היה יום מזעזע, כמו שבטוחה שעבר על כולם כאן - חוסר שינה זה אנדרסטייטמנט, המתח, הדריכות, החשש מהבאות, הבלבול, יש הפסקת אש או אין?, אמנם קרסתי לכמה שעות בסוף על הספה  אבל אני מרגישה בהלם גמור, יש לי קולות של הבומים באוזניים, האזעקות... וכועסת - אל תשגעו אותי, מלחמה או לא מלחמה? תחליטו. להיות בדריכות או לא? וכל הסבל וההרג. הזעם והתוקפנות שאני חשה כלפי אנשים שאני לא מכירה אישית, אני לא ממש אוהבת את עצמי ככה ... זה מה יש עכשיו.

הדברים הטובים

1.יש הפסקת אש, ולאט לאט אסתגל למצב החדש הזה (אני מופתעת שאני חיה)

2.כל הקולגות שלי, מכריי, ידידיי - בחיים ולא נפצעו

3.אני בחיים ולא נפצעתי והבניין לא נפגע

4.החתולות בסדר גמור

5.בתוך כל הטשטוש הצלחתי היום לעמוד בכל העוגנים שקבעתי לי , מלבד הליכה: מדיטציה, מעט צי קונג, תרגילים ועכשיו כותבת דברים טובים, והמשימה היומית המקצועית.

6.הודיעו שהבריכה נפתחת שוב!!!!!

7.קו עזרה ראשונה שצלצלתי ובכיתי. ונוחמתי מעט.

8. מחר יום תפקוד עם אנשים - לא רק בזום, גם פיזית

9.הפגישות מתחילות רק מאחהצ אז יהיה לי זמן להתאושש לאיטי ולטפל בעצמי לאט לאט. - בעצם לא כל כך, אבל אין דבר, זה ירים אותי ואנוח בלילה יותר.

10. הכי חשוב - דייסתי הקשבה ועדינות אל עצמי, ככל יכולתי, לאורך כל היום.

11.הצלחתי גם להדיח כלים, גם לאכול מרק ירקות.

תודה לכל האנשים שמתגייסים לעזור בארץ בכל מיני אופנים , תודה שיש גם טוב לב בעולם,  תודה שאפשר לפעמים לפתוח את הלב בלי לחטוף, תודה שאני מתייחסת אל עצמי יותר ויותר בכבוד, ומצפה ליחס הזה מאחרים, תודה על התהליך העוטף שהתחיל עם ...., תודה על המטפל שלי ושאני הולכת אליו עכשיו פעמיים בשבוע שוב, עד שארגע שוב, תודה שאני לא נמצאת בקשרים מרעילים, מנצלים, משתלטים, מקטינים - תודה לי שניתקתי, תודה לתהליך  ולהתפתחות שאני עוברת - להתחזקות בעיקר, תודה למקום הישן חדש ששבתי לפגישותיו ותודה שהתקבלתי כל כך יפה, ובמסגרת טוב הלב או האיכפתיות האנושית שקיימת בעולם לצד האנוכיות והרוע  וכל שאר פגמי האנוש, תודה על המרחב הזה ותודה לך שרי!!✨