אין לי משפט מחץ שישכנע אותך שאתה טועה. כולנו מנסים להתחבא מאותו פחד חסר שם וצורה. לאף אחד מאיתנו אין באמת מושג למה אנחנו כאן ומה הטעם בכל מה שאנחנו עושים. אבל אי אפשר להתווכח עם קיומם של הרגשות שלנו. אי אפשר להתכחש לתחושת הצער, האושר, השלווה, החרדה. לכן על אף שאנחנו לא יודעים מה הייעוד שלנו, אנחנו כן יודעים שאנחנו מעדיפים להיות שמחים ולא עצובים.

כשאני קורא את הדברים שאתה כותב, אני תוהה לעצמי אם אתה מבקש להזמין התפלמסות או לא. נשמע שהגעת לתובנות חד משמעיות לגבי הקיום שאיש לא יוכל להזיז אותך מהן. אני דווקא חושב שהתובנות שלך מאוד מעניינות ושאין טעם לערער עליהן. מבחינתי כל האמנה (אני קורא לזה האמנה, כי אין לי מילה יותר מתאימה) היא אמת באשר היא. לכן אני יודע שאני לא טועה. אני גם יודע שאתה לא טועה. השאלה החשובה היא מה אתה מפיק מאותה האמנה. איזה מסלול אתה בוחר לך. אפשר לקחת כל דבר להרבה מאוד כיוונים. השאלה למה לבחור דווקא בכיוונים הפחות נעימים. אף אחד לא יכול לכפות עליך לקחת את הצד היותר נוח של השביל. זאת לגמרי בחירה שלך. אני מניח שהדברים שאתה כותב הם תוצר של סיפור החיים שלך. כל אחד נושא על גבו מטען. אם תרצה לשתף יותר על העולם הפנימי שלך ששוכן מתחת לכל התובנות המעניינות, אתה מוזמן לעשות את זה (או בצ'אט/טלפון אם יותר נוח לך).

להפך ג'קיל - אין לי ספק שרז שמח להתפלמסות וגם אני - זה מעורר את הנוירונים שבמוח והאמת שזה ממש כייף - ביחוד עם אתגר כמוך. פשוט המדיה קצת בעייתית. ועוד משהו - כלל ראשון שבהתפלמסות, ויכוח או סתם דיון על רמה הוא ששני הצדדים באים פתוחים. האם אתה בלב שלם פתוח וקשוב ?