"אולי תבדקי מזוזות ? " אומרת לי מישהי בעבודה...ושכנתה מוסיפה בציניות "אני מציעה מגרשי שדים דווקא" .
כן...אם זה לא היה מה שזה היה היינו צוחקים.

בדיוק ביום בו סגרתי שנה בעבודה...וגם כתבתי פוסט התחיל הבלגן. מאז ובמשך 3 שבועות נגררתי לשרשרת אירועים שהשד יודע (ואולי שָדָי...לאוהבי המזוזות) מאיפה קפצו עלי.

זה התחיל בתאונה מול רוכב אופנוע - לא התנגשנו למזלנו אך החלקנו בבלימת חירום שגררה קצת רעש, בלגן, משטרה, אמבולנס שווא וצורך במתן עדות במשטרה...

אח"כ באו החגים... סוג של שקט...אמנם קצת מעצבן אבל כדאי להגיד תודה...

ואז הטלפון מצלצל "שלום..מדברים מהחטיבה..הכול בסדר עם הילד אבל...סעי לשניידר" מה זה בסדר? אני אומרת לכם ממש דבש!! באמצע טיול של"ח של הבן הגיע נחיל דבורים ועקץ אותו ואת חבריו במגוון מקומות.

ואז...(הבנתם ..זה לא נגמר) הבן זוג חוזר מטיפול ונהג צעיר עם רגל כבדה על הגז נכנס בחצי מכונית...לא מהצד של הנהג ולאיש שלי שלום (תודה לאל).

במוסך אמרו לי "לא נורא...כל עוד זה רק פח ולא בבריאות..."

אני כ"כ מסכימה איתם רק ש...אתם יודעים...