תת תזונת חלבונים בחולי דיאליזה אינה דבר נדיר. תת תזונה קשה בחולי דיאליזה קשור עם תחלואה ותמותה מוגברים, ולכן מצריכה התערבות תזונתית מתאימה.

אופציות הטיפול התזונתי מרובות, וכוללות - יעוץ והדרכת תזונאית נפרולוגית על דיאטה ומזונות עתירים בחלבונים, מתן תוספי מזון שונים דרך הפה, הזנה ישירות דרך הקיבה (הזנה אנטרלית), דרך זונדה או דרך צינורית המוחדרת ישירות לקיבה (PEG).

במקרים קיצוניים בהם מערכת העיכול אינה מתפקדת היטב, ואין ספיגת מזון מספקת, קיימות אופציות להזנת-על תוך ורידית, הן במהלך הדיאליזות (IDPN) או הזנת על קבועה תוך ורידית (TPN).


קיימים תוספי מזון שונים המתאימים לחולי דיאליזה. תוסף המזון הספציפי יומלץ ע"י התזונאית הנפרולוגית במכון הדיאליזה, וזאת בהתבסס על מצבו התזונתי של החולה, הדרישות הקלוריות, כמות החלבונים הדרושה, וכן ערכי זרחן, אשלגן וכדומה.


הזנה דרך מערכת העיכול נמצאת בעדיפות עליונה. כל עוד קיימת ספיגה מספקת דרך מערכת העיכול, יש להתבסס על הזנה של מערכת העיכול. גם אם מתן תוספי מזון, יש לדאוג כי החולה ימשיך לאכול ככל שיוכל, בכדי שמערכת העיכול תמשיך פעילותה.

להזנה אנטרלית של הקיבה מס' יתרונות -
(1) שמירה על שלמות ותפקוד דפנות המעי
(2) מניעת צמיחת יתר של חיידקים במעי
(3) מחיר זול יותר מהזנת על תוך ורידית

אולם, לצורך הזנה זו יש צורך בהכנסת זונדה או צינורית דרך העור לקיבה (PEG), דבר הפוגע באיכות החיים. לכן, צורת הזנה זו שמורה למקרים קיצוניים בלבד.

במקרים בהם מערכת העיכול אינה מתפקדת ואינה סופגת דיה, אין מנוס לעיתים מהזנה תוך ורידית. ניתן לנצל את אקסס הדיאליזה לצורך מתן הזנה כזו. אחת האפשרויות הינה מתן תמיסות מזון, המכילות בעיקר סוכרים, חומצות אמיניות, שומנים ומולטיויטמינים, ישירות לתוך הוריד.

אחת הצורות למתן הזנה תוך ורידית הינה טיפול במהלך הדיאליזות - IDPN, ישירות דרך אקסס הדיאליזה. חסרונה העיקרי של השיטה הוא מגבלת הזמן. תוספת זו ניתנת בזמן הדיאליזות, משמע 3-4 פעמים בשבוע בלבד למס' שעות. כמו כן, במידה ולא ממשיכים בתזונה דרך הפה, אין הפעלה סדירה של המעי.

שילוב של IDPN עם תוספי מזון דרך הפה, הוכח במס' מחקרים שהינו יעיל ומוביל לשיפור משמעותי במצב התזונתי של החולים.

לשיפור המצב התזונתי של חולי הדיאליזה השפעה רבה על איכות חייהם, על תחלואה ועל תמותה. שימוש נכון באמצעים העומדים לרשותינו, מאפשר זאת.