מחקר ישראלי הבוחן צריכת כדורים פסיכיאטריים בקרב ישראלים קשישים בגילי 65 עד 94 בהסתמך על סקר לאומי מצביע על רישום יתר של תרופות נוגדות חרדה לנשים. החוקרים ממכון גרטנר לחקר אפידמיולוגיה ומדיניות בריאות ואוניברסיטת תל אביב מעריכים כי רופאים בישראל מתייחסים לתלונות של גברים ונשים באופן שונה, ולכן נוטים לרשום יותר תרופות פסיכיאטריות לנשים.

במחקר נעשה שימוש בממצאי סקר לאומי אודות אורח חייהם של קשישים בישראל (IMAS, Israeli Multidisciplinary Aging Study) שנערך בשנים 2002-2000, ונותחו נתונים אודות השימוש בתרופות פסיכיאטריות בקרב 721 קשישים שהתגוררו בקהילה.

באופן כללי, 81.2% מהנשים ו-61.2% מהגברים שנכללו במדגם דיווחו על הפרעות שינה, 42.1% מהנשים ו-25.1% מהגברים הציגו תסמיני דיכאון קליני קשים, ו-41.8% מהנשים ו-27.5% עברו בחייהם טראומה, כאשר 13.8% מהנשים ו-14.1% מהגברים היו ניצולי שואה.

רק 1.7% מהקשישים שנכללו במחקר טופלו בתרופות נוגדות דיכאון, ולטענת החוקרים הממצא עשוי להעיד על האפשרות לאבחון חסר של דיכאון קליני בקרב קשישים ישראלים במרפאות קהילתיות. כמו כן, נמצא כי הטיפול בנוגדי דיכאון היה שכיח בעיקר בקרב קשישים עם מוגבלות בחיי היומיום.

המחקר העלה עוד כי 1.7% מהקשישים טופלו בתרופות נוגדות אפילפסיה ו-1.1% בתרופות נוגדות פסיכוזה, ללא הבדלים בין המינים בקבוצות אלה.

בבחינת צריכת כדורים פסיכיאטריים בקרב הנבדקים התברר כי 20% מהנשים צרכו נוגדי חרדה (anxiolytics) - שיעור גבוה פי 2.4 בהשוואה לגברים (8%), וכן 12.7% מהנשים צרכו כדורי הרגעה וטשטוש (sedatives/hypnotics), שיעור גבוה ב-47% בהשוואה לגברים (8.6%).

ניתוח המשתנים על צריכת תרופות נוגדות חרדה ותרופות הרגעה, המנטרל השפעתם של גורמים מתערבים, העלה כי לנשים קשישות בישראל סיכויים גבוהים ב-86% להיות מטופלות בתרופות אלה, בהשוואה לגברים. בנוסף, נמצא כי כל עלייה בשנה מגדילה ב-6% את הסיכויים לעבור טיפול בתרופות אלה. כמו כן, הפרעות שינה העלו את הסיכויים לקבל מרשם לתרופה פסיכיאטרית כלשהי.

יחס שונה לנשים ולגברים

סיכויים גבוהים בקרב נשים לעבור טיפול בנוגדי חרדה ותרופות הרגעה בהשוואה לגברים אובחנו במחקרים במדינות מערביות נוספות לרבות אוסטרליה, בריטניה וארה"ב. החוקרים מעריכים כי הפערים בין המינים נובעים בחלקם משכיחות גבוהה יותר של הפרעות פסיכיאטריות מסוג דיכאון וחרדה בקרב נשים לעומת גברים.

אולם מאחר והפער נצפה במחקר הנוכחי גם לאחר נטרול תחלואה פסיכיאטרית, החוקרים מעריכים כי יש לפער סיבות נוספות. החוקרים מעריכים עוד כי נשים פונות יותר לעזרה פסיכיאטרית מקצועית, ובכך עשויות לקבל יותר מרשמים לתרופות נוגדות חרדה, אולם במחקר הנוכחי לא נצפו הבדלים בין המינים במספר הפניות החודשי לרופאי משפחה. מעבר לכך, החוקרים מציעים כי ייתכן ובקרב רופאים בישראל קיימת 'הטיה מגדרית', והם מתייחסים באופן שונה לתלונות של גברים ונשים, מה שמוביל לרישום יתר של מרשמים לנוגדי חרדה עבור מטופלות בהשוואה למטופלים - מגמה שלטענת החוקרים יש להוסיף ולחקור.

ממצא מפתיע נוסף מהמחקר הצביע על חוסר קשר סטטיסטי בין תסמינים קשים של דיכאון לבין שימוש בנוגדי דיכאון בקרב נשים, ממצא שמחזק את הסברה בדבר יחס שונה בקרב רופאים ישראלים לתלונות נפשיות של נשים לעומת גברים. החוקרים אף מעלים את החשש כי תרופות הרגעה שנרשמות לנשים אינן עוברות בחינה מחדש לאורך זמן, בהתאם לשינוי באופי תלונותיהן, ובכך נשים בארץ עלולות להימצא בסיכון גבוה יותר לתופעות לוואי.

במחקר השתתפו צביה בלומשטיין, פרופ' יעל בנימיני, פרופ' דב שמוטקין ופרופ' ליאת לרנר-גבע, וממצאיו התפרסמו בגיליון הנוכחי של כתב העת של האיגוד הפסיכיאטרי, Israel Journal of Psychiatry and Related Sciences.

Isr J Psychiatry Relat Sci- Vol. 51 – No 2, p. 118-127