כמונימפרקיםמדריכיםאיך מאבחנים דלקת חוליות מקשחת (אנקילוזינג ספונדיליטיס)?

איך מאבחנים דלקת חוליות מקשחת (אנקילוזינג ספונדיליטיס)?

כל מה שצריך לדעת על האבחון של דלקת חוליות מקשחת (AS) המכונה גם מחלת בכטרב

מאת דן אבן
תגובות 0

(צילום: Shutterstock)
(צילום: Shutterstock)

דלקת חוליות מקשחת, בלעז אנקילוזינג ספונדיליטיס (AS, Ankylosing Spondylitis), המכונה גם מחלת בכטרב, מהווה את אחת מקבוצת דלקות המפרקים הספונדילוארתרופתיות (SpA).

 

המחלה מתאפיינת בדלקות כרוניות במפרקי האגן ועמוד השדרה ומתבטאת בכאבים - בייחוד כאבי אגן וכאבי גב תחתון ובמקרים הקשים גם בהגבלות תנועתיות בעמוד השדרה. כמו כן המחלה עשויה להיות מלווה גם בפגיעה באזורי גוף אחרים, לרבות מפרקים פריפריים, מערכת העיכול, העיניים והריאות.

 

בדיקה קלינית

 

"בבדיקה קלינית, לדלקת חוליות מקשחת מספר תסמינים אופייניים, לרבות כאבים כרוניים ותחושת נוקשות (stiffness) באגן ועמוד השדרה, לרוב בחלקו התחתון, ולעיתים כאב שמתחיל עוד באזור האגן או אפילו בירכיים", מסבירה פרופ' אורי אלקיים, מנהלת מחלקת המכון הראומטולוגי במרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראסקי (איכילוב).

 

המחלה הדלקתית נוטה לרוב להתחיל במפרק האחורי של האגן 'מפרק העצה והכסל' ולהתפתח במעלה עמוד השדרה. כאב גב דלקתי, בשונה מכאב גב תחתון כרוני אחר, מעיר את החולה משנתו בלילה, ומלווה לרוב בנוקשות בשעות הבוקר שמשתפרת לאורך שעות היום ובזמן מאמץ - זאת בניגוד לרוב כאבי הגב הכרוניים אשר מוחמרים אחרי מאמץ.

 

בנוסף, כ-30% מחולי דלקת חוליות מקשחת עלולים לפתח מעורבות של מפרקים פריפריים כגון ברכיים, קרסוליים, מפרקי ירכיים וכתפיים.

 

סימני היכר נוספים של דלקת חוליות מקשחת - האופייניים גם לדלקת מפרקים פסוריאטית - הם אצבע נפוחה המכונה 'אצבע נקניקיה' בכפות הידיים או הרגליים ואנתזיטיס - דלקת של מיקום הקשר של גידים או של ליגמנטים לעצם, כשבעיקר מעורבים הגידים בכפות הרגליים כגון גיד אכילס. הדלקות באזורי הקישור של גידים בגוף עלולות לגרום לכאבים בעצם הירך, הצלעות, עצם החזה וכן כאבים באזור העקב בעת דריכה על הרגל - כאבים שעוצמתם גבוהה בעיקר בשעות הבוקר.

 

תסמינים נוספים העלולים להתלוות למחלה קשורים בדלקות עיניים מסוג אובאיטיס, המתבטאות בקרב חולים בדלקת חוליות מקשחת לרוב בעיניים אדומות כואבות, רגישות קיצונית לאור או ראייה מטושטשת.

 

בדרך כלל המחלה מופיעה בקרב אנשים צעירים - לרוב מתחת לגיל 45. המחלה פוגעת בגברים בשיעור גבוה פי 3 בהשוואה לנשים, ומופיעה בעיקר בקרב גברים צעירים עד גיל 30. מקרב החולים, גברים גם חווים לרוב כאבים בעוצמה גבוהה יתר מנשים.

 

בדיקות דם

 

אין בנמצא בדיקת דם ספציפית לאבחון דלקת חוליות מקשחת. אמנם בדיקת דם שגרתית עלולה להעיד על הימצאות דלקת הבאה לידי ביטוי במדדי הדלקת כגון מדד שקיעת דם (ש"ד או ESR) ומדד הדלקתיות (CRP), אך זו עשויה להיות קשורה למצבים רפואיים רבים, ולא בהכרח למחלה זו.

 

דלקת חוליות מקשחת נגרמת משילוב של גורמים גנטיים, סביבתיים ואוטואימוניים. בבדיקות סריקה גנטיות של מעל ל-90% מהחולים ניתן למצוא סמן גנטי הקרוי HLA-B27, המאפיין גם חולים בדלקת מפרקים פסוריאטית - אם כי בשיעורים נמוכים יותר. השכיחות של דלקת חוליות מקשחת מקבילה לשכיחות של HLA-B27 בעולם וזאת משתנה באופן מהותי באוכלוסיות שונות. מחקר שפורסם בינואר 2004 בכתב העת הבריטי של החברה המלכותית לרפואה JRSM העלה כי שיעור נשאות בסמן הגנטי באוכלוסייה הכללית משתנה ועומד על 8% בבריטניה וסביב 10% במדינות המערב ועד ל-25% בקרב שבטי אסקימואים ו-50% בקרב אינדיאנים ואוסטרלים ילידים אבוריג'ינים. מכלל הנושאים את הסמן הגנטי, המחקר העלה כי בבריטניה מקרב הסובלים מדלקת חוליות מקשחת, 90% עד 95% חיוביים לסמן הגנטי, וכמו כן הסמן מופיע בקרב רבים מהסובלים מדלקת מפרקים פסוריאטית או מחלת מעי דלקתית כגון קרוהן או קוליטיס. מהצד השני, מקרב כלל האוכלוסייה החיובית לסמן הגנטי HLA-B27 סובלים 1.3% מדלקת חוליות מקשחת - כלומר רוב הנשאים של HLA-B27 לא יפתחו את המחלה.

 

בדיקות הדמיה

 

ככלל, בדיקות ההדמיה עשויות להוות שלב חשוב באבחנה של דלקות המפרקים הספונדילוארתרופתיות (SpA), לרבות דלקת חוליות מקשחת. מעבר לכאבים המאפיינים את המחלה, בהמשך התקדמות של דלקת חוליות מקשחת, עלולות להתפתח פגיעות מבניות במפרקים שניתן לראותן בצילום רנטגן, לרבות שינויים מבניים במפרקי הכסל ועמוד השדרה (לורדוזיס) או עקשת/ גבנון בעמוד השדרה (קיפוזיס) העשוי להיות מלווה בהטיה של הראש קדימה. עם זאת, שינויים אלה לרוב מופיעים רק לאחר שהמחלה מתקדמת ולא נראים בשלביה הראשונים. בשנים האחרונות, ידוע כי ניתן להפנות את החולים לבדיקות MRI כדי לזהות את המחלה בשלביה המוקדמים. 

 

צילומי סי.טי (CT) לא מומלצים בשלב האבחנה של דלקת חוליות מקשחת. לדברי פרופ' אלקיים, "צילום סי.טי לא מדגים דלקת חריפה אלא רק שינויים בעצם, והוא כרוך בהרבה קרינה. היות וחולים בדלקות מפרקים לרוב צעירים, אין לסי.טי מקום בהליך האבחנתי". לעתים נעשה שימוש בצילומי סי טי כדי לסייע באבחנה של חולה קיים, אך לא בתהליך אבחון של חולה חדש. כמו צילומי סי.טי, גם צילום הדמיה של מיפוי עצמות אינו תורם לאבחנה בדלקות מפרקים, למרות שחולים רבים מופנים לבדיקה זו על ידי רופאים אורתופדים ונחשפים לקרינה במינונים גבוהים ללא צורך.

 

קביעת האבחנה 

 

האבחנה של דלקת חוליות מקשחת מתבססת על קריטריונים קליניים שנקבעו ב-1984. כדי לקבוע אבחנה מבוססת נדרש לפחות אחד משלושת הקריטריונים הבאים: כאבי גב דלקתיים שנמשכים מעל ל-3 חודשים המוחמרים במנוחה ומוקלים במאמץ, הגבלה בתנועה של עמוד השדרה המותני והגבלה בהתרחבות של בית החזה, יחד עם עדות רדיוגרפית של סקרואילאיטיס (דלקת במפרקי העצה והכסל). כאמור, בדיקת MRI יכולה לסייע לזהות את המחלה בשלביה המוקדמים. 

 

גם דלקת חוליות מקשחת, בדומה לכלל דלקות המפרקים, אינה מאובחנת בזמן בקרב רבים מהנפגעים. מחקר שנערך בתורכיה ופורסם באפריל 2008 בכתב העת Clinical Rheumatology בקרב 111 חולים העלה כי הזמן הממוצע שחולף מהופעת תסמיני המחלה ועד לקבלת האבחנה עומד על לא פחות מ-6.05 שנים. בעוד שהגיל הממוצע להופעת התסמינים עמד על 23.1 שנים, הגיל הממוצע לקבלת האבחנה עמד על 27.8 שנים. העיכוב הממוצע לאבחנה היה נמוך יותר בקרב חולים הנושאים סמן גנטי הקרוי HLA-B27, המופיע בקרב מעל ל-90% מהסובלים מהמחלה (5.3 שנים), בהשוואה לחולים שאין להם את הסמן הגנטי האמור (9.2 שנים).

 

 

קישור:
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב: