כליות ודיאליזה
מנהלי קהילה
מובילי קהילה
התגלתה תרופה שעשויה לסייע לטיפול במחלת כליות פוליציסטית
חוקרים אמריקאים זיהו תרכובת שמכווצת ציסטות שהתפתחו בכליות. איך פועל הטיפול?
מחלת הכליות הגנטית ADPKD, ובשמה המלא 'מחלת כליות פוליציסטית אוטוזומלית דומיננטית' (ובלעז: Polycystic Kidney Disease Autosomal Dominant) היא הסוג הנפוץ ביותר שמופיע בקרב כ-90% מהמאובחנים עם ציסטות מרובות בכליות. מחלה גנטית שכיח זו עלולה להוביל עם הזמן להגדלה לא תקינה של הכליה ובסופו של דבר לאובדן תפקודה.
אבחון המחלה מתבצע לרוב בסוף ההיריון או בסמוך ללידה ובכ-30% מהמקרים יש ביטוי עוברי חמור שמוביל למיעוט קיצוני במי שפיר וליקויים בהתפתחות הריאות.
המדובר במחלה גנטית תורשתית שמערבת איברים שונים, ובהם הכליות, והיא מתאפיינת בהתפתחות ציסטות מרובות בשתי הכליות ובאיברים נוספים, ובעיקר הכבד והלבלב. לפי נתוני משרד הבריאות, נשאות המוטציה בגן PKHD1 שנקשרה למחלה מתועדת בקרב אחד לכל 60 יהודים ממוצא אשכנזי, ובדיקת הנשאות למוטציה השכיחה בגן כלולה בישראל בסל הבריאות הממלכתי ליהודים אשכנזים כבדיקה גנטית מקובלת במהלך ההיריון.
לא התגלה עדיין טיפול לריפוי ממחלת כליות פוליצסטית גנטית, ומטרת הטיפולים שניתנים כיום למאובחנים במחלה מכוונת בעיקר למניעת סיבוכים כלייתיים, תחלואה נוספת ותמותה. המחלה משפיעה על יותר מ-12 מיליון אנשים ברחבי העולם, וחולים רבים בסופו של דבר נזקקים לדיאליזה או השתלת כליה בגיל המבוגר.
כיווץ הציסטות
בשנים האחרונות חלה התקדמות רבה בהבנת המנגנונים הביולוגיים המובילים להתפתחות הציסטות במחלה, ונעשים ניסיונות לפתח טיפולים חדשים במטרה למנוע התפתחות של ציסטות ולבלום את הידרדרות המצב הרפואי לכדי מחלת כליות מתקדמת ואי ספיקת כליות סופנית.
עתה מדווחים חוקרים אמריקאים כי זיהו תרכובת שמסייעת בכיווץ ציסטות בכליות, שהיא בעלת פוטנציאל להפוך לטיפול עתידי במחלה.
החוקרים מהמכון הטכנולוגי במסצ'וסטס MIT ומבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ייל התמקדו בתרכובתבשם "11beta-dichloro" שפותחה במקור כטיפול נגד חלבונים פעילים במחלות סרטן, המשתייכת לקבוצת חומרים המכונה "משפחת 11 בטא". בפעילותה, התרופה מנצלת את פגיעותם של התאים המרכיבים את הציסטות בכליות לתהליכי 'עקה חמצונית' – תהליכים שמבטאים מצב של חוסר איזון בין רדיקלים חופשיים מזיקים לבין נוגדי חמצון המועילים לאדם.
כחלק מהתהליך הנורמלי של מחלת כליות פוליצסטית גנטית, מתפתחות בכליות ציסטות – דהיינו חללים המלאים בנוזל, ובשל כך נגרמת פגיעה בתפקודן התקין. במחקר נעשה שימוש בעכברים שגודלו עם המחלה, החוקרים מצאו כי התרופה הצליחה לכווץ באופן דרמטי ציסטות בכליות, וזאת מבלי לפגוע בתאי כליה בריאים.
המחקר מומן בין השאר על ידי מענקים מטעם קרן PKD, המכון הלאומי לבריאות בארה"ב (NIH), והמכון האמריקאי למדעי בריאות הסביבה (NIEHS), וממצאיו פורסמו בגיליון ינואר 2024 של כתב העת PNAS של האקדמיה הלאומית למדעים בארה"ב.
התקדמות איטית
בראיון לתקשורת עם פרסום הממצאים אמר ד"ר בוגדן פדלס (Fedeles), מדען מחקר ומנהל תוכנית במרכז למדעי בריאות הסביבה ב-MIT והמחבר הראשי של המחקר, "אנחנו באמת מאמינים שיש לתרופה פוטנציאל להשפיע על החולים במחלה ועל התחום ככלל, ולספק פרדיגמת טיפול שונה למחלה החשובה הזו".
מחלת כליות פוליציסטיות אוטוזומלית דומיננטית היא בדרך כלל מחלה שמתקדמת לאט. לעתים קרובות החולים מאובחנים בשנות ה-30 לחייהם, והמחלה בדרך כלל לא גורמת לפגיעה חמורה בתפקוד הכליות עד שהחולים מגיעים לשנות ה-60 לחיים. התרופה היחידה שאושרה עד כה על ידי מינהל המזון והתרופות האמריקאי (ה-FDA) לטיפול במחלה – טולבפטן (Tolvaptan) – מאטה את צמיחת הציסטות, אך יש לה תופעות לוואי הכוללות השתנה תכופה ונזק אפשרי לכבד.
מחלת כליות פוליציסטית אוטוזומלית דומיננטית מאובחנת בשיעור של חולה אחד לכל 400 עד 1,000 לידות חי, ומדובר באחת המחלות התורשתיות הנפוצות, עם שכיחות דומה בקרב גברים ונשים. כיום הטיפול המקובל במחלה מיועד להפחתת הסיכון לסיבוכים, וכולל טיפול בזיהומים בציסטות הכלייתיות ובדרכי השתן, טיפול ביתר לחץ דם, טיפול במנוחה במצבים של דימומים הציסטה וצעדי מנע במקרים של התפשטות הציסטות לכבד, בהם הימנעות מאלכוהול ומתרופות המפורקות בכבד וכן הימנעות מגלולות המכילות אסטרוגן שמשפיעות לרעה על הגדלת הציסטות.
עוד על מחלת כליות פוליציסטית גנטית