר לי בני אדם בעבודות שונות

קרי, אני /: 

למדתי מקצוע קשה, קשה מאד אפילו שאחוזי מעבר בו נמוכים ומי שמצליח לעבור זה ואו. אבל מרגישה לא טוב, לא טובה בזה, עושה בלי חשק ואור בעינים, ומצד שני מה אעשה? זה פוגם לי מאד בביטחון עצמי, מרגיש לי שאני סתומה וטיפשה ואז נזכרת במשפט הזה ואומרת לעצמי הדברים שאני טובה בהם הקולגות שלי לא יכולים להגיע לרמה של חצי מזה 

בתסביכים עם עצמי, מתה לעזוב את המקצוע אבל בדברים שאני רוצה אני לא באמת מרגישה שאפשר להתפרנס בזה בטח לא כמו במקצוע שלי עכשיו שיש לו שם מכובד עם הרבה כסף

הדברים שאני אוהבת הם נשמעים תחביבים לאנשים ששומעים אותם אבל למה לא לעשות את מה שאוהבים ולקרוא לזה עבודה? כאילן למה אנשים שופטים לגבי זה? הרי זה לא מראה את הרמה השכלית של הבנאדם!

הנה אם אחליט ללכת לכיון אחר זה לא אומר שאני טיפשה עובדה שעברתי בחינות מטורפות אבל המקצוע מרגיש לי חרא

אבל מצד שני הרגע סיימתייי אז למה מרגיש לי כזה נורא וטעות בבחירה? 

זה היה פוסט פריקה, תודה למי שטרח לקרוא מקווה שלא בזבזתי את זמנכם לשוא אין לי איך להחזיר לכם את הדקות הללו תודה ולילה קסום