מנהלי קהילה
מובילי קהילה
אני עדיין צעירה אבל כבר נמאס לי מהכל.
אני אהיה בת 17 בקרוב, עולה לכיתה י"ב. יש לי חברים, הורים אוהבים, אף אחד לא מציק לי. בסך הכל יש לי חיים נהדרים.
יש לי חרדה חברתית (כרגע פחות חמור מפעם) ודיכאון קליני, אני לוקחת תרופות כבר שנה וחצי פחות או יותר. אני מאוד לא אוהבת לקום בבוקר וללכת לבית הספר, אבל בימים האחרונים, כשאני נשארת בבית ימים שלמים בגלל סיום הבגרויות, אין לי מספיק הסחות דעת ואני מתחילה להרגיש ריקנית.
הייתי רוצה לעשות משהו, אבל כל דבר משעמם אותי, לא מעניין אותי או שאין לי כוח אליו. מדי פעם אני קוראת ומציירת, אבל גם זה לעתים רחוקות, וחוץ מזה אין לי עוד תחביבים. כל מה שאני עושה במהלך היום זה להתכתב או לשחק בטלפון. לספורט אני לא מתקרבת, ולצאת מהבית בלי החברות הקרובות או המשפחה לא ממש מלהיב אותי.
בנוסף לזה, התיאבון שלי ירוד מאוד. ההורים שלי מכריחים אותי לאכול, ואם הם לא עושים את זה יכול לצאת מצב שאני לא אוכלת יום שלם. זה לא אנורקסיה, המראה שלי לא יותר מדי חשוב לי, אני מניחה שזה בגלל הדיכאון או השפעות לוואי של התרופות. החוסר באוכל גורם לי להרגיש חלשה ומדי פעם כאבי ראש, אבל גם כשאני מכריחה את עצמי אני לא יכולה לאכול מספיק כי אני ישר שובעת.
ההורים דואגים לי, אני יודעת את זה. הם רוצים שאני אעשה משהו במקום לשבת כל היום בבית, ללמוד לבגרויות או לקבוע להיפגש עם חברים, אבל אין לי כוח לזה- לפעמים פיזית אבל בעיקר נפשית. אני עצלנית, טיפשה, מפונקת וחסרת מוטיבציה ויכולת. אני לא יכולה לעשות שום דבר וזה מאכזב את ההורים שלי.
אני לא רוצה להיות אכזבה או נטל למשפחה, אבל אני לא רואה דרך לתקן את זה. ככה נולדתי, ואם עד עכשיו המצב רק מידרדר, אני לא מצליחה להאמין שהוא ישתפר אי פעם.
אנונימית243
הי , אני באותו מצב שלך. אפשר לשוחח בפרטי אם תרצי.
רמי - מתנדב ער"ן
ערב טוב, מצטער לשמוע על הקושי שאת חווה. את כותבת מקסים, ודבר ראשון אני רוצה להגיד לך שאת ממש לא מה שאת כתבת על עצמך.. ברור שאת חוות קשיים, שחלק כנראה מהם נובע מאכזבה מעצמך, ואמונה שאת מאכזבת את ההורים.. כאילו את השווית את עצמך לאחרים, והגעת למסקנה שאת לא בסדר. מובן שמאחר ואף אחד לא יודע מה אנחנו צריכים להיות, ומדוע אנחנו מתמודדים עם מה שאנחנו מתמודדים, ההשוואה והמסקנה אינם תקפים, ואין דרך אחרת נכונה לראות את המצב חוץ מזה שאת בסדר גמור כפי שאת, ושכמו כל אחד אחר, יש לך את הדרך המיוחדת לך, שכוללת את ההתמודדויות המיוחדות לך. נפלא לשמוע שאת בסוג של טיפול שבמסגרתו גם חל שיפור מה בדיכאון, וגם את מקבלת טיפול תרופתי.. אני מקווה שהטיפול ממשיך, ובמידה ויהיה צורך, יחליפו תרופות או מינון.. בנוסף אני מאמין שתמיד נכון במקביל לטיפול התרופתי לקבל ליווי בשיחות והעלאת המודעות ושפור הראייה הפנימית לגבי נתיבים אפשריים בחיים.. שיכולים להיראות מזמינים יותר.. מעבר לזה את תמיד מוזמנת בחום לכתוב ולשתף, וגם להתקשר בטלפון או בצ'אט ולקבל תמיכה מהמתנדבים שלנו, או ממשתתפי הפורום האחרים..