תודה. אני חושבת שככה היא תופסת אותו. אבל יתכן שהוא לא אל כלל, ואולי זה מה שעצוב. שהערצה שלה כלפיו, הרצון להיות בקרבתו, נובעת מתפיסה שגויה עליו. ולמרות שהוא אומר לה "לאמיתו אני אחרת". היא מתעקשת שזה לא משנה. אזי, אולי ככה היא מעדיפה, את הדלוזיה. 

תודה. שמחה שהערכת. גם אני לא תמיד בטוחה על מי הדיאלוג. כנראה יצא לי להיות בשני הצדדים שלו, בעבר. אולי יותר מפעם אחת. לפעמים דברים מתהפכים גם, באופן בלתי צפוי. ונכון, זה לא הוגן. 

🍁🌹🍁

תודה. זו מחמאה גדולה. אני מקווה להיות מתישהו. 

לא חושבת שיהיו פרקים הבאים. אולי יהיו סיפורים נוספים. ובה דמות דומה תמצא את העוצמה להתעלות על זה שמתאכזר כלפיה. אבל לא בהכרח. 

אני פחות מעוניינת בלכתוב סופים טובים. אולי לעיתים זה מתאים. אמנם לרוב אני חושבת שדברים לובשים אופי אפור, מר-מתוק או אפל. לפעמים יש גם משהו נשגב. אבל רק לפעמים. אחרת הוא לא באמת נשגב, אם הוא מופיע כל הזמן. אור זוהר חזק יותר כשמסביבו חשכה. 

תודה. שמחה שאהבת. אני חושבת שבז'אנרים ספקולטיבים, כמו פנטזיה גבוהה למשל, תיאורים מפורטים ועשירים נחוצים לעיתים קרובות כדי להעניק אטמוספרה חזקה לעולם. וגם אם נכון שסקרנות מגיעה לשיאה עקב אינטרקציה של דמויות, מוטב לחוות אותה לא בחלל ריק. אחרת אלה רק שני קולות שמדברים בשום מקום. אז בעיני אלה היבטים שעובדים ביחד. אבל אני מבינה מה אתה אומר, שאם זה רק אחד אז עדיף דיאלוג בין דמויות. ושזה איפה שסיפור (לרוב) באמת מתחיל לעורר עניין. 

תודה. מעריכה. וכן אני מניחה שהוא פתוח. אבל סביר שלא אמשיך אותו. 

נכון, אני מסכימה לגבי התובנה של השבילים. לדעתי זה כל מה שיש. שבילים שונים ומשונים ללכת אליהם. אני לא רואה תכלית סופית להם. נקודה שאליה מגיעים ואומרים "זהו". השבילים עצמם מורכבים ועמוקים מדי בשביל שתהיה נקודה מוחלטת כזו. 

אני חולקת על העניין שבסוף מוכרח להיות טוב. אני כן מקווה שיהיה טוב. מאחלת לכך, רוצה בכך. אבל בפועל אני לא יודעת. מנסה להישאר אופטימית, בהתחשב בהכל. וכפי שכתבתי, אלו השבילים לאורכם המשתרע שחשובים לי. ופחות הסוף. לאמיתו, הייתי מעדיפה שלא יהיה סוף בכלל. מבחינתי חיי נצח נשמע טוב.