מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

דיכאון וחרדה

מנהלי קהילה

ד
ד"ר אילן וולקוב
פסיכיאטר פרטי מומחה, מנהל רפואי MindMe המרכז לטיפול פסיכיאטרי מתקדם, בקניון רמת אביב, מגדל הקניון קומה 4, תל אביב. https://mindme.co.il/
אורית זאבי יוגב
אורית זאבי יוגב
מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.
כמונידיכאון וחרדהחדשותמדענים גרמו לאנשים להרגיש ''רואים ואינם נראים''

מדענים גרמו לאנשים להרגיש ''רואים ואינם נראים''

חוקרי מוח אמריקאים הצליחו ליצור אשליה של ''אי-נראות''. מתברר שזו דרך יעילה להפחתת לחץ וחרדה


(צילום: Shutterstock)
(צילום: Shutterstock)

 

מי מאתנו לא היה רוצה להיות לכמה דקות "זבוב על הקיר" של החיים, לעטות את הגלימה הקסומה של הארי פוטר ולהפוך לבלתי נראה – לפחות לכמה דקות? פיתוחה של גלימה כזו כנראה עדיין רחוק, אך לטענת חוקרי מוח במכון קרולינסקה (Karolinska Institutet) בשוודיה, אפילו האשליה של אי-נראות יכולה להועיל לנו - בהפחתת תגובות דחק במצבים חברתיים.

 

במאמר על המחקר, שפורסם בכתב העת Scientific Reports, מסבירים החוקרים כיצד הצליחו לגרום לנבדקים "לקנות" את האשליה של אי-נראות, ובכך שינו את תגובות הדחק שלהם במצבים חברתיים.

 

משתתפי המחקר, 125 במספר, התבקשו לעמוד כשהם חובשים מתקן-ראש ועליו מסך שמאפשר להם לצפות במתרחש מולם. ליד כל נבדק הוצב חוקר. כל משתתף התבקש להביט מטה אל גופו, בעוד החוקר נוגע במספר נקודות בגופו בעזרת מברשת גדולה. בידו השניה, החזיק החוקר מברשת המחקה במדויק את תנועת המברשת הראשונה בחלל ריק. מברשת זו נעה מול שדה הראייה של המשתתף. 

 

ארביד גוטרסטראם, החוקר הראשי, סיפר בהודעה לעיתונות שפרסם המכון כי "תוך פחות מדקה, מרבית המשתתפים החלו להעביר את תחושת הנגיעה לחלל הריק שבו הם ראו את המברשת השנייה נעה, וחוו את גופם כבלתי נראה".

 

כדי לוודא שהם אכן חווים את האשליה, החוקרים אף השתמשו בסכינים כדי לדמות תנועת דקירה בחלל הריק, באזור המדומה של בטנם של הנחקרים. נמצא כי הנחקרים הזיעו יותר כשראו את הסכין מתרוממת לתנועת דקירה, אך לא הזיעו כאשר האשליה הזו נופצה – עובדה המרמזת על כך שמוחם פירש את האיום בחלל הריק כאיום על גופם האמיתי, הגשמי.

 

בחלק השני של המחקר, החוקרים העמידו את משתתפי המחקר מול קהל של אנשים זרים, וחזרו על הניסוי. מטרתם: לבחון אם תחושת האי-נראות של המשתתפים השפיעה על החרדה החברתית שלהם. "גילינו שכאשר המשתתפים חוו את גופם כבלתי נראה, קצב הלב שלהם ירד, וכך גם הדיווחים שלהם על דחק", הסביר גוטרסטראם. "אלה ממצאים מעניינים, שכן הם מצביעים על כך שהתפיסה שלנו את גופנו כגשמי עשויה לשנות את הדרך שבה המוח שלנו מעבד סימנים חברתיים" הוסיף.

 

אנריק הרסון, גם הוא חוקר שנטל חלק בניסוי, הביע תקווה כי ממצאי הניסוי יועילו למחקרים עתידיים ופיתוח טיפולים בתחום החרדה החברתית, והוסיף: "על מחקרים לבחון גם אם תחושת אי הנראות משפיעה על קבלת החלטות מוסריות, בעיקר אם המדע יצליח לפתח גלימת אי-נראות אמיתית בעתיד".

 

 

Scientific Reports 5, Article number: 9831, doi:10.1038/srep09831