24.4.2024 12:45pm

כל העולם מסתכם

בטעויות

מילים מילים מילים

אסונות אסונות אסונות

סוף העולם מגיע

או לפחות סוף העולם שלי

איך מדברים על רגשות

כשאף אחד מעולם לא נתן להם שמות

איך אני אמורה לדעת להבחין?

אם אני מבולבלת ומה שקורה אצלי חדש ולא ברור

איך שולפים אותם מהראש כשהראש בכלל לא איתי?

אני רצה ורצה ורצה

רודפת אחרי משהו שלעולם לא אשיג

כמה עוד אפשר לרוץ

לשום דבר שלא יגיע עלינו בקרוב

אולי הוא יגיע? למה סקרנות? למה תפילות?

העולם מסתיים עכשיו

כואב לי הכל

עד שזה כואב פיזית

כמו סכין שננעצת ומסתובבת

ישר בתוך הלב

והראש והבטן והידיים והרגליים והגב ומה שבניהם

ועצוב לי ורע לי ובודד לי

הכאב הזה מכבה הכל

אין לו מילה אחרת

אין לו עוד שמות

לכאב הזה 

חיפשתי ימים על גבי ימים ולילות על גבי לילות

ולא מצאתי לו מילים נרדפות

אבל הוא לאט לאט הורג אותי

וזה מרגיש כאילו

אף אחד לא רואה את הפיל שבחדר

את מה שחוויתי

מנסים להפיל את הכאב על אשמת כאבים ישנים

כאילו מעולם לא הייתי שם, כאילו לא קרה שם כלום

כאילו אין לזה משמעות או משקל או השלכות 

כאילו אני מדמיינת הכל

זה לא חשוב, אין לזה מקום

מנסים להאשים את כל השאר

מה היה כשהיית תינוקת והבית ספר ואמא ואבא

והכל זה כתוב מאלוהים

לפחות את חיה הם אומרים

זה הכי חשוב

אבל

למה זה דבר טוב? 

אם הלב שלי ממשיך לפעום על חשבון לבבות אחרים?

אם אני האובדנית עדיין חיה ויש כלכך הרבה מתים?

אם אני בחיים אבל החיים שלי הם לא חיים?

הריח של הגופות השרופות לא יוצא לי מהאף

כל מקום שאני הולכת הוא שם

קורע אותי מבפנים ועושה בחילה

אי אפשר לאכול ככה כלום

הוא נעלם רק עם הרבה חומרים משני תודעה

סמים ואלכוהול וכדורים וכל מה שיש

רק להעלים את הריח והצרחות והתמונות מהראש והתחושה של הידיים שלהם והמגע שלהם עליי

רק לכמה רגעים

רק להרגיע את הדחפים האובדניים

להחזיק רק עוד דקה

תמונות קרועות של אנשים מרוטשים

של נשים נאנסות וצורחות עד שהן מתות

של גברים חסרי איברים פתוחים ומרוסקים 

של ילדים

פאקינג ילדים מתים

מאות גופות על הרצפה

עשן סמיך עולה מהרכבים השרופים ולא מכסה כלום

למה אין ערפל היום?

והצרחות אלוהים הצרחות, כאב כזה טהור ופחד שמקפיא את הדם

אני שומעת את הצרחות כל לילה 

רואה אותם נשרפים גוססים מתים

אני מרגישה את הידיים המחוספסות שלהם עדיין עליי

את הגוף המגעיל הזה מעליי

מזיע ומסריח מזיעה עם מריחות דם עליו

הוא כבר רצח היום

גם השני

הם כבר רצחו והם עומדים לרצוח אותי

אבל יצאתי

איך יצאתי

למה יצאתי

למה לא היה ערפל?

אני נאבקת

עד עכשיו

לצאת משם

אבל לא מצליחה 

ומרגישה שכולם מתעלמים ממני עכשיו

ממה שקרה

הפעם לשם שינוי, אמא לא אשמה

אני בלבד אשמה

מי יוצא למסיבה בעוטף?

אני בלבד אשמה

אבל מרגיש שכולם מתעלמים ממה שקרה

שכולם המשיכו הלאה ואני עדיין תקועה

מבחינתי היום יום שבת 7.10.23 6:29am

הטילים מגיעים וערימות כלי רכב דוהרים לכיוונינו טנדרים אופנועים מהאוויר מהים ורגלית

באקדחים רובים מצ'טות ורימונים שלופים

רצח בעיניים

לי יש רק פחד

נשאר ממנו כלכך הרבה

יש בי יאוש

אני מותשת כלכך

20 שנה שאני חיה ולא הייתה לי אפילו הפוגה אחת

אני רק רוצה לרדת מהמסלול המהיר לאסונות

ולקבל טיפה אחת של מנוחה

להרגיש טוב שוב רק לדקה

אני כבר לא זוכרת איך זה מרגיש כשלא כואב

אני לא יודעת איך להסביר אפילו

כלכך הרבה שנים שהרגשתי אותם הדברים

רק פחד וחרדה 

רק פחד

פחד

היום יש כלכך הרבה מעורבב 

דברים שלא פגשתי מעולם

רגשות שלא ידעתי שקיימים

ואיך נותנים שם למשהו שהרגע נולד אבל כבר קיים ואת לא יודעת מה השם שלו? או אם זה באמת הוא?

אני רוצה למות

הדרך היחידה בה אף אחד לא יפגע ממני יותר

להזדכות על החיים שקיבלתי במרמה

בטעות כי רצתי שמאלה ולא ימינה והם מתים ואני כאן

להזדכות למרות שזה לא יחזיר אותם

להיפטר מרגשות האשם לתמיד

להיפטר מהבושה

עשרות עברו עליי כבר

אני זונה בחינם גם ככה

אז עוד 2 מחבלים

עם רובה לראש ויריות במעגל מסביב לראשי 

שלא אזוז בטעות

הפחד מחרמן אותם יותר

להיפטר מהתמונות בראש

להיפטר מהקולות שבראש

שאומרים לי שבכל באשמתי והדם על הידיים שלי

שאני צריכה להתאבד כי לא נשאר שום דבר טוב בי

שאני צריכה להפסיק לאכול

כדי שלא יהיה מה לתפוס

שאני צריכה להסתפר קצוץ

שלא יהיה מה למשוך

שאני צריכה למות

ככה לא יהיה יותר כלום

כואב לי כלכך

כמו מפעל רכבות שיושב לי על החזה ולא נותן מנוחה

אני מפחדת כמו שלא פחדתי בחיים

והרגשות אשמה הורגים אותי מבפנים

אבל

לא ריק לי 

הריקנות התמלאה בשנאה עצמית ודמעות שאני לא מצליחה לבכות ופחד ובושה וחרדה ויאוש

הכל מלא בי עד אפס מקום וכבד לי

כמה אפשר עוד לרוץ עם אבנים במקום דם?

אבל עברה יותר מחצי שנה

ואני לא מצליחה לשחרר

ואני שונאת את זה שזה עדיין כלכך כואב

שאני לא מצליחה לחזור לעצמי

שאני לא מזהה את עצמי יותר

אני אדם אחר

תוקפני וחסר סבלנות מבולגן ומעורער ומבולבל

אני מרגישה כאילו מישהו פוצץ בתוכי פצצה

שהרסה הכל ועכשיו כל הרגשות הם בשפה זרה 

כל המחשבות הם בשפה שכבר אינה קיימת

ולכי תחפשי מי יודע לתרגם את זה

תאלתרי

יותר גרוע את לא יכולה לעשות

עוד קצת ואני כבר לא פה

פעם הייתה נימת אירוניה וציניות בכתיבה שלי

בהכרזות שהרשיתי לעצמי לכתוב במפורש

היום כבר אין והנה הכרזה מפורשת

עוד קצת ויגמרו לי הכוחות

עוד קצת ואני מוותרת

עוד קצת ואני לוקחת את עצמי וסוף סוף

מתאבדת

עוד קצת יאוש

עוד קצת כאב

עוד קצת טריגרים 

עוד קצת אנשים שיאשימו את כל העולם

במה שקורה עכשיו

חוץ מהסיבה הברורה

הטריגר החזק שהצית את ההתרסקות

שאני פה בחיים בפוקס, במזל

שיצאתי מהגיהינום שנקרא החיים שלי להפוגה במסיבה, וכשהיא הפכה לגיהינום אפילו גרוע יותר גם ממנו הצלחתי לברוח בנס ולחזור לחיים שלי, שאחרי אותה מסיבה הפכו להיות יותר גרוע ממה שאי פעם היה ויהיה

בבקשה שמישהו יגלה לי איפה קונים קצת שקט?

יש לי חסכונות אני רק רוצה דקה אחת של מנוחה מהכאב הזה שמכווץ לי את כל הגוף ומייאש

מהפחד הזה

אני כלכך מפחדת

אני לבד במלחמה וכל מי שרץ איתי מפחד לדבר עליה

בעצם, מי רץ איתי?

הם מסתכלים מהצד

אני במרכז שדה הקרב

והם בבית 

אני רואה את הגיהינום קורה

והם שומעים עליו בחדשות

אני חווה אותו על גופי

והם בוכים מתמונות מצונזרות

אני לנצח אשאר לבד עכשיו 

הפער גדול מידי כדי לגשר עליו

אולי הגיע הזמן

או שלא

לומר בלב שלם שאני סיימתי את תפקידי פה

עכשיו כל רגע הבא יכול להיות

שכבר לא אהיה פה

או שכן?

אני אודיע בגדול

כשכן

אני לא אמות לשווא

אף אחד לא יוכל לפספס

בחדשות תופיע כותרת

"ניצולת נובה בת 20 שמה קץ לחייה"

אני אשאיר מכתב 

ארוך עם סליחה והסברים וביקורת ובקשות

עם הבטחה אחת בלבד

תדאגו שמותי לא יהיה לשווא

ואני סוף סוף אוכל לנוח

אולי

אני בסהכ רוצה

לא להרגיש כלכך רע כל הזמן

לא להיות עם זה לבד

לא להחזיק את זה לבד

לא להישאר לבד

אבל

איזו הפתעה

כמו תמיד

אני מחזיקה הכל

חיי חוויותי ומותי

הכל אני מחזיקה 

בידיים חשופות עייפות

ורגליים קרועות מדממות

הכל עליי

בגוף חשוף

כשסימני שאלה נורים לעברי

ואנשים מנסים להתעלם ממה שקרה שם

הכל עליי

הכל אני

כמו תמיד

אני מחזיקה את החיים שלי

את הכאב שלי

את המוות שלי

לבד

לבד 

לבד.

***אין סיבה לדאוג בינתיים אני לא מתכוונת למות***