עם הצטברות מידע משנים של טיפול בתרופות השונות לאוסטאופורוזיס, התברר שבמקרים מאוד נדירים של טיפול בתרופות ממשפחת הביספוספנאטים (אקטונל, ריבון, פוסלן, מקסיבון, אלנדרונט ואקלסטה) עלול להתפתח סיבוך קשה לטיפול בשם Osteonecrosis of the jaw - או בקיצור ONJ - שפירושו נמק של עצם הלסת. מדובר בבעיה רפואית קשה הדורשת ניתוחים חוזרים וטיפול לא ניתוחי מורכב. כמו כן עלולה להיוותר נכות קבועה.

התופעה עלולה להתרחש לאחר טיפול שיניים פולשני, בעיקר עקירות או שתלים, אך לא לאחר טיפול שיניים משמר כמו טיפול אצל שיננית, סתימות וכיוצא בזה.

כאשר הדבר נבדק לעומק, התברר שמצב זה, מעבר להיותו נדיר ביותר, קורה בעיקר בחולי סרטן המקבלים את התרופות ממשפחת הביספוספנאטים במינון גבוה ודרך הווריד, והרבה פחות במי שנוטלים את תרופות הללו לטיפול באוסטאופורוזיס - במינון נמוך הרבה יותר ולרוב דרך הפה ולא דרך הווריד.

למרות זאת, כן תוארו מקרים של נמק בעצם הלסת במטופלים עם אוסטאופורוזיס, בפרט במי שמטופל בתרופה ממשפחת הביספוספנאטים מעל 3 שנים.

בשנים האחרונות נכנסה בארץ לשימוש תרופה נוספת לאוסטאופורוזיס בשם פרוליה (PROLIA) שניתנת בזריקה תת עורית פעמיים בשנה, וגם היא נקשרה לסיבוך נדיר זה של נמק עצם הלסת.

שאר התרופות המשמשות היום לטיפול באוסטאופורוזיס (אוויסטה, פורטאו, פרוטלוס) לא נקשרו לסיבוך זה, מעצם מנגנון הפעולה השונה שבאמצעותו הן משפיעות על שחלוף העצם.

מה עושים?

ההמלצה היום היא להשלים במידת האפשר את כל טיפולי השיניים הפולשניים טרם התחלת הטיפול בתרופה ממשפחת הביספוספנטים או פרוליה. במידה ואדם כבר מטופל, מומלץ להפסיק את התרופה לפחות שלושה חודשים טרם טיפול השיניים.

רופאי שיניים מסוימים מבקשים מהמטופל לבצע בדיקת דם לסמני שחלוף עצם לפני ביצוע הפעולה הכירורגית. הדבר יכול לסייע בהחלטה אם לדחות את הטיפול או לא, כיוון שערך הסמן מעיד על מידת דיכוי שחלוף העצם שנגרם על ידי התרופה. האנדוקרינולוגים ברובם מסתייגים מביצוע בדיקה זו (הכרוכה בתשלום) מכיוון שאין מידע לגבי התועלת שלה ולגבי הערך הרצוי שימנע סיבוך זה אם בכלל.

חשוב תמיד ליידע את רופא השיניים באם את/ה מטופל/ת בתרופה ממשפחת הביספוספנטים או פרוליה ובכל התלבטות לפנות לרופא המשפחה או לאנדוקרינולוג.

* ד"ר נירית אבירן ברק היא אנדוקרינולוגית ומנהלת קהילת אוסטיאופורוזיס באתר כמוני