עברו כמה חודשים מאז השחרור...
בהתחלה כמובן הכל היה מושלם ב"ה. הדיאטנית שלי ממש גאה בי.
אבל.
אני יודעת.
דברים שאני לא מספרת לה.
שיש עדיין מלחמה קטנה שכזו.
ושיש עדיין צמצומים קטנים ולא מזיקים שכאלה.
שהולכים וגדלים עם הזמן.
ושאין שקילות אובססיביות רק בגלל שהתקלקל המשקלת ואני ככה -> || קרובה מלתקן אותו. ושאם זה יקרה זה יהיה אסון.
שהבטן פתאום קצת מציקה לי. ואני נלחמת לא לשנוא כל פיסת שומן שבי. משתדלת לאהוב את מי שאני.
אז הקפתי את עצמי בחברות מדהימות ותומכות שאוהבות לאכול כמו בנאדם נורמלי, וסילקתי מדרכי כל מי שעשויה להוות איזשהו טריגר.
החג עבר בשלום, ואחכ צום גדליה. הייתה נפילה כי ניסיתי לצום, ושברתי באמצע כי הבנתי שאני אולי עושה טעות בזה שאני צמה.
ומאז הכל השתבש... פתאום הצמצומים קצת יותר גדלו. אבל רק בקצת. אני מבטיחה שרק בקצת. אוף. אולי לא ככ.
ועכשיו צום יום כיפור. ואני לא מסוגלת לחשוב על זה שאני לא אצום ביום כיפור!!!! מבחינתי זו שערוריהה!
ומילא הייתי יודעת שאני 100% בסדר. אבל אני יודעת שאני לא טלית שכולה תכלת.
ואני יודעת שחלק מהמערכות בגוף שלי עוד לא חזרו לתפקד (מחזור וכ'ו)
ואני מבטיחה לעצמי שיהיה בסדר. ואני מכירה את השקרים של עצמי. אני מפחדת שזו תהיה יריית פתיחה.
אבל אז אני שוב מבטיחה ונשבעת שיהיה בסדר ואני אשלים הכל.
אני לא יודעת מה לעשות.
אני כן יודעת. אבל לא מסוגלת לבצע.
ובגלל זה אני לא יודעת מה לעשות :/