זאת לא בעיה לרזות, נכון? - אוכלים הרבה פחות ומרזים.   הבעיה האמיתית היא שאחר כך פתאום משמינים, כאילו בלי שאפילו שמנו לב... אני יכולה להעיד על עצמי שאם אעשה תחשיב היסטורי של חיי ואחבר את כל הפעמים שבהם רזיתי (משמעותית) והשמנתי וחוזר חלילה... אגיע לסיכום הגבוה מ- 80 ק"ג.   לראשונה, הראה פרופ' סטייס מאורגון מה קורה במח אחרי הגבלת הקלוריות ולמה אנחנו פתאום רוצים לאכול, את זאת הוא עשה בעזרת צילומי מח. מה שנראה במח הוא שהגבלת המזון מגבירה את ערך הגמול המלווה את האכילה בייחוד מזון עתיר קלוריות מגרה כמו שוקולד וכך לצערנו, החשק שלנו אליו מתגבר ככל שאנחנו מצליחים יותר בלהגביל את עצמנו בקלוריות.   בנוסף, הגבלת קלוריות לאורך יותר זמן אף היא מגבירה את ערך הגמול המתקבל מהאוכל וזאת בהתאם לקלוריות שהוחסרו.   המשתתפים, בני נוער, חולקו לשתי קבוצות (34 ו-51 משתתפים) והסכימו לעשות דיאטת קלוריות רצינית. עם קבוצה אחת בחנו החוקרים את תגובת המח באיזורי תשומת הלב והגמול כשהראו לבני הנוער תמונות של אוכל טעים, לא-טעים או רק כוסות של מים. תגובת הגמל המוגברת נראתה רק לנוכח תמונות אוכל משמין וטעים אך לא עם סתם אוכל או מים, דהיינו התגובה המוגברת היא לא אוטמט, אלא מכוונת לגרום לנבדק לאכול יותר אוכל משמין כדי שיחזיר לעצמו את הקלוריות האבודות. עם הקבוצה השניה בחנו החוקרים את התגובה אחרי מספר שעות משתנה מזמן הארוחה האחרונה, 3-22 שעות, וגם האם יש תגובות לא שגרתיות אצל בני נוער שעשו דיאטה שבועיים לעומת אלה שאכלו רגיל. כאן נראה שדיאטה יותר זמן גורמת ליותר חשק לאכול. התוצאות ברורות, כדי לרזות עדיף לאכול בארוחות קבועות ולהימנע משעות ארוכות ללא מזון בכלל.   עכשו כדאי לבדוק איזה תזונה מתאימה או התנהגות, מפחיתים את רמת החשק.   אמנם אין לחוקרים (שאלתי אותם) מידע על הבדלים בסיגנל בין סוגי תזונה, אבל בהתאם למודל "הסר דאגה מגופך" אני מניחה שכל מה שיוביל להסרת דאגת הגוף יוביל גם להפחתה ברמת החשק שלנו לעוד מזון וכך יאפשר לשמור על הירידה במשקל.NeuroImage, 2013; 67: 322  יש לכם הצעות לאיזה גורמים יורידו אצלכם את גובה סיגנל החשק לאכול?     ועוד מחקר בתחום המראה שלא כדאי ללכת לקנות אוכל כשרעבים כי אז נוטים לקנות מזון יותר משמין.