אמא? אמא יותר עדינה. או לפחות הייתה ככה בילדות שלי. עכשיו היא למדה ממנו. ועדיין.. יש בה צד רך. מה עבר עליי השבוע? אני לא יכולה לפרט, כי זה באמת לא ייגמר. אבל הכל התחיל ב"חופשה משפחתית" באילת מלפני שבוע, שנגמרה בגועל נפש אחד גדול. אבא התפרץ עליי בנסיעה חזרה. הדברים שהוא אמר? אף הורה לא יגיד דברים כאלה על הבן שלו. אני אכתוב רק את מה שהכי פגע בי: "הגועל נפש הזו". "אבעט אותה מהבית והיא תמצא משפחה אחרת שתגדל אותה" "הגיע הזמן שאדבר כאן בשם כולם" כי "כולם חושבים ככה" אני לא יכולה להמשיך, זה עושה לי רע. זה כלום.. זה ממש כלום.. לעומת כל מה שהיה. וההודעות שראיתי שהוא כתב עליי. לא יודעת.. באמת.. לא יודעת יותר. אני שבורה לגמרי.

אויש עדי יקרה צר לי לאמר לך אבל אביך פשוט לא מתפקד ויותר גרוע הוא כנראה לא נועד להיות אב לילדים. תזכרי, אבל באמת שתזכרי שהרע בכל הספור פה הוא אביך וצר לי עלייך ובטח לא עליו. אנחנו לא תחליף למשפחה ובכל זאת אוהבים אותך מאוד.

עדי יקרה דאגתי לך, שמחה לשמוע מימך. מרגישה שאין לי אפשרות להגיד לך שאני מבינה את התחושה שלך, ובטח שאני לא יכולה להזדהות איתך. אני יכולה רק להבין שזה מרגיש נורא נורא לקבל כאלה משפטים ובטח שזה מאבא זה קשה פי כמה. הזדעזעתי וקרוא על התיאור שכתבת וכאבתי להבין באיזו סיטואציה לא פשוטה את נמצאת. אין לי איך לעודד, וממש עצוב לי שאת ככה, התלבטתי אם להגיב בכלל כי אני לא חושבת שיש לי במה לעזור לך או לתמוך. כנראה התגובה שלי מיותרת פה. לילה טוב.

עדי, בת כמה את? זה בשביל להבין באיזו נקודת זמן המשפחה שלך. הדברים שאת רושמת מוכרים לי. אבל בזמן רחוק.. בילדות. ויש הבדל מתי דבר כזה קורה. אם בגיל צעיר או מבוגר יותר. לפעמים הורים לא תמיד יודעים איך להביע את עצמם. כמובן שזה מקושי כלשהו וחוסר ידיעה איך להתמודד עם המצב, מה שמוביל לסערת רגשות מצידם וגם להתפוצצויות האלו. כמובן שדברים כאלה לא צריכים לקרות. לא משנה כמה קשה, הורה צריך לשלוט בעצמו. תלוי בגילך יש דרכים שונות לטפל במצב. כדאי לפתח את הקשר עם אמא. שלפחות צד אחד יבין אותך ב-100%. תדברי איתה על כל מה שקשה לך. אל תורידי פרטים. הורים יכולים להיות מתוסכלים כאשר בן\ת שלהם נמצאים במצוקה. האם הם נכשלו? מה יכלו לעשות אחרת? וחוסר הבנה ביחד עם תסכול זה מתכון לפצצה. ולכן כאשר לפחות צד אחד יותר מבין את המצב, מה קשה, למה קשה, איך אפשר לעזור אז זה יכול לאזן קצת.

עדי צר לי עליך ועל מה שאת עוברת, והייתי רוצה לספר על אבא שלי אמא שלי, ההורים שלי עליהם השלום היו הורים בכל רמ"ח אבריהם, תמיד חבקו נשקו דאגו ואהבו, אני זוכרת את אמא שלי שתמיד כשהייתי יוצאת מהבית היתה מחבקת ומנשקת אותי וגם תמיד שהייתי חוזרת הביתה הייתה מנשקת ומחבקת אותי ואני גם זוכרת שהיא היתה תמיד מנשקת את אבא שלי כשהיה יוצא לתפילה או לעבודה או כשהיה חוזר מתפילה או מהעבודה במצח, אלה הזיכרונות שיש לי מההורים שלי - צריך לספר גם דברים טובים על ההורים שלנו ולי אישית היו הורים שאין להם תחליף אין יום שאני לא נזכרת בהם למרות שאמא שלי התאבדה אחרי שאחי נהרג בצבא ואבא שלי הלך לעולמו בשנת 2008 - יהי זכרם ברוך - ול עדי אני מאחלת מכל הלב את הכי טוב שרק אפשר ותהיי חזקה את חייבת להיות חזקה בשביל עצמך - כל טוב לך יקירה והרבה בריאות לנפש והגוף

עדי, עכשיו יש לי פול זמן, להקשיב לך... בבקשה אל תלכי מכאן, את לא יודעת כמה כוח נתת לי מרחוק. אני קורא את מה שאת כותבת ורואה איך את מתגברת על כל מיני דברים ולוקח מזה ללמוד. אבא שלך, אני לא רוצה להגיד עליו דברים לא יפים אבל לא מתנהג אליך כמו שאבא צריך, הוא לא הוגן.

לא חושבת שאכתוב כאן יותר. ירד לי כל החשק. אבל מאוד נפגעתי ממיכל ויאיר. תודה לכל מי שהגיב באמת אין טעם, הרי זה גם ככה לא יעזור לי בכלום.

לא כשזה פוגע בי שוב ושוב ושוב.. ואז אני אומרת לעצמי, בשביל מה כתבת עוד הפעם? הרי כל מילה פוגעת, כשאת במצב כל כך רגיש.. למה להיחשף לזה שוב, כשאין לך מושג איך תתמודדי הפעם? אז בסדר, הפעם אמרתם מילים יפות, למרות שיש מישהי שכבר ביקשתי שלא תגיב לי הרבה פעמים, והיא פתחה הודעה בנפרד, סתם כדי לעצבן אותי.. אני באמת לא יודעת מה לעשות

אנחנו פה בשביל להרגיש חלק. שיש עם מי לשתף ולדעת שמישהו בצד השני של המסך יזדהה ויודע איך את מרגישה. ברגע שמישהו יודע איך את מרגישה את לא לבד. ברגע שאת לא לבד, העומס יורד ולו רק לרגע. בתאכלס השיחות פה לא מספיקות בשביל להכיר אחד את השני לעומק ומכאן שטיפש האדם שחושב שהעצות שלו הן מדויקות. נשאר רק להזדהות ולרשום מילים יפות. אבל זה בזבוז זמן לדעתי. רגשות באות ונעלמות ולכן לא צריך לתת להן 100% מהבמה. למשל שאת אומרת שאת כל פעם נפגעת מחדש.. אולי תחליטי לא להיפגע? זה נשמע טיפשי אבל זה מה שזה.. החלטה שלך ולא של אף אחד אחר. את אומרת שאת לא יודעת מה לעשות.. אולי ננסה להבין מה לעשות? מטרה ברורה לגמרי. לא קל להשיג אותה אבל לפחות היא מובנת. את נורא שומרת על הפרטיות ולא משתפת כ"כ פרטים שיכולים להיות אישיים עבורך ולכן כפי שציינתי למעלה, זה רק מוסיף לאי היכרות ומכאן שרק יותר קשה לעזור. דרכים שונות יתאימו לאנשים שונים. אנשים בגילאים שונים יושפעו בצורה שונה מגילאים אחרים וכו' וכו'. אז בעצם כל שנשאר זה לנסות לנחם.. מילים יפות שלבסוף יישכחו וייעלמו בין מילים פחות יפות. אז מה הקטע? קצת בזבוז אנרגיות לא? באמת לבסוף את פשוט חושפת את עצמך לכאב כל פעם מחדש וזה פשוט לא עוזר.. כי זה סך הכול מילים יפות. אני מאחל לך כל טוב ומקווה שלא תיפגעי יותר.. פשוט כי תחליטי כך. אני מקווה לראות עדכונים על השתפרות המצב. עדכונים על מעשים ושינויים. מוזמנת לפנות בכל עת

אבל זה וירטואלי.. וזה מה שעצוב בזה. זה לא אמיתי. ברגע שהמחשב נכבה? הכל נעלם. חזק.. וכך גם עצוב. אין לך אף אחד בעצם.

אדי סליחה שאני אומרת לך, אבל זו לא סיבה לא לכתוב כאן, לפעמים אנו מקבלים תגובות שלא מוצאות חן בעיננו אבל צריך להבין שתגובות אלה לפעמים באות על מנת לנער אותנו ואני מסכימה אתו - את לא יכולה לקבל תמיד תגובות שמצדיקות את מה שאת כותבת - קבלי את תגובתו כתגובה שבאה לנער או באה להוציא אותך מהמצב בו את נמצאת

עדי, אל תקחי הכל באופן אישי, יש אנשים שמבינים ויש שפחות, יש שרוצים לעזור ולא יודעים איך לכתוב לך. הם אנשים טובים. שלא יודעים אחרת. את מקסימה וטובה. ועושה הכי טוב שאת יכולה.

:heart: מזדהה עם כל מה שכתוב פה מצטער שחלק מהתגובות פגעו בך לפעמים אנחנו לא יודעים מה הדבר הנכון לומר, ובסיטואציות רגישות ההשלכות הן גדולות יותר, וכולם נשארים עם הרגשה רעה ... מקווה שתמשיכי לכתוב, שיהיה כאן לפחות מישהי אחת שהיית רוצה שתשתתף איתך (או מישהו) :heart: כואב לשמוע על האוירה בבית שאת חיה :broken: מזדהה ...