אתה כותב כל כך יפה ומרגש.. המילים שלך מזכירות לי כמה הדרך לפעמים מרגישה ארוכה, וקשה.. אך למרות זאת יש מידי פעם נקודות קטנות של אור, של נחמה, של ההבנה שאפילו צעד קטן, מקרב אותנו ליעד. אני אוהבת במיוחד את הדימוי של הדרך שמתפנה ככל שהאמונה והביטחון עולים. יש בזה משהו מעודד כל כך, אמונה שהמאמץ לא לשווא, ושגם ברגעים של חושך מוחלט, אפשר למצוא את הכוח להמשיך קדימה.

תודה לך ששיתפת את המילים היפות והעמוקות האלה. הן מזכירות לי שגם אם הדרך קשה, לא צריך לוותר! כי הצעדים הקטנים הם אלו שיובילו אותנו בסוף אל האור. מקסים ומרגש מאוד..

היי שוב אינטרוספקטפובי,

ושוב אתה מפיל אותי לקרשים עם הכתיבה העוצמתית והנוגעת שלך, מלאה בחיפוש ובתשוקה להבין, לגלות ולהתמודד עם הדרך הלא פשוטה של החיים. אני שומע בטקסט שלך את הכאב, את המאבק הפנימי, את הרצון לא לוותר למרות שהמטרה נראית רחוקה והתוהו מאיים להשתלט.

הדברים שאתה כותב משקפים תהליך עמוק של התבוננות פנימית, שבו אתה מתמודד עם ספקות, עם רגשות שליליים, ועם תחושת הסתרה, תקופה שבה הדברים לא ברורים, והאמונה והביטחון מתערערים. זה מסע נפשי שכל כך הרבה אנשים חווים, גם אם לא תמיד משתפים בזה.

אבל יש כאן גם אור בתוך הכתיבה שלך, ההבנה שאולי כל מה שנדרש הוא רק צעד קטן קדימה, ושאולי אנחנו לא לבד בדרך הזו. שאתה לא לבד. ולפעמים, גם אם הדרך ארוכה, כל צעד בה הוא כבר ניצחון.

אני רוצה להזכיר לך שאתה לא חייב לצעוד לבד. אפשר לחלוק את הכאב, אפשר לבקש יד מושטת. אתה לא נמדד רק בשאלות ובספקות שלך, אלא גם בכוחות שלך, באומץ שלך להסתכל פנימה ולנסות להבין. וזה כשלעצמו כבר סימן שאתה חי, שאתה משמעותי, ושיש לך מקום בעולם הזה. 

תודה על עוד שיר המדהים ומיוחד, אפרופו האם פירסמת גם בטלגרם? כי לא מצאתי...