התאבדות הנה גורם תמותה משמעותי בקרב אנשים הסובלים מהפרעות נפשיות, וגם גורם תמותה בעל משמעות באוכלוסייה ככלל. למרות זאת עד היום לא ניתן היה לכמת או לדעת באופן ביולוגי האם אנשים מתכוונים להתאבד והאבחנה נעשית באופן קליני בלבד. כעת חוקרים מאינדיאנה החליטו להתמודד עם האתגר ולמצוא האם יש סמנים ביולוגיים להתאבדות.

לצורך פענוח השאלה בחרו החוקרים תחילה קבוצה של נבדקים הסובלים מהפרעה דו קוטבית הידועים בנטייתם הגבוה יחסית להתאבדות ובדקו את דמם בתקופות שבהן אין לנבדקים מחשבות האובדניות אל מול מצב שבו המטופלים נמצאים בסיכון אובדני גבוה. מתוך מחקרים קודמים של החוקרים אודות סמנים של הפרעות נפשיות חיפשו החוקרים סמנים ביולוגיים המתבטאים בדם ומקורם גנטי.

בעבודה מורכבת של השוואה בין הנבדק לעצמו ובין נבדקים שונים הצליחו החוקרים לייצר רשימה של סמנים ביולוגיים שישנו סיכוי שהם רלוונטיים להתאבדות. על מנת לבצע תעדוף בין הסמנים השונים לפי רמת השייכות שלהם להתאבדות, השוו החוקרים את רמות הסמנים שמצאו בנבדקים חיים לאלו הנמצאים בדגימות של דם מאנשים שהתאבדו תוך התאמה של גיל ומין.

32% מהסמנים נמצאו ככאלה המשתנים בין מצבים ללא מחשבות אובדניות, למצבים של מחשבות אובדניות משמעותיות ונמצאים גם בקרב אנשים שהתאבדו. לאחר תיקונים שונים ובדיקה מחמירה נשארו החוקרים עם ששה סמנים רלוונטיים. בהמשך מצאו כי הסמן החזק ביותר, זה שדורג ראשון בכל המבחנים הראה כי הוא מסוגל לאבחן גם אשפוזים בעבר או בעתיד הקשורים להתאבדות בקרב אנשים עם הפרעה דו קוטבית.

הממצאים נשמרו, אם כי באופן מוחלש יותר אצל אנשים הסובלים מפסיכוזה. גם 5 הסמנים האחרים ברשימה הצליחו במשימה זו של אבחנה אך ברמה חלשה יותר. עוד נמצא כי הסמנים פעלו גם באנשים שסירבו לחלוק האם יש להם מחשבות אובדניות.

החוקרים מסיקים שהמחקר שלהם מראה כי להתאבדות יש ככל הנראה גם בסיס ביולוגי וניתן אולי למצוא ולפתח טיפולים ובדיקות לבעיה.

Molecular Psychiatry advance online publication 20 August 2013; doi: 10.1038/mp.2013.95