בשנים האחרונות חדרו לשוק טיפולים בתרופות ביולוגיות לפסוריאזיס – תרופות שניתנות כיום כקו טיפול שלישי-מתקדם למחלה במקרה של התפשטות נגעים או החמרתם, לאחר שמוצו טיפולים מקומיים במשחות ושתי תרופות מערכתיות (סיסטמיות) שמוצעות לחולים בדרגה מתונה עד קשה.

בהבדל מהטיפולים התרופתיים המערכתיים לפסוריאזיס המבוססים על מולקולות קטנות שמכוונות באופן כללי כנגד שיבושים במערכת החיסונית של הגוף שמעודדים חלוקה בלתי מבוקרת של תאי עור, ובכללם טיפולים בתרופות מקבוצת ה'רטינואידים' (נגזרות של ויטמין A) ובתרופה מטוטרקסט, התרופות הביולוגיות לפסוריאזיס מכוונות נגד מנגנונים ספציפיים במערכת החיסונית שמחוללים את המחלה, והוכחו כיעילות בקרב חולים שאינם מגיבים כהלכה לתרופות המערכתיות.

רבים מהמטופלים בתרופות הביולוגיות מתרגלים למצב בו המחלה בהפוגה מוחלטת, ללא כל סימן על העור. ככלל, לפי עבודות, תרופות אלה יעילות בהפחתת הנגעים בקרב 75% עד 90% מהחולים. אולם כמו כל תרופה, גם הן עשויות להיות מלוות בתופעות לוואי העלולות להיות קשות ולחייב את הפסקת הטיפול. ברבות השנים נקשרו הטיפולים הביולוגיים במספר עבודות מצומצמות בספרות הרפואית לסיבוכים שונים – ובעיקר בסיכון מוגבר להידבקות בזיהומים ולהתפתחות סרטן.

עתה מצא מחקר אמריקאי נרחב כי לתרופות הביולוגיות לפסוריאזיס יתרון נוסף מעבר ליעילותן – ומתברר כי הסיכון לתופעות הלוואי בתרופות אלה דומה ולעתים אף נמוך יותר מהטיפולים בתרופות המערכתיות ובמשחות.

סיכון נמוך לזיהומים ומחלות נשימה

החוקרים מאוניברסיטת דרום קרוליינה בשיתוף חוקרים מתחום הפארמה בארה"ב וקנדה בחנו באופן רטרוספקטיבי נתונים מתוך מאגר נרחב של 42,981 בוגרים אמריקאים שאובחנו עם פסוריאזיס, והשוו מידע בין 32,916 נבדקים שטופלו במשחות מקומיות ותרופות מערכתיות לבין 10,065 נבדקים שטופלו בתרופות ביולוגיות. 

הטיפולים הביולוגים שנכללו במחקר כללו את התרופות אנברל (אטנרספט), יומירה (אדלימומאב), רמיקייד (אינפליקסימב) מקבוצת נוגדי הציטוקין TNF אלפא המופרש על ידי תאי T כחלק מהמנגנון המשובש שמאפיין פסוריאזיס, וכן סטלרה (אוסטקינומאב) הנוגדת ציטוקינים אחרים: אינטרלוקין 12 ו-23. 

החוקרים בדקו את התיקים הרפואיים של הנבדקים לתקופת מעקב שנמשכה בממוצע 3.3 עד 7.9 חודשים במהלך הטיפול התרופתי לאיתור תופעות לוואי וסיבוכים חריגים של הטיפול התרופתי, לרבות זיהומים, ממאירויות – לרבות סרטן העור שהסיכון להתפתחותו גבוה יותר אצל אנשים עם פסוריאזיס ומחלות סרטן נוספות, מחלות בדרכי הנשימה, מצוקה נפשית ובדיקות מעבדה חריגות.

החוקרים שפרסמו את ממצאיהם בכתב העת Journal of Drugs in Dermatology, ציינו כי נדרשים מחקרים נוספים עם תקופת מעקב ממושכת יותר, ואולי אף מחקרים פרוספקטיביים שכוללים מעקב בזמן אמת אחר תופעות לוואי – כדי להגיע למסקנה נחרצת, אולם מבהירים כי הממצאים מרמזים על כך שלטיפולים הביולוגיים פרופיל בטיחותי דומה ואולי אף גבוה יותר בהשוואה לטיפולים תרופתיים אחרים המוצעים לאנשים עם פסוריאזיס.

Journal of Drugs in Dermatology, 2018 Nov 1;17(11):1211-1218