סרטן השד

כמוניסרטן השדמדריכיםסרטן השד: כל הסוגים

סרטן השד: כל הסוגים

שפיר או ממאיר? קרצינומה או סרקומה? שלב 1 או 3? ומה זה ''טריפל נגטיב''? מדריך "כמוני" מפרט את כל סוגי סרטן השד

מאת דן אבן
תגובות 0

(צילום: Shutterstock)
(צילום: Shutterstock)

גוש בשד אינו נחשב לתופעה חריגה, וכ-80% מהגושים שמתפתחים בשד הם שפירים, ומהווים למעשה ציסטות, שקיקי נוזל שמקורם בבלוטות השד, או לחילופין גושים המורכבים מרקמה לא ממארת בעלת מרקם סיבי-בלוטי.

 

קיימים סוגים שונים של גידולים שפירים בשד. בין השכיחים שבגידולים השפירים כלולים גידולי אדנומה ופיברואדנומה, המתפתחים בעיקר בקרב נשים צעירות בעשור השלישי לחייהן (פיברואדנומה שכיחה פי 34 יותר מאדנומה), השונים בסוג הרקמה שהן מכילים, אם כי מוצאם משותף - בתאי האפיתל של בלוטות השד. כמו כן קיימים בשכיחות גבוהה גידולים שפירים בשד מסוג אדנוזיס, המופיעים בצורתם הקלה בקרב 21% מהנשים, ולרוב כלל אינם מאובחנים, ומתאפיינים בשגשוג (פרופילציה) של תאי האציני (acini) - תאים ייחודיים במבניהם המצויים בתוך אונת השד ודומים בצורתם לאשכולית.

 

גידולים שפירים של השד קרויים בעגה הרפואית בשמות שונים, לרבות דלקת שד כרונית (Chronic mastitis‏), שינויים פיברוציסטיים (Fybrocystic Changes), מחלה כיסתית (ציסטה, Cystic Disease), היפרפלזיה כיסתית (Cystic Hyperplasia), דיספלזיית אפיתל (Epithelial Displasia) ומסטופתיה (Mastopathy). גידולים אלה עלולים להיות מלווים בתחושות אי נוחות וכאב, המחמירים לעתים בסמוך למחזור החודשי. כמו כן, קיימת מחלת שד לא ממאירה המתפתחת לעתים בקרב נשים בגיל המעבר הקרויה 'ממרי דקט אקטזיה' (Mammary Duct Ectasia), ומאופיינת בסתימת תעלות בתוך או מתחת לפטמה בפסולת תאית שומנית הגורמת להפרשה בצבע ירוק או אפור מהפטמה ולתחושה של גוש בשד ולעתים מתפתחת לכדי דלקת וכאבים.

 

לצד אלה, כחמישית מהגושים המתפתחים בשד עלולים להיות ממאירים. לכן באגודה למלחמה בסרטן קוראים לכל אישה שמגלה ממצא כלשהו בשד שלא לדחות ביקור אצל רופא, ולהגיע לבדיקה דחופה לבירור הממצא.

 

סוגי סרטן השד לפי הרכב הגידול

 

רוב הסוגים של סרטן השד הם מסוג קרצינומה, שמשמעו סרטן שמקורו ברקמת תאי האפיתל המצויים בשכבה החיצונית של השד, ומסיבה כלשהי מתחלקים ללא בקרה ועלולים לשלוח גרורות. ככלל, תאי האפיתל ברקמות המצפות איברים פנימיים וחיצוניים בגוף מועדים לחלוקה בלתי מבוקרת, ועל כן קרצינומה היא סוג הסרטן השכיח בעולם. קיימים מספר סוגים של קרצינומות, שאחד מהם - 'אדנוקרצינומה' - מאופיין במבנה מיקרוסקופי של בלוטות העשויות אף להפריש חומרים שונים כמו חומר רירי מסוג מוצין (Mucin). סרטן השד - במידה ומסווג כקרצינומה - הוא אחד הסוגים של אדנוקרצינומה.

 

נהוג לסווג את סרטן השד מסוג קרציונמה לשניים:

 

דקטל קרצינומה (Ductal Carcinoma)

 

כשמקור הגידול בתאי האפיתל שבצינוריות החלב - תעלות המובילות חלב מהבלוטות המייצרות חלב בשד לעבר הפטמה. גידול זה נחשב לסרטן השד השכיח ביותר, ומהווה כ-80% מהמקרים.

 

לובולר קרצינומה (Lobular Carcinoma)

 

כשמקור הגידול בתאי האפיתל ברקמה הבלוטית של בלוטות החלב שבשד. 

 

תהליך סרטני של תאי האפיתל בצינוריות החלב או בבלוטות החלב, המאופיין בשינויים בגודל התאים, בצורתם, במספרם או באופן צמיחתם והתרבותם, קרוי 'אטיפיקל היפרפלסיה' (Atypical Hyperplasia).

 

כמו כן, קיימים סוגים נוספים של סרטן השד:

 

מחלת פאג'ט (Paget Disease)

 

סוג נדיר של סרטן השד, המתבטא באקזמה של העור סביב הפטמה. מחלה זו מהווה כ-3% מגידולי סרטן השד, ומופיעה לרוב בקרב חולות בגילי 40 עד 70.

 

סרקומה (Sarcoma)

 

סרקומה של השד היא סוג נדיר של סרטן שד שמקורו ברקמת החיבור של השד. סוגים שונים של רקמות חיבור בשד עלולים להתפתח לכדי סרקומה של השד, לרבות רקמת חיבור לייפתית, רקמת שריר חלק (למשל בדפנות כלי הדם שבשד והפטמה), רקמות שומן וכלי דם. כמו כן, סרקומה של השד עלולה להתפתח כתוצאה מתהליך של החלפת סוג אחד של תא בוגר בסוג אחר בתוך רקמת השד, הקרוי 'מטפלזיית שד'. גידולים ברקמות החיבור של השד הם לרוב שפירים, ומוסרים בקלות עם שולי הרקמה הבריאה. במקרים נדירים גידולים אלה סרטניים ודורשים כריתה מלאה (מסטקטומי). סרטן מסוג סרקומה של השד לרוב אינו מגיב לטיפולים הורמונאליים ומגיב חלקית בלבד להקרנות וכימותרפיה.

 

סרטן שד דלקתי (Inflammatory Breast cancer)

 

סרטן שד דלקתי מהווה אף הוא סוג נדיר של סרטן השד, העשוי לגדול שלא בצורת גוש הניתן למישוש בשד, אלא להתבטא באופן פתאומי בשד אדום, נפוח וחם למגע, ולעתים בחריצים או סימנים בולטים על השד או בעור מצולק המזכיר קליפת תפוז. גידול זה מתפתח לאורך קשריות הלימפה הקטנות בעור השד וחוסם אותן, מה שעלול להוביל למראה של שד נפוח ודלקתי. קשריות הלימפה (Lymph Nodes) בשד - הקרויות גם 'בלוטות לימפה' או 'קשרי לימפה' - הן חלק ממערכת הלימפה, ותפקידן לסלק נוזלים מרקמות הגוף ולסנן החוצה מהתאים חיידקים וחומרי פסולת המגיעים אליהן דרך צינוריות לימפה, סינון המבוצע באמצעות תאי המערכת החיסונית.

 

סיווג סרטן השד לפי שלב הגידול

 

בחלוקה נוספת נהוג לסווג גידולים סרטניים בשד בהתאם לשלב הגידול בעת האבחנה. ככלל, גידולים סרטניים בשד (וכן באיברי גוף נוספים) מסווגים לפי גודלם בסנטימטרים. המדידה מתבצעת על ידי רופא בבדיקה ידנית, בבדיקה פתולוגית לאחר ניתוח להסרת הרקמה הגידולית, או באמצעות צילומי הדמיה מסוג ממוגרפיה (רנטגן), אולטרה סאונד, CT או MRI. הזיהוי המדויק ביותר לגודלו של הגידול ניתן בניתוח פתולוגי לאחר ניתוח.

 

התהליך לקביעת שלב הגידול הסרטני קרוי סטייג'ינג (Staging), וכולל מעבר לאומדן גודלו של הגידול גם קביעה לנוכחות או העדר של גרורות בבלוטות הלימפה ונוכחות או העדר של גרורות רחוקות, קביעות המבוצעות אף הן בעזרת בדיקות הדמיה שונות, לרבות רנטגן, CT או MRI, בהתאם לשיקול רפואי.

 

שלב 0

 

כשגידול בשד אינו חודרני, ומוגבל לבלוטות החלב או לצינוריות החלב - הגידול יסווג בשלב 0. גידול זה קרוי 'ממוקד' ובלעז In Situ Carcinoma, והמשמעות שהגידול מקומי ואינו מפושט. בשלב זה אין מעורבות של קשריות הלימפה בגידול, ואין התפתחות של גרורות מרוחקות.

 

סרטן ממוקד מסוג 'דקטל קרצינומה' המצוי בשלב זה, כלומר המוגבל לחלל צינוריות החלב בלבד, מכונה באותיות DCIS כלומר Ductal Carcinoma In Situ, וזהו הסוג הנפוץ ביותר של סרטן שד שאינו פולשני, וכן האבחנה הנפוצה ביותר בקרב נשים שעוברות ממוגרפיה ומאובחנות עם ממצא חיובי כלשהו. בסוג סרטן זה נהוג לברר את מידת הנמק של תאי הגידול, הקרויה 'נקרוזיס' (necrosis), ו-DCIS עם נמק קרוי גם 'קומדוקרצינומה'. סרטן מסוג 'לובולר קרצינומה' המצוי בשלב זה נהוג לכנות באותיות LCIS, כלומר Lubolar Carcinoma In Situ.

 

לפי מאגר של חולות בסרטן השד (SEER) של המכון הלאומי לסרטן בארה"ב (NCI, National Cancer Institute), סיכויי ההחלמה מסרטן השד המאובחן בשלב 0 כעבור חמש שנים שואפים ל-100%. לפי מחקר מעקב אמריקאי שהחל בשנת 1989 וכלל 50,000 נשים, שיעורי ההחלמה בשלב 0 עומדים על 92%.

 

שלב 1

 

כשהגידול בשד בקוטר שאינו עולה על 2 ס"מ, ויצא מגבולות צינוריות החלב או בלוטות החלב, אך לא התפשט אל חוץ לשד, הוא יסווג כ'מחלחל' (infiltrating) או פולשני (invasive) בשלב 1. בשלב זה הגידול פלש לרקמת השד עצמה אך טרם התפשט לקשריות הלימפה וטרם פיתח גרורות חיצוניות לשד.

 

לפי מאגר המכון הלאומי לסרטן בארה"ב, גם סיכויי ההחלמה מסרטן השד המאובחן בשלב 1 כעבור חמש שנים שואפים ל-100%. לפי מחקר המעקב, שיעורי ההחלמה עומדים בשלב זה על 87%.

 

שלב 2

 

בשלב 2 מסווג גידול חודרני בקוטר שאינו עולה על 2 ס"מ, שחדר לקשריות הלימפה בבית השחי באותו הצד של השד הקרויות 'קשריות שד אקסילריות', ומאופיינות בכך שהן אינן צמודות זו לזו. בשלב זה יסווג גם גידול גדול בקוטר של 5-2 ס"מ שמערב או אינו מערב את קשריות הלימפה בבית השחי, וכן גידול בקוטר של מעל ל-5 ס"מ שאינו מערב את קשריות הלימפה.

 

לפי נתוני המכון הלאומי לסרטן בארה"ב, סיכויי ההחלמה מסרטן השד המאובחן בשלב 2 עומדים על 93%. לפי מחקר המעקב, בשלב זה נמדדים 75% אחוזי החלמה.

 

שלב 3

 

שלב זה של גידול סרטן השד הוא המורכב ביותר, ומחולק לשני תתי שלבים:

 

בשלב 3א' יסווג גידול חודרני שקוטרו אינו עולה על 5 ס"מ שחדר לקשריות לימפה בבית השחי המקובעות או שנצמדו אחת לשנייה, או גידול שקוטרו גדול מ-5 ס"מ שחדר לקשריות הלימפה, גם אם חדר רק לקשריות האקסילריות.

 

בשלב 3ב' יסווג גידול חודרני בקוטר כלשהו ששיגר גרורות לרקמות המקיפות את השד, לרבות לדופן בית החזה, העור סביב השד, הצלעות ושרירי בית החזה, וכן גידול בכל גודל שהוא שהתפשט לקשריות הלימפה בדופן בית החזה, הממוקמות לאורך עצם החזה. כמו כן, בשלב זה יסווגו כלל החולות המאובחנות עם סרטן השד הדלקתי.

 

לפי נתוני המכון הלאומי לסרטן בארה"ב, סיכויי ההחלמה מסרטן השד המאובחן בשלב 3 עומדים על 72%. לפי מחקר המעקב, בשלב זה סיכויי ההחלמה הם 46%.

 

שלב 4

 

בשלב זה הגידול בשד כבר שיגר גרורות לאיברים אחרים בגוף, לרוב לעצמות עמוד השדרה, הגולגולת, אגן הירכיים ועצמות עליונות בגפיים, וכן הריאות, הכבד או המוח. כשגידול סרטני בשד התפתח לאיבר אחר, מקבל האיבר החדש את התואר 'סרטן משני', וכך חולה עם סרטן השד וגרורות בעצמות מאובחנת עם סרטן שד ראשוני וסרטן עצמות משני.

 

לפי נתוני המכון הלאומי לסרטן בארה"ב, סיכויי ההחלמה מסרטן השד המאובחן בשלב 4 עומדים על 22%. לפי מחקר המעקב, הסיכויים עומדים בשלב זה על 13%.

 

במקרים של סרטן שד פולשני (שלבים 4-1), גידולי הסרטן השכיחים מכונים באותיות IDC, כלומר Infiltrating Invasive Ductal Carcinoma - סרטן פולשני מסוג 'דקטל קרצינומה' שתחילתו במעברי החלב בשד, וחדר לרקמות השומניות של השד. אבחנה זו מתקבלת בקרב 80% ממקרי סרטן השד הפולשני, וסוג זה של סרטן גם מצוי בסיכון להתפתחות גרורות באיברי גוף נוספים. כמו כן, סרטן המכונה ILC, כלומר Infiltrating Invasive Lobular Carcinoma, הוא סרטן פולשני מסוג 'לובולר קרצינומה' שתחילתו בבלוטות החלב. סרטן זה קשה לגילוי בבדיקות מסוג ממוגרפיה. כ-10% עד 15% ממקרי הסרטן הפולשני שייכים לסוג זה.

 

מערכת הסיווג כוללת שלושה סוגים נוספים של קרצינומות נדירות של השד המאובחנות רק בשלבים פולשניים:

 

מדולר קרצינומה (Medullary Carcinoma)

 

סרטן שד פולשני שבו קיים גבול ברור בין רקמת הגידול לבין הרקמות הבריאות, המאופיין בתאי סרטן גדולים ובהימצאות תאי המערכת החיסונית בשולי הגידול. לסרטן מסוג זה סיכויי החלמה גבוהים יחסית, והוא מהווה 5% מכלל המקרים של סרטן פולשני.

 

מוקינוס קרצינומה (Mucinous Carcinoma)

 

סוג נדיר של סרטן שד פולשני הנגרם על ידי תאי סרטן המייצרים ריר. גם לסוג זה המכונה גם Colloid Carcinoma סיכויי ריפוי גבוהים יחסית.

 

טובולר קרצינומה (Tubular Carcinoma)

 

סרטן שד פולשני בעל סיכויי החלמה טובים הנגרם על ידי סוג של תאי סרטן המאופיין במבנים חודרים הקרויים טובולריים, המהווה 2% מכלל מקרי סרטן השד.

 

במערכת הסיווגים של סרטן השד מוכר גם סרטן שד רב מוקדי/רב מרכזי (Multicentric), כשקיים יותר ממקור אחד להתפתחות הגידול בשד. גידולים בשד ממקורות שונים יכולים להיות קשורים אחד לשני או להתפתח באופן עצמאי ללא קשר בניהם.

 

שלב הגידול הוא לרוב הגורם המכריע הקובע את הטיפול שיותאם לחולה. ברמה פשטנית, בסרטן השד נהוג באופן מסורתי לטפל בשלבים המוקדמים בניתוח להסרת הגידול ובהקרנות, ואילו בשלבים מתקדמים יותר מותאם גם טיפול כימותרפי ו/או ביולוגי כדי לצמצם את הגידול והגרורות ששיגר. בפועל קיימים כיום עשרות רבות של פרוטוקולים טיפוליים שונים בהתאם לסוג הגידול ולמבנהו, המתעדכנים כל העת, וחלקם משתנים גם בהתאם להימצאות מוטציות גנטיות אצל החולות (הסבר בהמשך).

 

שלבי הגידול של סרטן השד נקבעים באבחנה הראשונית של המחלה, ואינם משתנים עם הזמן. כך, למשל, חולה שאובחנה עם גידול בשד בשלב 2 ובהמשך הגידול לא הגיב לטיפול הרפואי והתפשט ושיגר גרורות לעצמות, תוגדר כ'חולת סרטן השד בשלב 2 עם גרורות לעצמות', ולא כחולה בשלב 4. כמו כן, במידה והיא החלימה והגידול בשד נעלם ובהמשך חוזר עם גרורות לכבד, החולה תוגדר כ'חולת סרטן השד שלב 2 עם גרורות לכבד', ואבחנתה לא תשתנה לחולה בשלב 4. כך נשמר לכל חולה סיווג הגידול בהתאם לאבחנה הראשונית, כשאליו נוספים תיאורים המצביעים על קצב התפתחות הגידול. סיווג הולם של סרטן השד חיוני, מאחר והגישה הטיפולית וכן סיכויי ההחלמה מסרטן השד משתנים בין הקטגוריות. סיכויי ההחלמה מסרטן שד שלב 2 עם גרורות בעצמות שונים מאלו של סרטן שד שלב 4 שאובחן לראשונה כשכבר היה גרורתי.

 

לפי נתוני הרישום הלאומי לסרטן במרכז לבקרת מחלות במשרד הבריאות, בישראל מאובחנות מדי שנה כ-4,100 חולות בסרטן השד הפולשני (חודרני) ו-500 חולות עם סרטן שד ממוקד, וכ-1,000 נשים נפטרות מהמחלה. בשנת 2011 סרטן שד היווה 31% מכלל הגידולים החודרניים בקרב נשים בישראל. בישראל חיות כיום מעל ל-200,000 חולות בסרטן השד שאובחנו בשנים 2011-2007 ומוגדרות מחלימות או שעדיין מתמודדות עם המחלה.

 

שיעור החולות החדשות בסרטן השד בישראל מצוי במגמת ירידה והתייצבות בקרב יהודיות מאז שנת 2000 ובקרב ערביות מאז 2010. שיעורי התמותה מהמחלה מצויים גם הם במגמת ירידה, מגמה שהחלה בקרב יהודיות מאמצע שנות ה-90 ובקרב ערביות משנת 2010. רוב המאובחנות עם סרטן השד בישראל הן מעל גיל 50. 

 

בישראל ממוגרפיה ניתנת בסל הבריאות לנשים בגילי 74-50 אחת לשנתיים, ולפי נתוני התכנית הלאומית לגילוי מוקדם של סרטן השד, 70% מקרב היהודיות והערביות מבצעות את הבדיקה וכן 63% מהחרדיות. לפי תוכנית זו, מכלל הנשים שאובחנו כתוצאה מהסריקה, 78% אובחנו עם סרטן בשלב 0 מסוג DCIS או עם סרטן חודרני בשלב 1, כשסיכויי ההחלמה שואפים ל-100%.

 

בהשוואה בינלאומית, בישראל נמדד שיעור גבוה של סרטן השד: 80.5 למאה אלף נשים, הגבוה בהשוואה למדינות אחרות באזור כדוגמת ירדן (61), מצרים (49.5), הרשות הפלסטינית (44.1), תורכיה (39.1) ואיראן (28.1), ובהשוואה לחלק המדינות המערביות כגון ספרד (67.3) וכן לרוסיה (45.6), הודו (26.8) וסין (22.1), ונמוך בהשוואה לגרמניה (91.6), ארה"ב (92.9), בריטניה (95) וצרפת (104.5). אחת הסיבות לשכיחות הגבוהה של סרטן השד בישראל נעוצה באוכלוסייה היהודית האשכנזית שהיא בעלת פוטנציאל גבוה יותר לסרטן שד תורשתי.

 

סרטן שד משפחתי ותורשתי

 

מערכת הסיווגים של סרטן השד כוללת גם התייחסות לגנטיקה, ההופכת להיות משמעותית לקביעת הפרוטוקול הטיפולי במחלה.

 

סרטן שד משפחתי (Familial)

 

סרטן שד משפחתי מאובחן כשמופיע ריבוי של מקרי סרטן במשפחה שהוא מעבר למקרי. רוב מקרי סרטן השד נחשבים ספוראדיים, ללא חולי סרטן נוספים במשפחה. עם זאת, בחלק מהמקרים ניתן לזהות תמונה משפחתית של סרטן, כשברוב המקרים בהם מדובר בסרטן השד, נטייה משפחתית גם מעלה את הסיכון בקרב קרובות המשפחה לפתח סרטן השחלות.

 

סרטן שד תורשתי

 

סרטן שד תורשתי מאובחן במקרים שבהם אובחן סרטן שד משפחתי, וניתן להצביע על תבנית גנטית ברורה של מוטציה או סמן בגן מסוים הקשור בהתפתחות סרטן שד.

 

שתי המוטציות המרכזיות בישראל המעלות בעשרות אחוזים את הסיכון לסרטן השד המשפחתי-תורשתי מכונות בשם הכולל 'המוטציה האשכנזית'. הכוונה לשלוש מוטציות בגנים BRCA1 (שתי מוטציות) ו-BRCA2 (מוטציה שלישית), המצויות בקרב 80% מהמשפחות עם תמונה של סרטן שד ושחלות משפחתי ובקרב 40% מהמשפחות עם סרטן שד משפחתי בלבד ללא סרטן השחלות. כיום מבוצעות בישראל בדיקות גנטיות לנשים עם סיכון משפחתי של סרטן השד לנוכחות מוטציות אלה. לפי נתונים הנאספים במחקרים, מוטציות אלה קיימות בקרב 0.5% מכלל הישראליות ואילו בקרב 2.5% מהנשים היהודיות ממוצא אשכנזי.

 

פרט למוטציות בגנים BRCA1 ו-BRCA2, תוארו במחקרים מהעולם עוד עשרות מוטציות נוספות כקשורות לסרטן השד בקרב נשים, לרבות מוטציות בגנים CHK2, P53, PALB2, BRIP1 ו-PTEN. ההערכה כי מוטציות אלה יחד מהוות כ-5% מהמקרים של סרטן שד משפחתי-תורשתי.

 

עוד על המוטציות הגנטיות המעלות סיכון לסרטן השד 

 

סיווג לפי הרכב מולקולארי של הגידול

 

ניתן לסווג גידולים סרטניים בהתאם למדדים המולקולאריים המתקבלים בבדיקות מעבדה המאפיינים את התנהגותו של הגידול. סיווגים אלה הפכו להיות חיוניים בשנים האחרונות לצורך התאמת טיפול לחולות, בייחוד בעידן התאמת טיפולים תרופתיים בהתאם למפה הגנטית.

 

סרטן שד חיובי/ שלילי לאסטרוגן/פרוגסטרון

 

קיומם של קולטנים להורמונים נמדדים בבדיקת מעבדה פתולוגית של הגידול, במטרה לברר האם הגידול הסרטני המתפתח בשד מכיל קולטנים להורמונים מסוג אסטרוגן ופרוגסטרון. גידול סרטני חיובי לאסטרוגן מכיל קולטנים לאסטרוגן ומכאן שהוא רגיש להורמון האסטרוגן, מסומן בדו"ח הפתולוגי באותיות ER+, ואילו גידול חיובי לפרוגסטרון מסומן באותיות PR+. מחקרים הראו כבר בשנות השישים כי גידולים סרטניים חיוביים להורמונים מגיבים יותר לטיפולים הורמונאליים, ואילו גידולים שליליים להורמונים נמצאים בסיכויים גבוהים של מעל ל-90% שלא להגיב לטיפולים הורמונאליים.

 

גידול סרטני חיובי לאסטרוגן נפוץ יותר בקרב חולות מבוגרות בסרטן השד, לאחר גיל הבלות. כמו כן, למרות תגובה טובה יותר לטיפולים הורמונאליים, גידולים אלה נוטים יותר לגרורות בעצמות ובריאות. מחקרים לא מצאו עד כה קשר בין גידול סרטני חיובי לפרוגסטרון לבין גיל החולה.

 

קראו עוד על בדיקת תגובה לטיפול בסרטן

 

סרטן שד חיובי/שלילי לחלבון HER-2

 

ניתן לסווג את סרטן השד בהתאם להימצאות רמת החלבון HER-2 המצוי על פני התא הסרטני. HER-2 הוא חלבון המצוי על פני תאים בגוף, ויש לו תפקיד בבקרת חלוקתם. בכ-15-20% מגידולי סרטן השד קיימת כמות מוגברת של חלבון HER-2 על פני התאים הממאירים. ביטוי היתר של החלבון נוצר כאשר קיים עודף עותקים של הגן שמייצר את החלבון, ממנו אמורים להיות רק שני עותקים בתאים תקינים.

 

רמות החלבון HER-2 בגידול הסרטני בשד נמדדות בבדיקה פתולוגית של הגידול שניטל בביופסיה, בסקלה שבין 0 (ללא חלבון) לבין 3 ומעלה (רמות גבוהות במיוחד). ביטוי יתר של HER-2 גורם לחלוקה מוגברת של התאים הממאירים ולהתפשטות מהירה יותר של הגידול, ומאופיין בסיכון גבוה יותר לחזרה של הגידול לאחר החלמה. גידול חיובי לחלבון, המכונה לעתים גם סרטן שד לומינלי, למרות היותו אלים יותר, גם מנבא סיכויים טובים יותר של תגובה לטיפול ביולוגי חדשני לסרטן השד בתרופה טראסטוזומאב (הרצפטין), בהשוואה לגידול שלילי לחלבון.

 

רמות החלבון HER-2 גבוהות בקרב כרבע מחולות סרטן השד, ובמצבים אלה גורם ביטוי היתר של החלבון להפרת איזון גבוהה יותר ולהתפשטות מהירה יותר של הגידול. כיום קיימות ארבע תרופות ביולוגיות המשמשות לטיפול בחולות אלה: הטיפול בתרופה הרצפטין (הרספטין) נועד לחסום את החלבון וכך למנוע את האצת הגידול, הטיפול בטייקרב מעכב אנזימים המפעילים תהליכים סרטניים בתא, הטיפול בפרג'טה מונע את היצמדות HER-2 לחלבוני HER אחרים ומעכב העברת אותות תוך תאיים, והטיפול בקדסיילה המהווה שילוב של רכיב ההרצפטין עם כימותרפיה מסוג DM1.

 

בנוסף, נוכחות חלבון HER-2 בגידול גם מנבאת את הצלחת הטיפול באדריאמיצין (דוקסורוביצין), תרופה כימותרפית הניתנת להאטת התקדמות תאי סרטן בגוף המגיבה טוב יותר בגידולים שליליים לחלבון HER-2.

 

סוג נוסף של סרטן שד קרוי 'טריפל נגטיב' ופרושו סרטן שד השלילי לשלושת סוגי הקולטנים - הן לקולטנים לאסטרוגן, הן לקולטנים לפרוגסטרון והן לחלבון HER-2. סרטן מסוג זה מאופיין בקצב גבוה של התחלקות התאים הסרטניים, ואגרסיבי יותר בהשוואה לסוגים אחרים של סרטן השד, הן מבחינת התפשטות המחלה והן מבחינת הסיכון לחזרת הגידול, והוא לרוב יאובחן בשלבים מתקדמים יותר. חולות עם סרטן שד טריפל נגטיב נמצאות בסיכון של 34% לחזרה של המחלה כעבור 2.6 שנים בממוצע. סרטן זה אופייני יותר לחולות צעירות מתחת לגיל 50 ולחולות בסרטן שד משפחתי-תורשתי נשאיות מוטציה בגן BRCA1. כיום מתבצעים מספר מחקרים רפואיים במטרה לפתח של פרוטוקול תרופתי ייחודי לחולות בסרטן שד טריפל נגטיב.

 

סיווגים נוספים של סרטן השד 

 

סיווג לפי צפיפות השד

 

בבחינת סוג סרטן השד לעתים נדרשת התייחסות לצפיפות השד. הדירוג המקובל בעולם להערכת צפיפות השד - הקרוי דירוג BI-RADS - מציע ניקוד של 1 לשד ברקמת שד חלקה כמעט שומנית לחלוטין; ניקוד 2 לצפיפויות פזורות בתוך השד, כשרקמת החיבור והרקמה הבלוטית מהוות 25% עד 50% מהשד; ניקוד 3 לרקמת שד צפופה שבה רקמת החיבור והרקמה הבלוטית מהוות 51% עד 75% מהשד, באופן המקשה על אבחון גושים קטנים בשד; וניקוד 4 לרקמה צפופה מאוד שבה רקמת החיבור והרקמה הבלוטית מהוות מעל ל-75% מהשד, מצב העלול להביא לפספוס באבחון גידולים סרטניים.

 

לנשים בעלות מבנה שד צפוף (ניקוד 3 ו-4), המהוות כמחצית מהנשים מעל גיל 50 וכ-40% מהנשים מתחת לגיל 50, בדיקת ממוגרפיה עלולה לפספס לבדה גילוי של גידולים סרטניים זעירים. במקרה זה נדרשת השלמה לממוגרפיה בבדיקת אולטרה סאונד/ אולטרה סאונד אוטומטי תלת מימדי/ ממוגרפיה בשילוב עם הזרקת חומר ניגוד.

 

סיווג הישנות של סרטן השד

 

כשחולה שהחלימה מסרטן השד מאובחנת עם גידול סרטני חוזר באותו השד או בשד השני או אף באיבר אחר בגוף, יסווג הגידול באחד משלושה מצבים:

 

הישנות מקומית (Local Reccurence) - מאובחנת כשהגידול חוזר בשד, כסרטן שד ממוקד או פולשני. בקרב חולות עם הישנות מקומית, ברוב המקרים (66%) חוזר הגידול באותו השד ובאותו מיקום שבו הופיע לראשונה או בסמוך, ואילו בשליש הנוסף חוזר הגידול באזור אחר בשד או בשד השני. טיפול בסרטן חוזר עם הישנות מקומית דומה לרוב לטיפול בסרטן שד ראשוני, וכולל הסרה חלקית או מלאה של השד לצד טיפולים בהקרנות, כימותרפיה ותרופות נוספות, בהתאם למאפייני הגידול.

 

הישנות אזורית (Regional Reccurence) - מאובחנת כשהגידול חוזר בקשריות הלימפה, למשל באותן קשריות שלא הוסרו בניתוח לאחר שאובחן הסרטן הראשוני או בבלוטות לימפה באזורים אחרים בגוף, לרבות בצוואר ובית החזה. במקרים אלה לרוב מותאם טיפול הכולל הסרה של בלוטת לימפה לצד טיפולים בהקרנה וכימותרפיה ותרופות נוספות.

 

הישנות מרוחקת (Distant Reccurence) - מתרחשת כשסרטן השד חוזר במקום מרוחק מהסרטן המקורי ולמעשה כגרורה לסרטן השד הראשוני הממשיכה להתפשט באיבר חדש. האיברים השכיחים להישנות מרוחקת של סרטן השד הם העצמות, הכבד והכליות. כיום קיימים טיפולים תרופתיים המציעים האטה בהתקדמות של סרטן גרורתי שחזר בדפוס של הישנות מרוחקת, ובחלק מהטיפולים בסוג זה של סרטן השד ניתן לטפל לתקופה ממושכת.

 

סרטן שד בגברים

 

סרטן שד בגברים מהווה תת סוג של סרטן השד. תאים סרטניים עלולים להתפתח גם ברקמת השד של הגבר, המצויה מאחורי הפטמות, אם כי שכיחות המחלה בקרב גברים נמוכה ביותר, ומכלל המקרים המאובנים של סרטן השד מאובחן גבר אחד לכל מאה נשים. בישראל מאובחנים מדי שנה 50 גברים עם סרטן השד של הגבר.

 

גברים עשויים לפתח גידולים סרטניים בשד מסוגים שונים, המשיקים לרוב הסוגים שעלולות לפתח נשים: הסוג הנפוץ ביותר של סרטן שד בקרב גברים הוא גם הנפוץ בקרב נשים - סרטן שד פולשני מסוג 'דקטל קרצינומה' (IDC) שמקורו בצינוריות המובילות לפטמה (אשר בקרב נשים מובילות חלב מבלוטות החלב שבשד).

 

כמו כן, סרקומה של השד מאובחנת בקרב 5%-4% מהגברים הלוקים בסרטן השד (יותר משכיחותה בקרב נשים חולות), וגברים עלולים לפתח גם גידולים סרטניים מסוגי סרטן השד הדלקתי, סרטן שד ממוקד מסוג דקטל קרצינומה (DCIS) ומחלת פאג'ט.

 

קישור:
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב: