מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

בעיות גדילה

מנהלי קהילה

פרופ' משה פיליפ
פרופ' משה פיליפ
פרופ' משה פיליפבוגר בית הספר לרפואה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, התמחות ברפואת ילדים בסורוקה ותת התמחות באנדוקרינולוגית ילדים באוניברסיטת מרילנד שבבולטימור ארה"ב. פרופ' פיליפ מנהל את המכון לאנדוקרינולוגיה וסוכרת במרכז שניידר לרפואת ילדים בישראל מאז 1997. בנוסף, משמש פרופ' פיליפ כסגן דקאן למחקר ופיתוח בפקולטה לרפואה על שם סאקלר באוניברסיטת ת"א.
דר שרי קרפל וולסקי
דר שרי קרפל וולסקי
בוגרת הפקולטה לרפואה באוניברסיטת בן גוריון בנגב. מומחית ברפואת ילדים , התמחות ברפואת ילדים בבית חולים לילדים שניידר.מומחית בהתמחות על באנדוקרינולוגיה וסכרת ילדים בבית חולים שניידר.
רותם דיאמנט
רותם דיאמנט
אחות אחראית מרפאה אנדוקרינית. אחות מוסמכת 25 שנים, בעלת תואר שני בסיעוד מאוניברסיטת חיפה. בוגרת קורס טיפול נמרץ ילדים.
שיר קליר הרפז
שיר קליר הרפז
פסיכולוגית בהתמחות שיקומית במכון אנדוקרינולוגיה וסוכרת, ביה"ח שניידר. בוגרת תואר שני בנוירופסיכולוגיה שיקומית מהמכללה האקדמית תל אביב יפו.
פאטימה צרצור
פאטימה צרצור
דיאטנית ביחידה לתזונה ובמכון לאנדוקרינולוגיה וסוכרת במרכז שניידר לרפואת ילדים. בעלת תואר ראשון במדעי התזונה, הפקולטה למדעי החקלאות, המזון ואיכות הסביבה באוניברסיטה העברית בירושלים. בוגרת קורס הטיפול התזונתי בסוכרת, קורס הנחיית קבוצות, קורס תזונת פגים ותינוקות. בעלת ניסיון רב בהתאמת הטיפול התזונתי לילדים, בהתאם לצרכיהם והעדפותיהם של הילדים ומשפחותיהם. מטפלת בילדים ובמבוגרים בקליניקה פרטית.
כמוניבעיות גדילהחדשותהבנים מתבגרים מינית מוקדם יותר

הבנים מתבגרים מינית מוקדם יותר

חוקרים משבדיה מצאו כי בעשורים האחרונים בנים נוטים להתחיל בתהליך ההתבגרות המינית בגיל צעיר יותר – ויש לזה קשר לעלייה בממדי ההשמנה


(צילום: shutterstock)
(צילום: shutterstock)

בעשורים האחרונים מתועדת עלייה מדאיגה בהיקף ההשמנה במדינות המערב, שמתחילה כבר בגילי הילדות. לפי נתוני ארגון הבריאות העולמי, השכיחות של עודף משקל והשמנה בקרב ילדים ומתבגרים בגילי 5 עד 19 שנים עלתה באופן דרמטי מ-4% בשנת 1975 ליותר מ-18% בשנת 2016. בעוד שפחות מ-1% מהילדים והמתבגרים בגילי 19-5 היו שמנים בשנת 1975, בשנת 2016 השמנה כבר הייתה נפוצה הרבה יותר: 6% מהבנות ו-8% מהבנים.

 

גם בישראל, לפי סקר מב"ת צעיר של משרד הבריאות לשנים 2016-2015, 19.5% מתוך תלמידי ז'-י"ב הוגדרו כבעלי עודף משקל ו-10.7% מהתלמידים הוגדרו כשמנים. בהשוואה לסקר שנערך בשנים 2004-2003 מדובר בעלייה של 33.6% בהיקף הילדים עם עודף המשקל ו-57.4% בהיקף הילדים עם השמנת יתר.

 

לעלייה במספר הילדים השמנים מספר רב של השלכות רפואיות שחלקן רק מתחילות להתבהר בשנים האחרונות. בין היתר, השמנה מעלה את הסיכון לסוכרת, כאשר ל-75% עד 80% מהסוכרתיים יש עודף משקל או השמנת יתר, ובשנים האחרונות מדווח על יותר מטופלים שמפתחים סוכרת סוג 2 כבר בגיל ההתבגרות. כמו כן, השמנה קשורה בעלייה בלחץ הדם, רמות גבוהות של שומנים (טריגליצרידים) בדם, טרשת עורקים, דום נשימה בשינה, מחלות כבד וכליה ומחלות מעי דלקתיות. כמו כן, מספר מחקרים רומזים כי השמנה בגילי הילדות וההתבגרות עשויה גם לפגוע בתהליך הגדילה, אם כי הממצאים בנושא עד כה אינם חד משמעיים.

 

עתה מצא מחקר חדש משבדיה כי לאחרונה במערב נצפית תופעה של התבגרות מינית מוקדמת בבנים, מגמה שכבר תועדה בבנות במחקרים רבים, ושכפי הנראה גם זו במידה מסוימת תוצאה של השמנה. 

 

החוקרים מאוניברסיטת גטבורג ומכון קרולינסקה ניתחו נתונים ממחקר מעקב שנערך בשבדיה וכלל 4,090 בנים – מחקר שהתפרס על פני כחמישים שנה וכלל תינוקות שנולדו החל משנת 1947 ועד 1996. במסגרת המחקר בוצעו בדיקות קבועות לאומדן ההתבגרות המינית ולמדידת משקל הגוף של הנבדקים, החל מגיל שמונה.

 

התברר כי ברבות השנים – גיל ההתבגרות המינית של הבנים ירד, וניתוח סטטיסטי העלה כי ניתן להסביר עובדה זו בחלקה על ידי עלייה במדד ההשמנה BMI של הילדים, אם כי קיימות לתופעה גם סיבות נוספות שאינן ידועות עדיין.

 

החוקרים אמדו אצל הבנים הנבדקים את מדד 'שיא קצב הצמיחה לגובה' (PHV, קיצור של Peak Height Velocity) – מדד שבוחן מתי קצב הצמיחה לגובה של המתבגר מגיע לשיאו, כשברוב המקרים הערך הוא גיל 12 שנים אצל בנות וגיל 14 שנים בקרב בנים. גיל זה לרוב חל כשנה וחצי לאחר תחילת ההתבגרות המינית של בנות וכשנתיים לאחר תחילת ההתבגרות המינית של בנים.

 

במחקר הנוכחי נאמד למדד זה גיל 13.9 שנים, בדומה לצפוי, אולם ככל ששנת הלידה של הבנים הנבדקים הייתה מאוחרת יותר בעשור – כך קטן ב-1.5 חודשים מדד שיא קצב הצמיחה לגובה – ממצא המעיד על התבגרות מוקדמת יותר אצל הבנים.

 

גם לאחר נטרול השפעתו של מדד ההשמנה BMI על הממצאים – שיא קצב הצמיחה לגובה היה נמוך ב-1.2 חודשים בכל עלייה של עשור בפרק הזמן שבו נאספו הנתונים. לפי מומחים שהגיבו למחקר לאחר פרסומו, מדובר בממצאים משמעותיים ביותר שמרמזים על ירידה בגיל תחילת ההתבגרות המינית של בנים – מגילי התיכון לגילי חטיבת הביניים.

 

כמו כן, החוקרים ביצעו בדיקות נוספות והצליחו להראות כי לירידה בגיל שיא קצב הצמיחה לגובה אין בהכרח קשר לשינויים דמוגרפיים שחלו באוכלוסיית שבדיה ברבות השנים.

 

המחקר נתמך על ידי מועצת המחקר השבדית (VR), וממצאיו מדווחים בגיליון יולי 2019 של כתב העת JAMA Pediatrics.

 

גנטיקה וחשיפה למזהמים ולהורמונים

 

פרט להשמנה, מספר גורמים נקשרו ברבות השנים להתבגרות מינית מוקדמת שמתועדת כאמור בעיקר אצל בנות במדינות המערב, לרבות גורמים גנטיים וגורמים סביבתיים שבכללם חשיפה למזהמים ולהורמונים עוד בגילי הינקות ואף בשלב העוברי – בין השאר גם דרך מזונות שמכילים הורמונים שמקורם במי השקיה, וכן תזונה לקויה, מתח ולחץ נפשי ואפילו מגורים באזורים גאוגרפיים מסוימים.

 

לפי מחקר שמבוסס על תאומים זהים, שפורסם בשנת 1990 בכתב העת American Journal of Human Genetics ניתן להסביר 68% מהשונות במועד ההתבגרות המינית באמצעות גורמים גנטיים ובשאר המקרים מיוחסת לתופעה השפעה סביבתית.

 

במחקר הנוכחי מבהירים החוקרים כי לא הצליחו לבדוק את כלל הגורמים, וכי יש צורך בעבודות נוספות כדי לאמוד את השפעתם על ההתבגרות המינית. כמו כן, החוקרים מציינים כי נדרשות עבודות כדי לבחון לעומק את הירידה בגיל ההתבגרות המינית של בנים גם על סמך מדדים נוספים מעבר למדד 'שיא קצב הצמיחה לגובה', למשל צמיחת שיער על הפנים וסביב איבר המין ושינויים בגובה הקול.

 

יצוין כי באופן כללי, בהבדל מבנות אצלן גיל ההתבגרות המינית נאמד לרוב כגיל תחילת הווסת, אצל בנים אין מדד מוסכם אחיד בין החוקרים לציון תחילת ההתבגרות המינית.

 

החוקרים אף מציינים כי הנבדקים במחקר היו קבוצה הומוגנית וברובם לבנים עם מדד השמנה BMI שנע בין 12.3 ל-29.3 יחידות, הנמוך מטווח מדד ההשמנה שנמדד בארה"ב, שם היקף ההשמנה בגילי הילדות וההתבגרות חמור הרבה יותר.

 

לאחר פרסום הממצאים קראו חוקרים בתחום להמשיך ולבחון גם את השלכות הירידה בגיל ההתברות המינית של בנים במדינות המערב. מספר מחקרים כבר מצאו כי אצל בנות – ירידה בגיל ההתבגרות המינית קשורה בסיכון מוגבר להתפתחות סוכרת סוג 2 וסרטן השד – אם כי נכון להיום הממצאים אינם חד משמעיים.

 

עדויות ראשונות

 

ההגדרה הרפואית של התבגרות מינית מוקדמת מבטאת הופעה של סימנים המעידים על התפתחות איברי המין החיצוניים לפני גיל 8 אצל בנות ולפני גיל 9 אצל בנים – מצב המהווה סטייה משמעותית מגילי הנורמה.

 

אצל בנות, התבגרות מינית גורמת לשלושה תהליכים שמשמשים סימנים מזהים להתבגרות מוקדמת: גדילת שדיים, צמיחת שיער ערווה והתחלת המחזור החודשי. אצל בנים, התבגרות מינית מלווה בהגדלת נפח האשכים, שיער ערווה ובהמשך שיער בבית השחי.

 

בעשורים האחרונים מתועדת ירידה בגיל ההתבגרות המינית במחקרים רבים – אולם בעיקר אצל בנות. כך, למשל, מאמר שפורסם באוקטובר 2003 בכתב העת Endocrine Reviews הציג ראיות לירידה בגיל הממוצע של ההתבגרות המינית בקרב בנות תושבות ארה"ב מגיל 12.8 בממוצע בשנת 1973 לגיל 10 בקרב בנות לבנות וגיל 8.9 בקרב בנות ממוצא אפרו-אמריקאי. בישראל, מחקר משנת 2014 בקופת חולים מכבי, שפורסם בכתב העת Hormone Research in Pediatrics, הציג עדויות למגמה דומה: ירידה בגיל המחזור הממוצע של בנות מגיל 13.4 בשנת 1970 לגיל 12.8 שנים בשנות התשעים. עוד מהארץ, בסיס הנתונים של פרופ' צבי צדיק על ילדים ישראלים המטופלים בהורמון גדילה מעלה כי מאז שנת 1977 ולאורך 25 שנים, שכיחות הופעת ניצני שד בקרב בנות בגיל 8 עלתה פי 25 ושכיחות הופעת מחזור בגיל 11 עלתה פי שניים.

 

אצל בנים כמות הראיות מצומצמת יותר. מחקר אמריקאי מאוניברסיטת צפון קרולינה שפורסם בנובמבר 2012 בכתב העת Pediatrics העלה כי הגיל הממוצע לתחילת ההתבגרות המינית היה שישה חודשים עד שנתיים מוקדם יותר לעומת מחקרים בעבר.

 

גם במחקר מדנמרק שפורסם ביולי 2008 בכתב העת PLoS ONE ובדק את גיל ההתבגרות המינית של 21,612 בנים שנולדו החל משנת 1935, נמצא כי בנים שנולדו לאחר 1965 החלו בתהליך ההתבגרות כארבעה חודשים מוקדם יותר.

 

בשנים האחרונות מתחילות להצטבר עדויות על סיבות אפשריות להתבגרות מינית מוקדמת בבנים – בדומה לעבודה הנוכחית שהצביעה על המשקל כאחד הגורמים לתופעה. בין השאר נמצא כי חשיפה לכימיקלים שונים בגילי הינקות עשויה לזרז את גיל ההתבגרות המינית, למשל חשיפה ל'ביספינול A' ששימש במשך שנים כאחד הרכיבים בבקבוקים לתינוקות.

 

 

JAMA Pediatrics, doi:10.1001/jamapediatrics.2019.2315