פירוש השיר: פרשת בלק – כיצד פועלת קללה?

.

השיר מתחיל במספר שאלות:

כֵּיצַד מַשְׁפִּיעַ אָדָם שֶׁמְּקַלֵּל,

אוֹ לְהַבְדִּיל – מִתְפַּלֵּל?

הֲרֵי מָה שֶׁמַּגִּיעַ לָאָדָם – הוּא יְקַבֵּל,

אָז אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהוֹעִיל – אוֹ לְחַבֵּל?

.

זאת אומרת הרי אם הקב"ה פועל על פי הצדק, אז מה זה משנה אם מישהו קילל או בירך אותי?

בכל מקרה זה לא שינה את המעשים שלי ולכן לא אמור לשנות את התוצאה.

.

ואז השיר מסביר שיש שלוש דרכי הנהגה שבהן מתגלה ההשגחה העליונה.

חסד  - זו נתינה גם כשלאדם לא מגיע.

לדוגמה: צדקה לעני ברחוב. לא מגיע לו אבל אתה בוחר לתת לו בכל זאת.

דין – מה שמגיע לך, תקבל.

לדוגמה:  אדם שעבד חודש שלם מגיע לו משכורת.

או להיפך, אדם שגרם לתקלה בכוונה תחילה לרכב של השכן – חייב לשלם לו את מחיר הנזק.

ורחמים – זו מידה מאוזנת בין חסד לדין, היא מתבטאת בהשהיית הדין וכך האדם יכול לתקן את מעשיו.

בדוגמה שנתנו לפני, למשל שיתקן בעצמו את הנזק ברכב ואז לא יצטרך לשלם עליו.

מידת הרחמים היא זו שמאפשרת תשובה וכך היא מונעת מגזר הדין להתקיים.

אך באופן כללי, היא רק עוצרת את הדין הקיים, מאריכה את תאריך ה"משפט" כדי שיהיה לאדם זמן לתקן לפני שהוא מגיע אליו.

.

משמיים נוהגים עם האדם – מידה כנגד מידה.

זאת אומרת כפי שהוא מתנהג עם אחרים – כך יתנהגו איתו.

אם הוא סולח לאחרים – יסלחו לו.

אם הוא מקפיד על אחרים – יקפידו עליו.

זו אחת הסיבות שחשוב לסגל מידות טובות בין אדם לחברו, כי זה משפיע על איך שיתנהגו עם האדם עצמו בשמיים.

.

אבל איך כל זה קשור לתפילות וקללות?

זה קשור מאוד ברגע שמבינים ששום אדם לא מושלם.

יש לנו בסל המטאפורי שבו אנו צוברים מעשים, דיבורים מחשבות – מכל הסוגים.

חלקם טובים וחלקם רעים.

אצל אנשים טובים – הרוב טוב.

אצל אנשים פחות טובים – מיעוטם טוב.

.

הקללה היא בעצם אמירה שלאדם מסוים מגיע שיקרה דבר רע – כי הוא עשה לי או לאחרים רע.

זו בעצם אמירה שאומרת – לא מגיע לו השפע הקיים שיש לו.

העושר, הכבוד, המעמד, הבריאות וכו'.

זה נקרא "לעורר דינים", זאת אומרת להזמין אותו למשפט שיבדקו אם מגיע לו או לא מגיע לו השפע הזה.

רובנו מסתמכים על הנהגת הרחמים, כי רוב השפע שלנו – לא מגיע לנו בדין.

כל אדם יודע כמה חטאים יש לו וכמה הוא לא מושלם, ואם באמת יבדקו אם מגיע לו – סביר להניח שהוא לא ייצא זכאי.

זוהי משמעות הקללה.

והיא עובדת רק על מי שלא מגיע לו השפע מצד הדין.

כי הקללה היא בעצם הזמנה ל"משפט", אם השפע מגיע לו בדין – הקללה לא תשפיע עליו.

.

אפשר להמשיל את זה להורה שאומר לילדיו שמי שיאסוף את הצעצועים יקבל גלידה מיוחדת, שניים אספו, השלישי לא.

ההורה רוצה לחלק גלידה לכל ילדיו ורוצה "לשכוח" שהוא אמר שמי שלא יאסוף לא יקבל, וכמעט נותן גם לילד השלישי גלידה.

ואז אחד הילדים "מלשין" עליו ואומר שלא מגיע לו, והוא צודק, מצד הדין לא מגיע לו.

האב רוצה לתת לו מחסד ורחמים, אבל ברגע שאחד הילדים מזכיר את הדין – ההורה לא נותן לילד השלישי את הגלידה המיוחדת.

וזה כואב לו לא פחות מהילד. לפעמים יותר.

.

לעומת זאת כשמברכים מישהו או מתפללים עליו, זה מעורר עליו מידות חסד ורחמים.

לדוגמה, כשהילד השלישי שלא אסף עומד בצד כי הוא יודע שלא מגיע לו מהגלידה המיוחדת, ואחים שלו שאוהבים אותו מרחמים עליו ואומרים לאבא שייתן לו את הגלידה המיוחדת בכל זאת, למרות שלא אסף הפעם, הרבה פעמים הוא כן אסף, ובפעם הבאה הוא יאסוף, ובכלל כאב לו הראש וזה נתן לו פטור וכו'.

וכשהאבא רואה שילדיו האחרים נוהגים עם הילד השלישי בחסד רחמים, גם הוא פועל איתו בחסד ורחמים ונותן לו למרות שלא מגיע לו.

.

לכן חשוב כל כך לדון כל אדם לכף זכות, זה גורם לכך שבמקום להוות לו מחסום לשפע על ידי הדין שאנו מעוררים – אנו גורמים להימשכות השפע כלפיו – על ידי החסד והרחמים שאנו מעוררים.

.

ואולי זה המסר העיקרי בפרשה?

על הכוח שיש לנו בדיבור ובמחשבה?

שאם רק נברך, נתפלל ונדון לכף זכות אחרים - נוריד שפע גדול אליהם ולכל העולם.

ולכן חשוב לסגל ראיה חיובית ולא שלילית, כי צורת ההסתכלות, המחשבה והדיבור, יש בהן כוח גדול לשנות את הזרימה בצינורות השפע.

ואם רק כולנו תמיד נשתמש במידת החסד והרחמים – כמה שפע יירד לעולם?

כמה טוב יהיה לכולם?

.

שנזכה ליישם את המסר הזה,

שבת שלום עם ישראל!