לכל נער ונערה מתבגרים ידוע כי האוייב הגדול ביותר שלהם הוא פצעי הבגרות. אקנה בלע"ז. גיל ההתבגרות מאופיין בין השאר בהתמודדות הקשה של הנער או הנערה בדימוי הגופני החדש שנוצר להם בשנים אלו. ביחד עם שינוי חיצוני בגוף בגודל במסת השרירים ובאברי המין, נוצר גם שינוי נפשי אישיותי.

הדאגה בגיל הזה למראה החיצוני כחלק מהדימוי העצמי הכללי, גדולה מאד. לא יפלא איפה כי פצעי הבגרות הנחשבים בעיני רבים כדוחים, מהווים איום גדול על בני הנוער ומבוגרים צעירים.

תרופות רבות ומגוונות יש בשוק לטיפול באקנה. הנפוצה שביניהן במקרה של אקנה עקשני ונרחב היא רואקוטן (isotretinoin) . לתרופה זו עם כל הברכה והתועלת שהיא מביאה בחלק מהמקרים לגבי פצעי הבגרות ישנן תופעות לוואי ובחלקן אף קשות מאד.

במחקר רטרוספקטיבי שנעשה בשוודיה על כ-6000 תיקי מטופלים בתרופה בגילאים שבין 15 ל 49, דווח על 128 מטופלים בתרופה שהודו כי אושפזו בשל ניסיון אובדני בטרם השתמשו בתרופה אולם לאחר השימוש עלתה משמעותית הנטיה האובדנית אצלם (כארבעים אחוז מהם ניסו להתאבד פעם שניה אחרי נטילת התרופה). גם בקרב כאלה ללא עבר של נסיונות אובדניים עלתה הנטייה.

במהלך נטילת התרופה ועד שלוש שנים לאחר הפסקת השימוש בה עשו אחוז משמעותי של מטופלים, ניסיון אובדני (חלקם הצליחו במשימתם הטראגית). ההתרופה כסיבה להתאבדות עדיין לא ברורה שכן הנטיה האובדנית החלה לעלות לפני השימוש בתרופה.

החוקרים ממליצים לבחון היטב את השימוש בתרופה ולא למהר להציע אותה. כמו גם מעקב והשגחה על אותם שכן לוקחים. למי שהיו נסיונות אובדניים מומלץ שבכל מקרה לא תינתן לו התרופה.
 

BMJ 2010, 341, c5812

תרגום ועריכה: יעקב ברמץ