ימים קשים מאוד - הבדידות מכה בי ואני לא מפסיקה לחפור לעצמי מכל הכיוונים על הקשרים שנגמרו.

לא חזרתי לישון כמו בנאדם מאז ה12 יום עם אירן, יש לי חרדות לישון.

אני חייבת לצאת למקומות שאכיר אנששים חדשים כי הבדידות מחרפנת אותי. אבל העניין שעד שהתחלתי להתאושש ממה שהיה לפני חצי שנה בחיפה עם הטילים באה עכשיו הזווועה הנוכחית ושוב קשה לי לצאת מהבית.

לאט לאט, כמו שנפלתי שוב אקום.

אני בובת נחום תקום. כל פעם קמה מחדש.

והטובים הם:

שיש לי היום גם קול מרגיע לדבר אל עצמי, מקבל חומל

שאני לא בקשרים רעילים או מפחיתי ערך יותר

שיש לי במי להיתמך

שיש את המטפל שלי

שהצטרםתי לסנגהה עם מנחה מעולה

שיש לי כיוונים להכיר וכולי

שאתמול יצאתי מהבית להליכה קטנה פעם ראשונה

שאני ממשיכה לטפל בברך ויש הקלה גדולה בכאבים. היום כבר הלכתי קצת יותר.

שעבדתי על המחשב בבית קפה.

שםינקתי את עצמי בשתי עוגות

שביצעתי את כל העוגנים שלי - הליכה, מדיטציה , צי קונג, משהו מקצועי קטן, תרגילי רגליים ועוד

שהתרכזתי וקראתי קצת

שהצלחתי להרדם אחהצ לכשעה ושגם כשעשיתי מדיטציה גיליתי שנרדמתי לחצי שעה

שאני אדם מבוגר ועצמאי

היגדים חיוביים מהבינה שלי:

עברתי דברים מדהימים בחיי,  והכוח שלי ניכר בעצם זה שאני עדיין כאן.

גם בתוך התשישות העמוקה ביותר אני זוכרת שההחלמה היא תהליך, ואני ראויה לנחמה, שקט והתחלות חדשות.

(אין על ג'מיניי(:

תודה למרחב כאן, תודה שרי להתמדה - מאוד מעריכה🌼

טוב וחסד לנו