אני בטוחה שאתה גבר נהדר

אבל מבחינתי אנחנו זרים

שמנהלים תקשורת מבוססת פצעים קדמוניים.

אני נוגעת לך בפצע ואתה בשלי.
אנחנו שתי פנטזיות שאין במפגש בינהן ממשות.

סחטנו כל טיפה.

לא נשאר לי מה לתת לך.

אתה תכתוב ואני אגיב, כי קשה לי לשים גבולות לעצמי כרגע, כשאני פוגשת באנשי הפצעים שלי. בשאר המקרים אני שאקלית.

הייתי ככ רוצה להאמין שאתה באמת מחפש איתי תקשורת אמיתית.

אבל אם זו הייתה המציאות- היית כותב לי בטלגרם. מזמן.

אני מתקשה להאמין.

אם סבבה לך המשחק הזה- שלקח לי זמן להתחקות אחריו בתוך עצמי אגב-

שאתה מודע לזה שבכל פעם בה אדם מקשר מכונן שלי פוגע בי (מטפל, הורה או אח)- אני לא מצליחה להתאפק יוצרת קשר איתך- כי אתה 100% מייצג את הפצעים שלי מהם, אתה מתנהג כמוהם בדיוק-

מוזמן להמשיך לשחק.

אבל זה כבר מגעיל.

אני חושבת שמגיע לך יותר מזה.

אני חושבת שמגיע לי יותר מזה.

אני אגיד שלום. כי אני לא מאמינה בלהתראות. אני לא רוצה להתראות. רק שלום. ביני לביני. ובינך לבינך. ובין שנינו.

שלום אומר שלא ישובו הבעיות.

שלום.

ולא להתראות.