אם למדתי דבר אחד בער״ן - זה שכל דבר (כמעט) עדיף על פני התמודדות לבד.
אנשים, בעלי חיים, פנים אל מול פנים, טלפון, צ׳אט, פורום - כל קצה חוט כזה יכול לתת לנו כח לעבור את המשוכה הבאה.

תודה

אני שואף לאופטימיות שמצד אחד לא מבטיחה את הירח, אבל מצד שני היא תמיד תמיד שם.

החיים אינם המטרות שלנו, הם אינם הזהב בקצה הקשת.

החיים הם הדרך, הם הצעדים, הבחירות, הנתיבים והפיתולים של הדרך שבחרנו.

כל סיפור הוא סיפור ראוי, כאשר הוא מספר על הדרך.

זו תפיסה מאוד יפה. ואתה מנסח אותה נפלא. תודה לך. אמנם אני לא יודעת עד כמה היא התפיסה שלי. אולי במידה מסוימת, כן יש דומות. אישית, נוטה לחשוב שאני משתנה כל הזמן. משום שהתכלית בעיני היא כמו הר ללא סוף. תמיד עולים ומטפסים. אולי לפעמים נופלים. או מוצאים שביל חדש. או מערה פנימית. או מגיעים לפסגה חדשה. אבל חשוב להתמיד כלפי מעלה, גם אם בפועל אני נופלת בשלב מסוים. הרצון, השאיפה, תמיד לנסוק. לא שיש פסגה מוחלטת אליה להגיע. זה פשוט תמיד... לנסוק. 

תודה פרפרונית

אכן זמן רב לא מצאתי את הכוחות להיות כאן בפורום, למרות אהבתי הרבה לפורום ולחבריו/חברותיו

אני כאן עכשיו